מה קורה כשהדגל חוצה גבולות או לחילופין: את מי אתה אוהב יותר, את הדגל או הסמל? בימים כמו אלה בהם הכבוד, הערכה והנאמנות לסמל מוחלפים ברדיפה אחר תהילה ובניירות עם הדפסים של אנשים מתים מבלי לחשוב פעמיים, התשובה לשאלה שבתת-כותרת היא בעצם ידועה מראש. הרי אם יש משהו שעדיין מאחד שחקנים ביחד תחת קורת גג אחת ומתוך אינטרס אחד משותף זה ללא ספק הדגל (למעט שחקנים בודדים אותם כולנו מכירים ומוקירים מסיבה זו). אל תדאגו, זה אינו דיון נוסף על מה חשוב יותר ואיך התדרדרנו למצב הזה אלא ברצוני לעלות את נושא "הדגל מול הסמל" אבל להתבונן עליו מזווית מעט שונה. הנה הגעתי לסיבה שבגללה פתחתי דיון זה: מורגן שניידרלין. מי? מורגן שניידרלין הוא קשר מרכזי צרפתי בן 19 שמשחק עבור סאות'המפטון אשר ירדה בתום העונה שעברה לליגה השלישית. הוא נרכש ביוני 2008 משטרסבורג תמורת כמיליון פאונד. הוא שיחק עבור הנבחרת הצעירה של צרפת בכל השלבים מה-U16 עד ל-U20 ואף היה הקפטן של קבוצת ה-U18. ממספר המשחקים המועט שיצא לי לראות אותו משחק, לעניות דעתי, הוא שחקן מספיק טוב עבור כל קבוצה בפרמיירליג (כשהדירוג בהיררכיית הרוטציה תלוי בגודל המועדון ובקאדר שחקניו). אבל אנחנו לא כאן כדי להחליף דוחות "סקאוטינג". ימים ספורים לפני סגירת חלון העברות יצא אריק מומברטס, מאמן נבחרת ה-U21 של צרפת, לתקשורת וקרא למורגן לעקור את שורשיו הצעירים אשר מוכים לעת עתה באדמתה של הקבוצה מהחוף הדרומי ולנטוע אותם בליגה הבכירה על מנת שיוכל להמשיך לשחק עבור הטריקולור. אלן פארדיו, מנג'ר הסיינטס, בצדק הגיב בכעס לדברים שנאמרו (לינק). בסופו של דבר לא נגרם נזק והשחקן ימשיך להתייצב בסטפלווד לכל אימוני הקבוצה, לפחות עד ינואר. כפי שודאי שמתם לב לכך בעצמכם זה הוא אינו מקרה בודד. לא מעט מאמני נבחרות מרשים לעצמם לדחוף את אפם לשוק ההעברות ולא רק במקרים של קבוצות אשר נושרות ליגה. הדילמות שעומדות בפני שחקנים רבים בחודשי יולי, אוגוסט וינואר אמנם נוצרות על ידי הקבוצות שמעוניינות לרכוש את שירותיהם אבל לאותם מאמנים לאומיים יש את היכולת להטות את כף המאזניים לאן שהם רוצים. ישנם מועדוני עלית שלא בדיוק צריכים עזרה מאף אחד וכוח המשיכה שלהם הוא חזק דיו אבל מה עם היתר? אמנם כל מועדון שנאלץ להיפרד משחקן מסוים מקבל פיצוי כספי אשר בדרך-כלל הינו הולם אך זה בכל זאת מרגיש, לפחות לי, לא בסדר. אבל מה אפשר כבר לעשות? מצד אחד ניצב חופש הביטוי אך מן העבר השני ישנו הרצון להגן על מועדונים שנלחמים בשיניים ובציפורניים כדי לשמור על השחקנים שיקרים להם מבחינה מקצועית ואולי אף חברתית. מה דעתכם? האם זה בסדר? האם יש משהו שאפשר לעשות? האם בכלל כדאי? אם היום זה מאמן נבחרת הצעירה עד גיל 21, האם מחר זה יהיה גם אצל שחקנים צעירים יותר? האם הנושא שווה את תשומת ליבם של צמד האנשים שאחד מהם הביא לנו את אנורת'וסיס פמגוסטה אל מרכז בימת הכדורגל האירופאי והשני תומך נלהב בשיחרור עבדים? או שמא מדובר בז*ון שכל אחד גדול שהיה מוטב אם היה נחסך ובסופו של דבר אימרות כאלה ואחרות של מאמנים כאלה ואחרים הן חסרות השפעה, וגם אם כן הן סך הכל נובעות מכוונות טהורות שמונעות מהרצון הטוב לעזור לשחקן X להתקדם בקריירה? Discuss.
