ריאל מדריד 2018/19:: רעש לבן בפתח, גם אם זה עידן חדש...

זמן נוסטלגיה: היירו, ראול, איקר או ראמוס - מי הקפטן המועדף עליכם?

בדף האינסטגרם של ה-AS העלו שאלה מעניינת בניחוח העבר, ככה בלי הודעה מוקדמת: פרננדו היירו, ראול גונזאלס, איקר קסיאס או סרחיו ראמוס. מיהו הקפטן הגדול ביותר שראיתם בריאל מדריד? האמת, נעים להיזכר, ורק מקריאת השמות עוברת בנו צמרמורת. כמובן שמדובר בסקר סובייקטיב לחלוטין ומעבר להעדפה אישית או מספרים ונתונים, אפשר לציין שיש מעין שתי קבוצות: היירו וראמוס הם הקפטנים היותר 'רעים' במובן החיובי של המילה, הדורסניים, אלה שכביכול 'יעיפו נעל בחדר ההלבשה' לעומת ראול ואיקר המתונים יותר. באופן מדהים, אפשר לשרטט את אותו מסלול היירו-ראול-איקר-ראמוס גם בריאל מדריד וגם בנבחרת ספרד.

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/44719536_1631853050249036_7316038006287106048_n.Xxx?_nc_cat=102&_nc_ht=scontent.fsdv1-1.fna&oh=5e83bef176d8363856373dcd634baa34&oe=5C84E327

שיעור היסטוריה. לא פחות מ-29 שחקנים היו הקפטנים הרשמיים של ריאל מדריד לאורך השנים. הראשון היה ארתור ג'ונסון שענד את הסרט במשך שנה אחת, 1901-1902. סנטיאגו ברנבאו הגדול ענד את הסרט בין 1915 ועד 1921. חואן ראמון סאוטו, הקשר ממקסיקו, היה הקפטן 'הזר' הראשון בהיסטוריה של ריאל. הוא שיחק בקבוצה 11 שנה והיה קפטן במשך שנתיים, 1942-1944. לפני שנות ה-40 זהות הקפטן השתנתה בערך כל שנתיים. פאקו חנטו ענד את הסרט במשך תשע שנים, מ-1962 עד 1971 - פרק הזמן הארוך ביותר.

פרננדו היירו - עם פרישתו של מנולו סאנצ'יז הגדול הוא מונה לקפטן בקיץ 2001. זכה להניף בסיום אותה עונה את גביע ליגת האלופות בעונת המאה של המועדון. היירו היה קפטן מאיים עם כוח הרתעה, כלפי פנים וכלפי חוץ, 'על פיו יישק דבר' בחדר ההלבשה ויש האומרים שהיה מדבר יותר מדל-בוסקה ואף שחקן יריב לא רצה להסתבך איתו. העיניים המאיימות היו מפחידות גם את השופטים. תשאלו את אנלקה מה קורה אם אתה לא מוצא חן בעיני פרננדו היירו. הוא רשם 89 משחקים עם סרט הקפטן והניף גם את הסופר-קאפ האירופי והגביע הבן-יבשתי והסופר-קופה הספרדי. "הקפטן של הקפטנים" אמר עליו ראול, וזה מסביר הכל. וככה לא נפרדים מקפטן...מ-2001 עד 2003 רשם 89 משחקים כקפטן ריאל וכמובן היה גם קפטן נבחרת ספרד.

ראול גונזאלס - סרט הקפטן הועבר אליו רשמית בקיץ 2003 לאחר עזיבתו של פרננדו היירו. עוד מ-1998/99 היה הקפטן השני של הקבוצה. הוא היה הקפטן של הקבוצה במשך שבע שנים, עד סיום עונת 2009/10. זכה עם הקבוצה בשתי אליפויות ספרד וטיפס לפסל הסיבלס אך לא זכה להרים את הגביע עם האזניים הגדולות, כי הגביע האחרון היה בעונת 2001/02. הקבוצה עברה שינויים גדולים מאוד באותו הקיץ כשהיירו עזב ואיתו גם דל-בוסקה וכמובן מקאללה שנמכר לצ'לסי, וכוכבו של ראול דעך. היה לו חלק חשוב מאוד בפן המנטאלי ובגולים מכריעים באליפות של קאפלו, ואנחנו נזכור את המשפט לאחר ההפסד לסביליה עם המבט לקאמפ-נואו - "עם החולצה הזו אני תמיד עולה למגרש כדי לנצח", וגם את הדירבון והטירוף באותו קלאסיקו כשאמר לאיקר לפני הפנדל של אטו - 'אתה הודף את זה'.

אם בוטראגיניו אמר - "ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול" מה עוד אפשר לומר? הוא תמיד שמר על ג'נטלמניות ואצילות, פירגן ליריבים, לא היה חלק משערוריות או מהמלחמה המלוכלכת נגד ברצלונה. כמובן שראול היה גם קפטן נבחרת ספרד כבר מ-2002 לאחר פרישתו של היירו. היה הקפטן הבכיר במשך 305 משחקים מ-2003 ואילך ועוד קודם לכן ענד את הסרט בנסיבות אחרות. רגע לפני גומלין שמינית גמר הצ'מפיונס כשריאל המריאה למשחק נגד ארסנל, ראול הגיב לדבריו של רונאלדו שאמר שהוא לא מרגיש בנוח בברנבאו ושוקל לעזוב - "אנחנו נמצאים לפני משחק כל-כך חשוב ויש כאן שחקן אחד שחושב על עצמו. אנחנו צריכים את רונאלדו".

