וזו גם היתה הנקודה המרכזית שלי בשיחה ההיא עם גל. לשחק עם 3 שחקנים שלא תורמים להגנה (2 חלוצים+פליימייקר) זה לוקסוס גדול מדי, וכל קבוצה צריכה לפחות שני שחקנים שעובדים בהגנה במרכז המגרש, גם אם גאטוסו הוא הקשר האחורי שלה. המשחק היום הרבה יותר פיזי ואתלטי מבעבר כשהעמדות המשפיעות ביותר עליו הן אלו של מרכז הקישור, אם אתה מנצח את הקרבות שם סביר להניח שהמשחק יהיה שלך, ולכן המערך היחיד בו ניתן לנסות לשלב פליימייקר הוא ב4-5-1 כשמאחורי הפליימייקר משחקים שני קשרים חזקים. אם להביא את הדוגמא המוכרת ביותר לכולם פה, מכבי חיפה שיחקה ככה בעונת האליפות האגדית של 93/94, עם ברקו פליימייקר, אלון מזרחי כחלוץ יחיד ורוני לוי וקנדאורוב מגבים את ברקו מאחור במרכז המגרש. אז זה דפק כמו שעון, אבל מאז ב-10 שנים האחרונות הנטייה היא לא לוותר על צמד חלוצים (דבר שאני אישית מברך עליו), וזו לדעתי הסיבה המרכזית להיכחדות העמדה ממפת הכדורגל העולמי. אח"כ כשחזרתי הביתה חשבתי על עוד כמה שמות של פליימייקרים מודרניים, כמו רוי קושטה שכבר הוזכר פה, קאקא ודייגו אקס סנטוס ופורטו. שחקנים כמו קאקא וזידאן שיש להם ללא ספק תכונות של פליימקרים ואופי של פליימקרים כבר לא זוכים היום לתפקוד טקטי של פליימקרים, אלא הם מוצבים באגף ומשם עושים הרבה תנועה לאמצע ומנהלים את המשחק. פליימייקר קלאסי צריך להיות מתופקד, על הנייר ובפועל, במרכז המגרש מאחורי החלוץ. השיטה הזו של להציב שחקנים כמו קאקא וזידאן באגף (על חשבון קיצוני קלאסי) היא נסיון מעניין לשלב שחקנים עם תכונות של פליימייקר במערך טקטי מודרני שעל פניו לא יכול להכיל כזו עמדה (כשכתוצאה מכך כמובן ישנה פגיעה מסוימת במשחק האגפים).
עד כמה שאני מבין פליימייקר (עושה משחק) זה השחקן שמשחק מאחורי 2 החלוצים. אם יש רק חלוץ אחד אז אין לו ממה לעשות משחק. תסבירו את זה לריימון דומנק שהפך את זידאן לחלוץ שני. עוד מאמן דפוק אחד הוא קרלוס ביאנקי. השיטה שלו היא לשים 3 קשר הגנתיים מאחורי פליימקר. זה אומנם עבד בארגנטינה עם ריקלמה, אבל באירופה השיטה הזאת לא עבדה. אטלטיקו קמעט הסתבכה בתחתית עד שביאנקי הועף והגיע פפה מורסיה שעשה סדר: קשר הגנתי אחד מאחורי איבאגאסה ו-4 שקני התקפה שבשבילם אל קניו עשה משחק. אבל כשאחד מהארבע נפצע השיטה הפסיקה לעבוד. וגם לפני 3 שנים השיטה לא עבדה כי אז היה לאטלטיקו קשר אחורי שלא תרם כלום להתקפה. אז המסקנה היא שכל 4 הקשרים צריכים לדעת לארגן את המשחק.
פה אתה כבר מדבר על ההגדרה של המילה פליימייקר. אם פליימייקר זה פשוט שחקן שהקבוצה מתבססת עליו לא משנה אם הוא התקפי או הגנתי אז העמדה עדיין קיימת. אם הכוונה לשחקן התקפי שלא עושה הגנה והוא זה שמספק את הכדורים לחלוצים וכל ההתקפות עוברות דרכו וכל הקבוצה מסתמכת על היצירתיות שלו, אז העמדה הזאת די נעלמה. ואני די בטוח שכשפתחו את הדיון הזה התכוונו באמת לפליימייקר הקלאסי ולא לקשרי 50-50 של הים. ולמה כל כך חבל לנו שהיא נעלמה? אולי כי אנחנו עוד מהדור שגדל על פליימייקרים כמו ברקוביץ', באג'יו, חאג'י, ולדראמה ודומיהם. היום כבר אין שחקנים כמו קרלוס ולדראמה וקבוצות כמו קולומביה בתקופתו, שהיתה תלויה רק בהברקות שלו(לא שהיו לו חסרות כאלה). היום לכולם, מהבלם ועד חלוץ המטרה, יש חלק בעשיית המשחק, ולכן גם לדעתי לא מדויק לקרוא לקשרים אחוריים\50-50 פליימייקרים. בקיצור, אין היום פליימייקרים, לפחות לא קלאסיים.