בדיון הזה 19 מהמצביעים האמינו כי פומפי בדרך למטה בעוד 12 מצפים להתאוששות בקרוב. תודה לסטרוברי פילדס שפתח את הדיון החדש.
קודם כל שוב תודה על היוזמה בהעלאת הנושא, הפעם הדיון יהיה ללא סקר ועדיין שאלה מעניינת. הבעייתיות נעוצה בכך שלא ממש מדובר פה במשהו רשמי. המאמן של הנבחרת יכול לדבר עד מחר, למועדון תהייה בעייה להוכיח שזה גרם להם לבעייה. כל עוד מדובר באמירות בלבד של המאמן הלאומי, זה עוד בגדר הסביר. העניין מסתבך כשלמאמן יש אינטרס כלשהו אצל השחקן. לדוגמא, שנה שעברה סקולארי "המליץ" לרונאלדו לעבור לריאל מדריד על תקן אזרח מודאג ומאמן לאומי שרוצה בטובת שחקנו, אחרי חודש הסתבר שהוא יהיה המנג'ר החדש בצ'לסי וכנראה שמה שהוא חיפש פה זה בעצם להחליש את יונייטד. זה כבר מצב מאוד מסריח, אבל שוב-לך תוכיח מבחינה משפטית שאלה היו האינטרסים שלו.
אכן שאלה מעניינת. זו דוגמא טובה להתערבות שלדעתי לפחות היא לא לעניין מצד מאמנים לאומיים וזה לא הוגן כלפי הקבוצות - כל עוד מדובר בשחקנים שמשחקים ולא בשחקנים שמייבשים את הספסל. אני ברשותך כמובן ערן(http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/tongue.Xxx) אקח את זה למקום קצת אחר, להשפעה הכללית של הנבחרות על השחקנים ועל קבוצות. לדעתי לכל העניין של הנבחרות הלאומיות יש השפעה רבה על השחקנים, וברוב המקרים דווקא לטובה. למשל, בסוף העונה הקרובה יש כידוע גביע עולם, ושחקנים כמו רובן וסניידר לדוגמא, שכמעט בכל מצב אחר היו בוחרים להישאר ולהלחם על מקומם בריאל מדריד(עד כמה שידוע לי גם זה מה שהיה צפוי שיקרה לפני המעברים שלהם) - אבל בעקבות העובדה שמיעוט דקות ימנע מהם אולי מקום בסגל הולנד למונדיאל הם העדיפו לעבור ולקבל דקות בטוחות. ויש עוד אינספור דוגמאות כמו שניהם. בנוסף אני חושב שיש גם שיפור ביכולות של שחקנים מסוימים, כמו למשל אואן, שרואה שהוא פעם אחר פעם נשאר בחוץ אצל קאפלו ואין לי ספק שהוא ייתן מעצמו הכי הרבה שהוא יכול כדי להוכיח שהוא מתאים לנבחרת.