איקר קסיאס - ירש את סרט הקפטן מראול הן בריאל מדריד(מקיץ 2010) והן בנבחרת ספרד(אוקטובר 2006), וזכה להניף את כל הגביעים של הנבחרת בתקופת הזהב שלה: יורו-מונדיאל-יורו ואחרי גמר המונדיאל ב-2010 פרץ בבכי, וכך היה גם עם גביע הדסימה, גביע אירופה העשירי, עוד לפני שריקת הסיום. איקר סבל מביקורות לא נעימות בזמן שכיהן כקפטן. ראשית משום שלמען נבחרת ספרד הוא שיפר משמעותית את היחסים עם שחקני ברצלונה ולעתים החלפת החולצות והמחמאות היו נראות כאובר-ריספקט, ושנית על כך שירד בכושרו ב-2012/13 וזכה למקלחת קרה ממוריניו כשסופסל ואז נפצע. בהמשך עבר חתול שחור ביניהם ויש המאשימים את איקר בכך שהדליף הרכבים ומידע נוסף מחדר ההלבשה לחברתו שהיום היא אם ילדיו, הכתבת ושדרית הקווים שרה קרבונרו.

קשה ולא הוגן לומר על שחקן שהיה תמיד היציב ביותר במדי ריאל מדריד - 'סאן איקר', לא? שהוא לא היה קפטן מתאים. הוא ווינר, ספורטאי אמיתי, מודל לחיקוי, אסור לפקפק במחוייבותו ואהבתו לריאל מדריד, והדמעות במסיבת העיתונאים בה הודיע על עזיבה - לא הפסיקו לזלוג, לא ממנו ולא ממכם. מצד שני, קיימת קצת אכזבה. איקר ענד את הסרט ב-207 משחקים מ-2010 ואילך וקודם לכן מיעט לקבל את הסרט היות והקפטן השני אחרי ראול היה גוטי.

סרחיו ראמוס - ירש את איקר הן בריאל מדריד והן בנבחרת. בקיץ 2015 ניהל משא ומתן ארוך, קשה ומכוער עם הקבוצה על הארכת חוזהו עד שחתם עד 2020 מה שהוריד קצת מנקודות הזכות שלו. אסור לשכוח שריאל מדריד 'גידלה אותו' במובן מסוים. איקר הבטיח לראמוס שייתן לו להניף את גביע האלופות הבא(בגמר הדסימה), אבל ראמוס לא היה זקוק לעזרתו. הקפטן הראשון בהיסטוריה שמניף שלוש פעמים ברציפות את גביע האלופות, ובסה"כ הניף תשעה תארים בתקופתו - ונקווה שהעשירי בדרך.

אין ספק שגם ראמוס מסמל את ריאל מדריד. הולך עם סרט הקפטן ועם חזה נפוח, ואנחנו זוכרים איך חגג את שער הניצחון על בארסה בקלאסיקו בברנבאו ב-2013 כשהוא פושט את הסרט מזרועו ומצביע על הסמל. לא פעם שאנן, מעצבן, חושב שהניצחון יגיע לבד, מאבד את הראש. ומנגד - ווינר אמיתי, מגיע אחרת למשחקי ליגת האלופות ואחד שעבר הכל בכדורגל והכל 'עובר לידו'. הלך וצבר כוח עצום בחדר ההלבשה ולא חשש לצאת נגד כריסטיאנו בתקשורת פה ושם כשהרגיש שרונאלדו מגזים. יש לראמוס רזומה מדהים של גולים מכריעים ותארים וגם אמירות שנויות במחלוקת. אחד ממשפטיו החזקים ביותר - "הסמל הזה לא מנצח משחקים לבד אבל הוא גורם לנו תמיד לרצות לנצח". ראמוס רשם 141 משחקים כקפטן מאז 2015. כמובן שענד את הסרט גם ב-2012/13 ועוד קודם במשחקים בהם איקר נעדר.

 

הלילה המרגש של פדה ואלוורדה| וגם: המספרים מהמשחק

עבור רבים המשחק אתמול היה סתמי. לא עבור פדה ואלוורדה, הקשר הצעיר של ריאל מדריד שעשה את הפרה-טמפורדה של ריאל מדריד. אמש, דני סבאיוס נותר מחוץ לסגל אמנם אבל ספק אם הקשר מאורוגוואי היה יכול לדמיין על כמעט מחצית שלמה בסנטיאגו ברנבאו. לפני הירידה להפסקה הוא החל בחימום ובדקה ה-54 הגיע הרגע המרגש שלו כשהחליף את איסקו. כעבור שתי דקות כבר היה בתוך הרחבה, מעורב בשער השני שכבשה הקבוצה - מסר לבייל שבישל למרסלו. ואלוורדה, למי שלא מכיר, הגיע מפיינרול לקסטיליה, רשם 30 משחקים ואחרי עונה טובה הושאל לדפורטיבו לה-קורוניה. לופטגי החליט בקיץ שהוא בשל לקבוצה הבוגרת.

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/10/24/15403821406418.Xxx

הקשר התראיין לאתר הרישמי בסיום המשחק והיום בצהריים העלה פוסט לאוהדים דרך הטוויטר. "אני שמח ונרגש על הופעת הבכורה שלי, זה אחד הימים המרגשים בחיים שלי, חלום שהתגשם. איזה כיף שניצחנו, זה הכי חשוב". עוד על המשחק אמר - "גם ליריבה יש את התוכניות שלה, לא השגנו ניצחון קל אבל זה לא חשוב. לאט-לאט גם הכדורגל היפה יחזור".. על תפקודו - "המאמן ביקש ממני לעזור הגנתית אבל לא לשכוח לעלות קדימה". ואלוורדה יכול רק לחלום על להיות בסגל הקבוצה לקלאסיקו. על המשחק ביום ראשון אמר - "זה משחק שכל אחד רוצה לשחק. המאמן עוזר לנו הרבה. אנחנו מאחוריו במאת האחוזים. הקבוצה מאוחדת והתוצאות לא מערערות אותנו. אני מקווה שמרסלו ישחק ושנוכל לנצח".

במארקה כתבו עליו בסיקור המשחק - "מזל של מתחילים או לא - ואלוורדה היה במקום מאוד גבוה ליד שער היריב - ברחבה, והוא היה מעורב בשער. הוא גנב את הכדור והפעיל לחץ. הוא הראה אומץ כבר במשחק הראשון". הקשר קיבל ציון שני כוכבים, הגבוה משחקני הקבוצה יחד עם מרסלו. כדי להיזכר בשחקנים אורוגוואים בריאל מדריד צריך ללכת אחורה עד לקיץ 2005, עת הוחתמו המגן קרלוס דיוגו והקשר האחורי פאבלו גארסיה. גם הבלם חוסה סנטאמרייה ששיחק בקבוצה תשע עונות ורשם למעלה מ-300 הופעות, היה אורוגוואי.

היום שאחרי. כפי ששמתם לב, כל השחקנים עומדים מאחורי לופטגי ללא יוצא דופן. מרסלו הגדיל ואמר כשהגדיר את העיתונאים כשקרנים, כאלה שמחכים לנפילה של הקבוצה כי הם לא יכולים לשחק כדורגל בעצמם. טוני קרוס אמר - "לופטגי מאמן טוב ואנחנו רוצים שהוא ימשיך, נצא מהמצב הזה יחד איתו". דני קרבחאל פצוע אמנם אבל העביר מסר של אחדות - "להגיע יחד זו התחלה. להישאר יחד זו התקדמות. לעבוד יחד זו הצלחה". קאסמירו הודה לאחר המשחק שהקבוצה לא משחקת מספיק טוב והיא חייבת להשתפר, אבל שלופטגי רגוע, עובד יום ביומו ולא חושב רחוק. המאמן עצמו אמר שהניצחון הוא תמיד התרופה הכי טובה ולדבריו רק במשחק נגד סביליה - 'הגיע' לריאל מדריד להפסיד.

אפרופו לופטגי, חלק חושבים שהג'וב הזה גדול עליו[והוא גדול על עוד הרבה מאמנים טובים ממנו], אבל אי-אפשר להגיד שלופטגי לא מנסה. וגם המשפחה מחבקת את ז'ולן - אשתו וילדיו נצפו אתמול בברנבאו בפעם הראשונה העונה. באימון השחקנים שוחחו והם בטוחים שאפשר לעשות תוצאה טובה בקאמפ-נואו.

המספרים מהמשחק:

- קארים בנזמה כבש בעונה מס' 14 בליגת האלופות ונכנס לרשימה מצומצמת ומיוחדת שכוללת את ראול ומסי. אגב, עם שערו ה-57 במפעל הוא עקף את רוד ואן-ניסטלרוי הגדול. רק ראול, מסי וכריסטיאנו כבשו יותר שערים ממנו בליגת האלופות.

- עדיין בנזמה: הוא השתווה לפאקו חנטו עם משחקו ה-88 בליגת האלופות במדי ריאל מדריד, ויש לו 45 שערים. שבעה שחקנים לבשו את החולצה של ריאל בצ'מפיונס יותר פעמים ממנו. מרסלו, עם 91 הופעות, הוא אחד מהם.

- ריאל מדריד ממשיכה את הריצה שלה של תשע שנים ללא הפסד בברנבאו בשלב הבתים. האחרונה שניצחה את ריאל הייתה מילאן בעונת 2009/10(הפסד 3:2), כשלריאל כבשו ראול ודרנטה. בסה"כ חלפו 27 משחקים בשלב הבתים מאז ההפסד האחרון של ריאל בבית.

- לוקאס ואסקס הוא המבשל השביעי של ריאל מדריד העונה. איסקו, בנזמה, אסנסיו וקרבחאל בישלו אף הם שער אחד. לוקה מודריץ' בישל פעמיים. גארת' בייל שבישל ארבעה 'צועד בראש'.

- אפרופו גארת' בייל, הוולשי רשם מספר יפה וציון דרך עם משחקו ה-200 במדי ריאל מדריד. הוא כבש 92 שערים ובישל עוד 61. את מרבית ההופעות רשם בליגה: 134.

 

ברוח הקלאסיקו הממשמש ובא:
בדיוק לפני 4 שנים:: ריאל מדריד של אנצ’לוטי מארחת את בארסה לקלאסיקו הגדול הראשון באותה העונה(מחזור תשיעי), אליו הגיעה במרחק 4 נקודות מהקבוצה של לואיס אנריקה אצלה רשם לואיס סוארס את הבכורה. ריאל, נקלעת לפיגור מוקדם מרגלי ניימאר ומבצעת מהפך גדול בדרך לניצחון 3:1 מרשים, בתקופת רצף הנצחונות הבלתי-נגמר. כריסטיאנו השווה בפנדל, בנזמה היה חתום על ה-3:1 אחרי בישול של חאמס ומתפרצת לתפארת, אבל הרגע המרגש היה השער השני:
פפה המדרידיסימו הלוחם נוגח לרשת עם כל הלב, עם כל הנשמה(אחרי כדור קרן), וחוגג בטירוף עם הקהל ומסמן ‘10’ עם האצבעות - לה-דסימה, עשרה גביעי אירופה. זה גם היה הניצחון האחרון של ריאל מדריד על בארסה בברנבאו - אחר-כך הגיעו הפסדים ברצף. זה גם היה הניצחון היחיד של אנצ’לוטי בליגה על קבוצה גדולה. “זאת אלופת אירופה”, כתבו במארקה על ריאל שלראשונה מזה 20 שנה מחקה פיגור בקלאסיקו בדרך לניצחון. ב-AS סיכמו: ¡Así, así, así gana el Madrid!

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/44445846_1634193130015028_6562759776894189568_n.Xxx?_nc_cat=101&_nc_ht=scontent.fsdv1-1.fna&oh=7d3a89e7621c94e280e5733cbc4da9e4&oe=5C555D48

הרכבים:

ריאל מדריד: איקר קסיאס©; דני קרבחאל, סרחיו ראמוס, פפה, מרסלו; חאמס רודריגס, טוני קרוס, לוקה מודריץ’(אלבארו ארבלואה, 89), איסקו(יירמאנדי, 83’) כריסטיאנו רונאלדו וקארים בנזמה(סמי קדירה, 86’)

ברצלונה: קלאודיו בראבו; דניאל אלבס, ג’רארד פיקה, חאבייר מסצ’ראנו, ז’רמי מאתייה; בוסקטס, צ’אבי(איבן רקיטיץ, 72’), אינייסטה(סרחיו רוברטו, 72’); מסי, ניימאר ולואיס סוארז(פדרו, 69)

הסיקור המלא באתר| תקציר המשחק| כותרות העיתונים לאחר המשחק|

 

טור אוהדים לקלאסיקו: תהיו ריאל מדריד
[נכתב במקור באתר של ריאל מדריד].