הדיון הקודם היה ללא סקר ועסק בהתערבות של מאמנים לאומיים בשוק ההעברות. תודה לסטרוברי פילדס שהתנדב לפתוח אותו וחבל שלא התפתח שם דיון רציני. "יכול להיות שאני וקאפלו צריכים להתחלף בתפקידים. איתי אנגליה הייתה מנצחת יותר מ2-0". את הדברים הנ"ל אמר לפני שנה בדיוק דיוויד רודריגז, מאמן אנדורה, לאחר הניצחון המינימלי והלא מרשים של אנגליה על הנבחרת הזערורית בפתיחת קמפיין מוקדמות המונדיאל. זו הייתה נקודת שפל עבור אנגליה, והעיתונות החלה להטיל ספק ביכולותיו של קאפלו להוביל את הנבחרת רחוק. כידוע, מאותו רגע הכל השתנה, אנגליה ניצחה 4-1 בקרואטיה והמשיכה משם לריצה של שבעה נצחונות רצופים, מה שמעמיד אותה בראש בית 6 עם מאזן מושלם וכרטיס כמעט בטוח למונדיאל. המבחן הגדול כמובן יהיה בדרום אפריקה, אבל כרגע אין ספק שהקדנציה של קאפלו היא הצלחה עד כה. וכאן נכנסת השאלה לדיון. כיצד יש להתייחס להצלחה של אנגליה תחת קאפלו. רבים אומרים שהנבחרת הלאומית צריכה להיות מעין מראה משקפת של הכדורגל במדינה, והבאת מאמן זר היא למעשה מעין "רמאות". גארת' סאות'גייט, למשל, אמר לאחר מינוי קאפלו ש"אם לאנגליה אין מאמנים מספיק ראויים, צריך לטפח כאלה ולא להביא מבחוץ". ניתן לומר כי הצלחה של נבחרת אנגליה עם האיטלקי היא לא בהכרח סימן לאיכות הכדורגל האנגלי או לסגל הנבחרת, אלא בסה"כ תראה שלאנגליה היה מספיק כסף כדי להביא מאמן מצליח מבחוץ. כדי להצדיק את הצד השני צריך פשוט לחשוב מי הם המאמנים האנגלים הבולטים כיום בשוק. רוי הודג'סון, סם אלרדייס, סטיב ברוס-עם כל הכבוד לשלושתם, בהשוואה לקאפלו מדובר בבדיחה עצובה. תופעת המאמנים הזרים הפכה מזמן לנפוצה אצל נבחרות בלי מאמנים מספיק טובים משל עצמם, ואנגליה כרגע היא בהחלט אחת כזאת. כמובן שמדובר בשאלה באוויר, מכיוון שאף אחד לא יפטר עכשיו את קאפלו ואף אחד לא יבטל את הישגיו, ועדיין מעניין לדעת. האם לדעתכם הצלחה של אנגליה עם קאפלו היא לגיטימית, או שאתם מסכימים עם הביקורות ומדובר בהדחקה של בעיית המחסור במאמנים במקום לנסות ולפתור אותה?
עכשיו דעתי בנושא-אין ספק שיש צדק בטענות נגד קאפלו ושאולי יש מקום לאסור על מאמנים זרים בנבחרות. אבל עד שזה לא קורה, אין שום סיבה לדעתי להסתפק בראש כרוב או אפילו במאמן אנגלי טוב כמו הודג'סון כשמישהו בסדר גודל של קאפלו פנוי. עם כל הצביעות והבעייתיות בדבר, הצבעתי לאופציה העליונה.