דור רומנו כבר לא יכול לחכות לקלאסיקו - המשחק הגדול בעולם. ולמרות שאין סיבות לאופטימיות, הוא יודע דבר אחד - "עם החולצה הזו אנחנו תמיד עולים למגרש כדי לנצח"(ראול). אנחנו ריאל מדריד - וזו סיבה מספיק טובה. אנחנו ריאל מדריד. אז תהיו ריאל מדריד.

"עם החולצה הזו של ריאל מדריד, אני תמיד עולה לכל מגרש כדי לנצח", אמר ראול, ואחר-כך מילמל בעדינות בעמדת הראיונות - "אני לא יודע על מה אתה מדבר". זה קרה לפני עשור, דצמבר 2008. דקות ספורות קודם לכן ניצב המאמן ברנד שוסטר בעמדת הראיונות לאחר ההפסד לסביליה בברנבאו(4:3) ובהתחשב בסגל החסר - הפציעות וההיעדרויות הרבות - "בלתי-אפשרי לנצח בקאמפ-נואו". שוסטר אולי צדק אבל עשה מעשה שלא ייעשה. והוא שילם על כך במשרתו. למחרת הוא כבר לא העביר את אימון הבוקר וחואנדה ראמוס החליפו.

ריאל הגיעה לקלאסיקו בקאמפ-נואו בעונה האחרונה טרום עידן הכריסטיאנו, כשהיא פצועה וחבולה מול קבוצת העל של פפ, שפתחה פער עצום במעלי הטבלה. איקר שמר על יכולת אדירה בשער והדף פנדל של אטו, סאלגדו קשישא נתן את כל מה שיש לו מול הנרי, קנבארו הציג את משחקו הטוב בקבוצה וראול אמנם לא נגע בכדור בחצי של היריבה אך לא הפסיק לרוץ ולדרבן. הוא האמין. לא פלא שאנחנו עוסקים בראול, קפטן ומנהיג אמיתי, אותו אחד שלחש באוזנו של איקר לפני הפנדל("אתה הודף את זה!"). וכך היה. דרנטה שבשום יום לא אמור לפתוח בהרכב, החמיץ מצב של אחד על אחד וריאל נכעה 2:0 לבסוף על אף מאמץ עילאי. אל תטעו, בריאל מדריד רק ניצחון הוא מספיק. אבל החולצה של ריאל מדריד באותו הערב הייתה מוכתמת בדם ובבוץ, לעולם לא בבושה, כפי שאמר שחקן גדול אחר - דון אלפרדו די-סטפאנו ז"ל.

http://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2017/12/22/15139420537116.Xxx

הטקסט המקורי נכתב עוד לפני 'חרפת לבאנטה'. זה רק מוכיח לעם עד כמה המשחק הזה יושב בראש ובלב עוד מזמן. ועם כל הפסד מתסכל וכואב והבנה שמדובר ב-'עונה פיננסית' - אני מבטיח לכם שהמוטיבצייה והטירוף לא יורדים ולו במעט. ממשיך לכתוב, לעדכן ולפרשן לכם. וגם לחגוג בטירוף גול של מרסלו נגד לבאנטה, שהתברר כסתמי אבל עם תמונה מרגשת - זה הסמל של ריאל מדריד.

בשיחות הכדורגל שמתרחשות בכל מקום למעשה - במגרש הכדורגל שלנו בהרצליה, בחדר כושר, ברחוב, בעבודה - אני אומר לעמיתיי - "זה לא כוחות", ושלמען ההגינות 'בהיעדרו' של כריסטיאנו - ברצלונה צריכה לשחק ללא מסי. כלומר כריסטיאנו לא נעדר, הוא כבר לא יהיה חלק מזה ולא יטיל אימה על הקאמפ-נואו, וזה יהיה כה מוזר לעלות לקלאסיקו בלעדיו. הוא כבר לא ישתיק את הקאמפ-נואו למעלה מעשור אחרי שעשה זאת ראול. אבל אם ריאל מדריד תכבוש אני מבטיח לחגוג את ה-'SUUUII' המפורסם באותה התלהבות. האמנם? בינתיים, הנבואה הגשימה את עצמה, לפחות בחלקה הראשון. אבל תהיו בטוחים שהמלל היה זהה גם אם מסי האימתני היה משחק.

אמנם היעדרותו של מסי מעט מאזנת את הכוחות אך עדיין, על פניו אין שום סיבה הגיונית להאמין שריאל מדריד תחזור מהקאמפ-נואו עם משהו. הפסד בפיחואן ותיקו בדרבי בברנבאו אלה כבר חלק מהשיגרה, אבל את הרצף השלילי בלי שער והמשבר הקשה אף-אחד לא ציפה. גם לא הפסימיים הגדולים ביותר שצעקו בקיץ על כך שריאל מדריד מוותרת על העונה מראש לנוכח מדיניות הצנע שלה. שאין מצב שיהיה לזה 'הפי-אנד': בייל יישאר כשיר, אסנסיו יקח מנהיגות, איסקו יהיה השחקן של נבחרת ספרד, הצעירים ייפרצו והמכונה תהפוך למשומנת. לחץ גבוה עם עצלים כמו קרוס ובנזמה? טירוף ומוטיבצייה מצד שחקנים שזכו בהכל וכבר משתעממים מליגת האלופות? כנראה שלא. אז על פניו אין שום סיבה להיות אופטימיים.