זה לא שבעבר לא היו בנבחרת האנגלית מאמנים אנגליים, אבל לאחר הכישלונות האחרונים פשוט הצעד של הבאת מאמן מבחוץ התבקש. אם אין, לא צריך בכוח. כמו שהם נכשלו ועפו, כך גם יכול להיות קפאלו. קשה לי להאמין שאם אנגליה תזכה עם קפאלו במונדיאל אף אחד לא יפצה פה, פשוט יש אנשים ממורמרים שתמיד מחפשים מה שרע, לא משנה מה יעשו. אם זה אפשרי - למה לא להביא את הטוב ביותר ? נו בחייך, זה לא שעושים טריידים ומביאים שחקנים איטלקיים [סתם דוגמא] לשחק בנבחרת האנגלית, כולה מאמן. תיכף גם תגיד שאסור לשחקנים ללבוש מדים של מותגים מחו"ל, לשחק עם כדור שיוצר במקסיקו, ולקנות רשת מתוצרת גרמניה. http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/bduh.Xxx
ברור שיש משהו צורם כשהמאמן שלך הוא מבחוץ, גם עוד לא הייתה נבחרת שזכתה במונדיאל עם מאמן זר (תקנו אותי אם אני טועה, לא הצלחתי לחשוב על אחד) וזה פשוט כי עד לא מזמן זה לא היה מקובל. אין ספק שקנטרנים יהיו הראשונים לשים את הכוכבית הזו על הצלחה אם תגיע ובמקום מסויים אפשר להבין את זה, אבל הצוות מאחורי צוות האימון הוא אנגלי, השחקנים הם אנגלים... ובסופו של דבר בענפי ספורט של אינדיווידואלים נניח, מעורבים המון פעמים מאמנים זרים ואז אף אחד לא שם את אותה "כוכבית", למה זה? כי זה ספורט יחיד?
אם הנבחרת תצליח מאוד (לפחות חצי גמר) תחת קאפלו, אני לא חושב שזה נכון לפקפק אפילו קצת באיכות הכדורגל שיש לשחקנים האלה. כל עוד לא מאזרחים שחקנים רק בשביל שיעשו את ההבדל כי החומר המקומי לא מספיק, אין זה מסמל משהו רע כשנותנים את המושכות למאמן זר עם פילוסופיה שונה. המאמן הוא לא זה שיילחם על המגרש וישים את הכדור ברשת. עם זאת, המקרה של אנגליה הוא לא כמו מקרה של כל נבחרת אחרת שתביא מאמן זר. החולשה של המאמנים האנגלים, אפילו בליגה המקומית, לא נתונה לויכוח וזאת בעיה גדולה מאוד עבור עתיד הכדורגל האנגלי. קאפלו יהיה זכאי לקרדיט רב אם יצליח להוציא מהשחקנים האנגלים משהו שאף מאמן אחר לא הצליח במשך עשורים, אבל מה יהיה הלאה? מה יקרה כשיעזוב? באנגליה לא מטפחים מאמנים לאומיים כחלק מתהליך הגלובליזציה ולא ברור מאיפה ימשיכו את הפרוייקט. לדעתי, נבחרת כמו אנגליה צריכה להיות בשורה אחת עם איטליה, ספרד, גרמניה, ברזיל וארגנטינה כשזה מגיע למינוי מאמנים לאומיים, לכן אני בוחר ב-2.
השאלה היא איך יוצרים מאמן? הכדורגל הסקוטי מעולם לא היה הטוב בעולם, אבל איכשהו דווקא הוא הצליח לייצר סדרה של מאמנים דגולים. תמיד מדברים על הרקע של אנשים כמו שאנקלי, באזבי ופרגוסון, אבל ברור שזה לא מתחיל ונגמר בכך. אם נבחרת אנגליה צריכה מאמן זר שייקח אותה לרמה גבוהה יותר ממה שמאמן אנגלי יכול לעשות, אין פה בכלל על מה לחשוב - זה מה שצריך לעשות. אבל ייתכן שהעבודה עמו היא גם הדרך הטובה ביותר לקדם מאמן אנגלי זה או אחר. אני בוודאי לא חושב שללכת עם הראש בקיר ולמנות מאמן אנגלי גם אם הוא לא טוב מספיק, יעזור למישהו. זה לא עזר לאף אחד בתקופה של מקלארן.