חוץ מסיבה אחת, כמאמר הקלישאה: אנחנו ריאל מדריד. שלוש מילים עם כל-כך הרבה משמעות. מי כמו ריאל מדריד יודעת עד כמה חשוב לשחק עד הדקה ה-90. תשאלו את חואניטו-קאפלו-ראמוס. מי כמונו יודע עד כמה הפסד בקלאסיקו אולי מתקבל על הדעת אבל לעולם לא מתקבל במשקל שווה אפילו לכמה חרפות כמו נגד אלאבס וצסק"א מוסקבה. מי כמונו יודע עד כמה כששמש עולה בצד אחד - בצד השני היא יורדת. ריאל מדריד וברצלונה תמיד זו נגד זו. תמיד בתחרות. וזה משחק שמשנה עונה.

אז מה עלינו לעשות? ריאל מדריד צריכה לחזור למקורות. כלומר להיות צנועה. בקאמפ-נואו, בדרך-כלל, ריאל משחקת בצורה מבוקרת יותר, ללא השתוללות חסרת רסן ואיבוד הראשון, בניגוד לברנבאו. מאז 2011/12 והניצחון המרגש, משחק האליפות - ריאל ניצחה במגרש הזה פעמיים והפסידה פעמיים. על הרקורד בברנבאו - נוותר. אנחנו קונים בלי היסוס את אותו קאסמירו 'מורעל' של הקלאסיקו הראשון, לא זה עם בניטס בו לא שיחק, אלא בקאמפ-נואו, כשהיה נראה שיש שלושה קאסמירו על מגרש אחד. זה שעוצר את מסי, את סוארס ואת ניימאר. באותו משחק בייל כבש שער שנפסל ולא בצדק, אבל ריאל ידעה לנצח בכל-זאת. והוא זה שבישל את שער הניצחון לכריסטיאנו. וכעת הכל עליו. אולי מול קבוצה שתוקפת - יהיו לבייל את השטחים להתפרצץ ואסנסיו ייזכר במגרש שעשה לו טוב באוגוסט שעבר וישחרר עוד פגז לחיבור.

לא ראיתי שום 'תשוקה גדולה לזכות בתואר' מצד הקבוצה הזו במשחקים האחרונים, ומסי שהוכיח בשנה שעברה שהוא מסוגל להוביל קבוצה לזכייה באליפות כמעט לבדו - השנה מוקף בסגל טוב יותר. הסגל של ריאל מדריד לעומת זאת נחלש משמעותית והיא מנסה להסתגל ללא הצלחה לעידן פוסט כריסטיאנו ו-50 הגולים שחסרים. אבל הקלאסיקו הוא משחק של 90 דקות. בשנה שעברה הגשמתי חלום והייתה לי צמרמורת כשהגעתי לרחובות ליד הברנבאו. 'לבן בחלום שחור' הגדרתי את המסע עם תצוגה כושלת במקדש. למשחק הזה אני לא נוסע, אבל אני מוכן לסלוח אם תגבו את החוב. התוצאה כאן כל-כך קריטית וזה לא משנה לאן העונה הזו תלך.

כי הסופר-קלאסיקו(מתעקש לקרוא לו כך), המשחק בין ריאל מדריד וברצלונה - הוא משחק הכדורגל הגדול בעולם חוץ מגמר ליגת האלופות. כמו קונצרט אך רווי אמוציות ותשוקה עם 90 דק' סוערות. כזה שמציג לרוב את הכדורגל הטוב ביותר, מושך עניין ולעולם לא מאבד ממשמעותו. כזה שכל אחד חייב לקחת בו צד. אין שום קשר למצב הקבוצות בטבלה ולכושרן הנוכחי. הוא מגלם בתוכו יריבות ארוכת שנים בין הקבוצה הגדולה בתבל מצד אחד - ריאל מדריד, ואימפריה מהצד השני - ברצלונה, אלה 90 דק' בהן העולם עוצר מלכת, הלב נמתח מקצה לקצה והחיים כמאניה-דיפרסיה. שחור או לבן. הרבה-הרבה יותר מ-3 נק' שמונחות על הכף. בשנים האחרונות זה קורה הרבה יותר מפעמיים בשנה. ריאל מדריד וברצלונה נפגשות שוב ושוב ושוב. וביום ראשון בשעה 17:15 - ובשביל סופר-קלאסיקו חותכים מוקדם מן העבודה - שתי הקבוצות יצעדו אט-אט לכר הדשא, תמיד בגאווה ועם ראש מורם. השחקנים יחלפו זה על פני זה, ילחצו ידיים וישלחו חיוך. הנשימה תיעתק, הדופק יהיה מהיר ולחץ הדם ירקיע שחקים. לא לבעלי לב חלש. ומייד עם שריקת הפתיחה הכל יימחק. אין חברויות וחיוכים - כי אם מלחמת עולם[דור רומנו, מילון הכדורגל השלם].

המנטרה השחוקה שלי השנה היא 'אתם לא ריאל מדריד'. זו לא אלופת אירופה שלוש שנים ברציפות. אז לערב אחד אני מבקש: תיהיו ראול. עם הלב והנשמה, עם הפלסטר בגבה כמו בתמונה המרגשת ההיא מ-2004/05. כמו פפה שנגח מכל הלב ב-2014/15 וסימן לכל העולם - 10 - 'לה-דסימה'. כמו ראמוס שנלחם ומקנח בגול בדקה ה-90 ולא זה שמאבד את הראש. לערב אחד, רק אחד(בינתיים, נתחיל ממשהו), אני מבקש: תיהיו ריאל מדריד.

 

שרי ההגנה: הקלאסיקו של ראמוס ו-ואראן

מאז הקלאסיקו האחרון ממנו נעדרו כריסטיאנו רונאלדו ומסי, וריאל ניצחה 1:0 בקאמפ-נואו משער של ג'וליו בפטיסטה בדצמבר 2007 - ריאל מעולם לא שמרה על שער נקי בקלאסיקו. לא בליגה לפחות. היא עשתה זאת רק פעם אחת - בגמר גביע המלך ב-2011. ההתקפה של ריאל אמנם תקבל יותר שטחים לצאת למתפרצות, אבל בכל משחק כזה שחקני המפתח הם קודם כל שחקני ההגנה, הן כיחידים והן כקבוצה. ראמוס ו-ואראן שמנוסים מאוד במעמדים האלה, יצטרכו להיות בשיאם.