מיעוט מנג'רים אנגלים מהרמה הגבוהה ביותר היא בעיה של שנים על גבי שנים, לא חושב שיש לזה הסבר, מצד שני יש לא מעט מאמנים אנגלים,כלומר מספר 2 למנג'ר שנחשבים למוצלחים ומתקדמים. סקוטלנד לעומת זאת נחשבת ליצרנית מנג'רים והכי גדולים בתולדות הכדורגל האנגלי והעולמי, על הדשא הסקוטים נמצאים בשפל גדול, וגם לזה קשה למצוא הסבר הגיוני. בעבר היותר רחוק כדורגל נבחרות לא היה פתוח לשום שינוי,עם השנים דברים השתנו, נכנסו שחקנים מתאזרחים למינהם כולל בנבחרות גדולות כמו פורטוגל,איטליה,גרמניה וכך גם הגעה של מנג'רים זרים שקיבלו תפקידים לא רק בנבחרות קטנות אלא גם בינוניות + ועד לאנגליה מהדרג הגבוה. לי אין בעיה שיש לאנגליה מנג'ר זר, אני לא אשקר והלוואי והיה לנו קאפלו מקומי אבל אין והאופציה היא בין מנג'ר כמו סם אלרדייס שיכול להביא תפיסת עולם מקובעת או מנג'ר שראה,עשה והצליח בכל אירופה אז הבחירה היא ברורה. זו לא בושה וגם לא צורם, כמו שבעמדת מנג'ר קבוצה זה לא מפריע לו מגיע מנג'ר זר והקבוצה מצליחה אז למה שזה יהיה שונה בגזרת הנבחרת? בסופו של דבר השחקנים הם אנגלים והסמל הוא עדיין שלושת האריות. בדיוק כמו עניין בעלי הקבוצה, העולם מתקדם וככה גם עולם הכדורגל,השאלה אם אתה נשאר תקוע מאחור משלם על כך וביוקר או שאתה יודע ללכת עם הקדמה תוך כדי שמירה על זהות הדברים החשובים באמת. זה אפילו עשה את כדורגל הנבחרות למעניין יותר אחרי ירידה די גדולה ביוקרה של כדורגל בינלאומי ובעיקר בגלל רמת הכדורגל שלא מתקרבת לזאת שאנחנו רואים במשחקי הליגה או גביעי אירופה. אני למשל חולה על טראפטוני,אני נהנה לראות את השילוב האיטלקי חם המזג שלו עם הניחוחות האירית, מסיבות העיתונאים שלו זה ההצגה הכי טובה בעיר, כל הצדדים נהנים וגם אם זה לא יוביל את אירלנד לשיאים מיוחדים זה עדיין מעניין יותר מעוד מיק מקארטי או ג'קי צארלטון(האמא של הזרים עבור האירים)סוג של רס"רים בצבא וכדורגל משמים.
ממתי קיים סיגנון משחק אנגלי טהור וממתי נקבע שרק מאמן עם דם אנגלי יכול לייצר סגנון שכזה מאחורי הקווים? הייחוד של הליגה האנגלית מבחינת סיגנון משחק מת ביום בו נפתחו שערי הליגה לשחקנים זרים. היום ילדים באקדמיות של קבוצות אנגליות משחקים כדורגל קונטיננטלי או שהם לא משחקים כי אף אחד לא סופר אותם. גם אם בליגה נשמרו מאפיינים מסויימים מהסיגנון הישן של פעם דוגמת קצב משחק מסחרר או משחק נוקשה פיזית - אלה לא מאפיינים שמגדירים סיגנון. היום אפשר לשחק כדורגל ברמה הכי גבוהה ויצירתית ולשלב את המהירות והכוח, זה לא חייב בהכרח לבוא עם שיטה של "בעט ורוץ". העובדה שמנג'רים אנגלים לא מצליחים לפרוץ את המחסומים היא שאלה נפרדת לדעתי וקשורה יותר לזיהוי של מנג'ר כמוצלח או ככישלון רק על פי הסטטיסטיקה שלו. מה לעשות, שבטופ 4 יש מקום רק לארבעה מאמנים ושאף אחד מהם נכון להיום לא בריטי.
כל עוד המקרים הם לא קיצוניים (יבוא ואיזרוח שחקנים זרים) אין טעם בעיני להסתכל על דרכון של אנשים בספורט. המטרה העליונה היא הצלחה ותארים, לא הצלחה ותארים עם מאמן שנולד במקום X. סטיב מקלארן נולד ביורק וזה לא מנע ממנו לבזות את הדגל ולהיות המאמן הגרוע ביותר בתולדות הנבחרת. אם קיים מאמן מקומי מוצלח, מה טוב. אם לא, לא נורא. לי כאוהד יונייטד אמנם כיף לראות כל כך הרבה בריטים בהרכב, אבל גם אם היו לי רק 2 כאלו והקבוצה הייתה מככבת הייתי מצליח להרדם בלילה. הגבול צריך להמתח בעיני בנושא המתאזרחים. עם מאמנים זרים אין לי שום בעיה.
הדיון הקודם, בעניין שאלת המאמן הזר בנבחרת אנגליה, היה החד צדדי ביותר בתולדות הפינה-19 מאמינים כי אין שום בעייה בעובדה שמאמן זר ניצב בראש הנבחרת ורק שלושה מצאו בזה טעם נפגם. הפעם אנחנו עוסקים בסנדרלנד-קבוצה צנועה וסימפטית שלאחר הירידה של ניוקאסל ומידלסברו הפכה לנציגה היחידה של צפון מזרח אנגליה בפרמיירליג. את העשור האחרון בילתה סנדרלנד בנדודים בין הליגות-עלייה ב-1999, ירידה ב-2003, עלייה ב-2005, ירידה ב-2006 ולבסוף חזרה לפרמיירליג ב-2007 תחת שרביטו של רוי קין. בעונה שעברה היו מהחתולים השחורים ציפיות גבוהות יחסית לפני פתיחת העונה, אבל הקבוצה פתחה רע את העונה, קין התפטר וריקי סברגיה הוליך אותם אל המקום ה-16 והמאכזב. בקיץ עברה על הקבוצה מהפכה. איש העסקים האמריקאי אליס שורט רכש אותה, וסטיב ברוס, שבעונה שעברה הצליח עם וויגאן, מונה לתפקיד המנג'ר. הקבוצה עשתה רכש מרשים-קאטרמול הגיע עם ברוס מוויגאן, פרייזר קמפבל, מייקל טרנר, לוריק קאנה ודארן בנט חתמו גם הם בקבוצה. סגל מרשים לכל הדעות, ושוב-ציפיות גבוהות מהבחורים באדום-לבן. פתיחת העונה של סנדרלנד הייתה בינונית-שני נצחונות ושני הפסדים, כולל תצוגה חלשה במיוחד בהפסד הביתי לצ'לסי. כעת מצפים לקבוצה שלושה משחקים מול קבוצות תחתית-האל, וולבס וברנלי, לפני מפגשים רצופים עם מנצ'סטר יונייטד וליברפול. השאלה לדיון היא-האם אכן יש מה לצפות מסנדרלנד? האם התלכיד שמתגבש באצטדיון האור יכול להגיע רחוק, או ששוב הבזבזנות לא תביא את הקבוצה לשום מקום? דיון מהנה.
לא צריך לצפות מהם שיצליחו לדגדג את הכרטיס לאופ"א אבל אני חושב שכרגע הם תפורים על מקומות 9-10 ואם הם יסיימו שם בסיום העונה זאת לא תהיה אכזבה בכלל. את הנקודות מול הקטנות הם ישיגו, אבל מול הגדולות/חזקות יותר אנחנו נראה שוב קבוצה מתבצרת וחסרת אונים ממש כמו שהם נראו מול צ'לסי. ולכן התשובה שלי היא לא.