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/10/24/15404060866212.Xxx

סרחיו ראמוס ירשום את הקלאסיקו ה-39 שלו ובהתחשב בפציעה של מסי, ייתנתק ממנו והוא מדורג רביעי בכל הזמנים רק סאנצ'יז(43) וחנטו(42) מהצד שלנו, וצ'אבי(42) מקדימים אותו. להגיד שהוא מנוסה במשחקים האלה זה אנדרסטייטמנט. שימו לב לרשימה העשירה שלו: 26 קלאסיקוס בליגה, 6 בסופר-קופה הספרדיים, 5 בגביע המלך כולל שני משחקי גמר וכן קלאסיקו אחד בחצי גמר הצ'מפיונס. מה שמדהים הוא, שבמסגרת הליגה ראמוס לא החמיץ אף קלאסיקו, מעולם, מאז הקלאסיקו הראשון שלו.

ומאז הקלאסיקו הראשון השתנו הרבה דברים. ראמוס 'גדל', התבגר, צבר ניסיון, התעצם. משחקן שלא הצליח לעצור את רונאלדיניו, השחקן הטוב בעולם אז - כעבור שנתיים הסיפור היה הפוך. רונאלדיניו היה נראה אובד עצות מולו. פשוט לא כוחות. הרפרטואר של ראמוס בקלאסיקוס מגוון לכל הדיעות. היו שם כרטיסים אדומים חסרי אחריות, בקלאסיקו השחור ההוא בעונת הבכורה שלו, וב-2017, ואפילו שנה קודם לכן כשאמר בחיוך ובטמטום - "אם הייתי יודע שננצח בעשרה שחקנים אז הייתי מורחק קודם לכן", והוא מסמל את ריאל מדריד שמאבדת את הראש במשחקים אלה; היו משחקים בהם נתן מעצמו מאה אחוז, גם כמגן ימני אצל קאפלו ב-2006/07 כבישל את השער לראול כבר אחרי שתי דקות; היו שם משחקים משוגעים כמו באסון בברנבאו לפני עשור כשראמוס מצד אחד מבשל וכובש ומצד שני טועה בלי סוף; והיו שם גם ארבעה שערי ליגה. ראמוס הכובש הפעיל המצטיין שלנו בסגל במשחקי הקלאסיקוס חוץ מבנזמה.

ב-2012/13 הקלאסיקו בסיבוב השני איבד מערכו לאור הפער העצום בצמרת, אבל הקלאסיקו הוא תמיד משחק גדול בלי קשר לטבלה, וניצחון הוא הרבה מעבר לשלוש נקודות. ריאל השלימה שבוע קסום. בדקה ה-83 מודריץ' הרים כדור קרן במצב של 1:1 וראמוס נגח עם כל הלב לרשת. הוא חגג בטירוף, איך לא, ונישק את סרט הקפטן שהיה שייך לו בשל הספסול של סאן איקר. "הסמל הזה לא מנצח משחקים אבל הוא מחייב אותנו לנצח", אמר אז.

וזה בדיוק ראמוס שריאל מדריד זקוקה לו. שחקן שמציג ביטחון, עם חזה נפוח, ויילחם עד לרגע האחרון. כזה שמוציא מעצמו יותר במשחקים הגדולים ונכנס ל-'מוד-צ'מפיונס'. שייתן צרחה ועם כפות הידיים יגיד - 'ואמוס!', זה לא עוד לא גמור. שיילחם ללא רק בגליצ'ים אלא גם אולי במצב נייח ויעשה לנו טוב על הלב ב-2016/17 עם הנגיחה בדקה האחרונה. הדקה של ראמוס. התחושה שריאל מדריד בידיים טובות ונצליח לקום מכל בור.

"ריאל מדריד נראית כמו הקפטן שלה, ראמוס הוא המנהיג הגדול והוא פשוט לא טוב", אמר כריסטיאן קראמבו שחקן העבר. ואין דבר שראמוס אוהב יותר מלהשתיק את המבקרים. העונה הוא חוטף לא פעם, משום שהוא פשוט לא נמצא במקום וחושב אך ורק התקפה. לשיקול הדעת שלו יהיה פן מכריע. ראמוס לא רק נכס מקצועי עצום. הוא מהבודדים מהקבוצה שלא יתראיינו בפולטיקלי-קוקרט ולא יהססו לזרוע קצת דם רע ועצבים סביב המשחק הזה. כמו התנועה לפיקה - 'דיברת, דיברת' אחרי שהורחק בקלאסיקו. העקיצות ההדדיות לסוארס והניסיונות להקים אותו. כדי לנצח בקלאסיקו צריך גם להתלכלך.

רפאל ואראן אמר בראיון ישן שהוא לא סרחיו ראמוס, אמנם הוא לומד ממנו, אבל הוא טייפ-קאסט אחרץ. הוא רפאל ואראן. ואפשר לומר שהם די הפכים. ואראן עושה רושם חוטף כדור רק באלגנטיות. הוא לא משתמש במרפקים. אותו לא תראו מפקיר את העורף או מקבל אדום מטופש, זה נכון. והוא בעיקר לא בכושר. זה לא רק הניצחון שהגיש ללבאנטה ביום שבת. ואראן רואה שהנחיתה מהאולימפוס אחרי הזכייה במונדיאל ובצ'מפיונס בשנה הטובה בקריירה שלו - די כואבת.

אלגנטי, מהיר כמו סופה, חזק, עם משחק ראש מדהים, קר-רוח. ואראן הוא הבלם המושלם לריאל מדריד, ואולי הטוב ביותר באירופה כיום. והוא גם אחד משחקני המפתח. ואראן הגיע לריאל כהבטחה גדולה, הנגיעה הגדולה הראשונה של זידאן, איי-שם בקיץ 2011. אחרי עונה אחת בלבד בליגה הצרפתית ריאל מדריד צירפה אותו, ואפשר לומר שהשאר היסטוריה. ואראן קיבל פירורים אבל בעונתו השנייה נסק. ואיפה הכל התחיל? בקלאסיקו.

בחודש פברואר הקשוח איבדה ריאל לזמן מה את ראמוס ופפה שסבלו מפציעות. "הבעייה של פפה היא אחת: רפאל ואראן בן ה-21 פשוט עושה הכל טוב ממנו", אמר מוריניו שרצה 'להכניס' לפורטוגלי, אבל הוא צדק. ואראן פתח בהרכב בצמד הקלאסיקוס בחצי גמר הגביע. הוא כבש בשני המשחקים בנגיחה אחרי ניתור מדהים שגם ראמוס היה גאה בו, אבל זה הרבה מעבר לכך. בזה אחר זה נכשלו מולו פדרו, ויאה ובעיקר מסי. הארגנטינאי פשוט לא הצליח מול המהירות והכוח של ואראן שתמיד שלח רגל ארוכה, פתח את המבערים וסידר את הסכנה. איזה מטאטא.

אחרי 1:1 בברנבאו, ריאל הגיעה לקאמפ-נואו לגומלין חצי גמר הגביע והאמינה בלב שלם שתהפוך את התוצאה. ואראן היה במרכז ההגנה יחד עם ראמוס. כריסטיאנ כבש שער בכל מחצית וריאל הובילה 2:0, אבל הרגע הגדול באמת הגיע בדקה ה-67: קרן מצד ימין, ו-ואראן נגח מכל הלב לרשת. ניר לוין אמנם לא פרשן גדול אבל האיש היה בהלם ואמר שזה הזכיר את המצ'אפ חסר הסיכוי של אברה מול כריסטיאנו רונאלדו בליגת האלופות. ואראן חגג בטירוף ואפילו כריסטיאנו חייך והכניס לו צ'אפחה, והבלם הצעיר רץ לחגוג עם המאמן שלו. 'מעגל הניצחון' בחגיגות השער השלישי, עם שחקני הספסל ופפה, עם ארבלואה וצ'אבי אלונסו - היה מהתמונות המרגשות של ריאל בקלאסיקו. ביום ראשון נשמח לעדכן את הארסנל עם עוד תמונה של ואראן...


https://i.dailymail.co.uk/i/pix/2013/02/26/article-2284958-184F8E37000005DC-983_634x418.Xxx

אנשי ההתקפה: בייל ובנזמה יקחו אחריות בקלאסיקו?

בכל העולם מדברים על מי שלא יהיה בקלאסיקו: קוראים לו כריסטיאנו רונאלדו. טריו ה-B-B-C נעלם לו אבל שתי הצלעות האחרנות בהחלט כאן. מי יהיה הגיבור של ריאל מדריד שיקח מנהיגות בהיעדרו, מי יכריע את המשחק? אשתקד בקאמפ-נואו בקלאסיקו חסר החשיבות בליגה, ריאל סיימה בתיקו 2:2 כשבמחצית השנייה היא משחקת נגד עשרה שחקנים. מצד שני, ריאל התקשתה לשפר את היכולת כי כריסטיאנו שכבש את שער השיוויון(1:1) - הוחלף בגלל פציעה. בייל ובנזמה התקשו להיות בפרונט.

אפשר להגדיר את בנזמה ובייל כשונים במיוחד. בעוד בנזמה מנוסה בקלאסיקוס ומציג מספרים סבירים בעיקר בגלל 'עיקרון ההתמדה' - עבור רבים מאוהדי ריאל מדריד, שחקן המפתח האמיתי הוא גארת' בייל, ושיהיה בריא קודם כל. בייל לא בדיוק הכוכב הקלאסי אבל דומה לזה יותר מבנזמה שתמיד היה נחבא אל הכלים, ביישן, ושומע מהברנבאו בעיקר בוז.

קארים בנזמה כבש את השער ה-100 של ריאל מדריד בקלאסיקוס בקאמפ-נואו במספרת ב-2015/16. זה היה שער השיוויון וריאל מדריד ניצחה 2:1. הוא גם כבש את אחד השערים המהירים בקלאסיקוס איי-פעם, אחרי 15 שניות בקלאסיקו ב-2011/12, הבקיע את שער היתרון ב-2012/13, צמד ב-2013/14, כבש גם ב-2014/15 ואשתקד בסופר-קופה הספרדי כשהופתענו לראות איך אומטיטי 'אוכל את התרגיל' ומשאיר את בנזמה לבד מול השער.

ב-32 משחקי קלאסיקוס, בנזמה כבש תשעה שערים ובישל עוד שבעה. רק מאלגה וגראנדה, נגדהן כבש באחוזים מדהימים - חטפו ממנו יותר. מצד שני, זה פרס על התמדה, זה ברור לכם. בעונת הדסימה בנזמה כבש צמד בברנבאו אבל החמיץ עוד שלושה מצבים של מאה אחוז, כאלה שאם היו נופלים לרגליו של שחקן התקפה אחר - היו מביאים לתוצאה אחרת. והשורה התחתונה היא שהפעם אין לקארים בנזמה למי לבשל. הוא צריך לכבוש בכוחות עצמו. במשחקים האחרונים הוא התעורר ומחפש את השער. נגד לבאנטה זה התקרב עם בעיטה לקורה ומול פלזן זה הלך טוב יותר. ועדיין התחושה היא שבנזמה יכול לתת גול רק עם הראש. ובקאמפ-נואו יש לו רק שער אחד...

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2017/12/19/15136884784624.Xxx

גארת' בייל החמיץ לא מעט משחקים בריאל מדריד. קצת יותר מ-1/3 - ועדיין, הוא היה מסכים לוותר על משחק אחד. מה דעתכם על התסריט הבא: גארת' בייל שכבש את שער השיוויון אשתקד בקאמפ-נואו בבעיטה מסובבת נהדרת והמשיך את הריצה הנפלאה שלו(שהגיעה לשיאה בגמר הצ'מפיונס), כובש את שער הניצחון הפעם של ריאל מדריד במגרש הזה במשחק בו רושם את ציון הדרך ה-200 שלו במדי ריאל מדריד. נשמע טוב. אבל זה לא יכול לקרות, לפחות מספרית.

אפשר לומר שמאז עונת הדסימה הזכרונות העלו אבק עד שבא בייל ודפק מספרת נגד ליברפול ושער אחד באדיבות קאריוס. יש לו רק שני שערים נגד ברצלונה. והפעם בייל חייב לכבוש, התחושה שזה הכל עליו. במשחקים האחרונים הוא נראה חלוד מאוד, בעיקר נגד לבאנטה כשעלה מהספסל. נגד פלזן ראינו שיפור אך זה לא מספיק. הבעיטות הקטלניות בשמאל לא היו מסובבות בדיוק לסנטימטר אליו השוער לא יכול להגיע אלא חלפו החוצה. בייל מגיע לקלאסיקו במעמד אחר - כל העיניים עליו. בדיוק כפי שהן היו על השחקן עם החולצה מס' 7.

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/10/25/15404911392874.Xxx

במשחק בראשון בייל יצטרך למסור לעצמו ולכבוש. וברצינות: בהתחשב בכך שכנראה ולריאל מדריד יהיו שטחים בהתקפות מתפרצות - ריאל תצטרך לבנות את המתפרצות בזכותו, ובייל ייצטרך גם לסיים באחוזים גבוהים כמו שהוא יודע. אסור לו להחמיץ כמו נגד סביליה, למשל. ריאל מדריד אוהבת להגביהה במשחק שלה וכשבייל ברחבה יש סיכוי טוב שהכדור יהיה ברשת.

בייל כבש יחד עם ריאל מדריד את אצטדיון האור בליסבון(לה-דסימה), את הסאן-סירו(2016), את קארדיף(2017) ואת קייב(2018). הוא גם זכה בגמר גביע המלך עם אותו שער סולו ענק מול בארטרה באצטדיון המאסטייה. כעת הוא רוצה להוסיף לרזומה שלו גם את קאמפ-נואו. ושיהיה מספר חדש לדבר עליו, אחרי 92 שערים ו-62 בישולים ב-200 הופעות, אבל לא תמיד נגד הקבוצות הגדולות. שידברו על השער הגדול שלו ולא על עוד פציעה. עד היום הוא החמיץ 103 משחקים בריאל מדריד - 77 בגלל פציעות, ב-15 קיבל מנוחה, 7 פעמים פתח על הספסל ופעמיים היה מושעה.

 

'התקווה של הקלאסיקו' - ריאל עומדת יפה בקאמפ-נואו| וגם: שבעת הנצחונות בשנות ה-2000

לצאת מהמשבר בקאמפ-נואו זה לא בדיוק התרופה שימליץ לכם הרופא, כתבו בהומור במארקה. ומצד שני - 'קלאסיקו התקווה', האמנם? ריאל מצליחה לא רע בקלאסיקוס האחרונים במגרשה של היריבה: ניצחון ב-2015/16(2:1 תוצרת כריסטיאנו), ושתי תוצאות תיקו נוספות בליגה(1:1 עם השער הדרמטי של ראמוס ו-2:2 אשתקד), וניצחון אחד נוסף בסופר-קופה אשתקד(3:1 במשחק הראשון מבין שניים), כל זה הרקורד של זינדין זידאן שמעולם לא הפסיד כמאמן בקאמפ-נואו. האמת שהשיפור של ריאל בקלאסיקוס בקאמפ-נואו החל עוד מעונת 2011/12 והניצחון 2:1 במשחק האליפות עם השער הנהדר של כריסטיאנו מכדור עומק של אוזיל.

בקלות אפשר להשוות את הרקורד הנ"ל לעומת המשחקים בסנטיאגו ברנבאו, שם ריאל מפסידה כבר שלוש עונות ברציפות, ובברנבאו הגיעו התבוסות הלא-נעימות, להוציא את עונת הבכורה של מוריניו. הרקורד לא מתמקד במשחקי הליגה בלבד. למשל ב-2011/12 ריאל אמנם נכנעה 3:2 בסופר-קופה הספרדי, אבל בגומלין רבע גמר גביע המלך, לאחר הפסד בברנבאו, מחקה פיגור של 2:0 בדרך ל-2:2 ולא הייתה רחוקה מלנצח. ב-2012/13 לצד הפסד בסופר-קופה הספרדי, ריאל סיימה בתיקו 2:2 עם צמד של כריסטיאנו בסיבוב הראשון בליגה, ובגביע, אחרי תיקו 1:1 בברנבאו - השיגה 3:1 בגומלין חצי הגמר 'במקדש של הרעים'. אפילו בקלאסיקו האחרון, ה-2:2 אשתקד בקאמפ-נואו, ריאל הציגה את אחד ממשחקיה הטובים ביותר בליגה באותה עונה ולא הייתה רחוקה מלנצח.

אז בתקשורת לא ציינו את הסיבות לתוצאות הטובות יותר, אלא הציגו את התוצאות עצמן כסיבות לאופטימיות, החל אפילו מה-3:3 האכזרי בעונת 2006/07 כשריאל המצוינת של קאפלו הצליחה לאסוף את השברים אחרי ההדחה הטראגית נגד באיירן בליגת האלופות והציגה משחק מצוין, עמדה בעמדת ניצחון ואז בא מסי והרס הכל. אנחנו הזכרנו בקצרה מדוע זה קורה - בקאמפ-נואו ריאל מדריד מגיעה בגישה הגנתית ורגועה יותר ויש לה שטחים לצאת קדימה במתפרצות. את מרבית תצוגות הנפל של שחקני ההגנה החל מהקשר האחורי קאסמירו ועד ראמוס ומרסלו ושות' - ניתן לזכור דווקא במשחקי הברנבאו. אז לריאל מדריד יש 'תקווה לקראת האתגר החדש' והקאמפ-נואו יכול להיות נקודת המפנה.

ב-12 השנים האחרונות, ריאל ניצחה 3 פעמים בקאמפ-נואו במסגרת הליגה והפסידה ב-5 משחקים כשעוד 4 מסתיימים בתיקו. בגביע המלך עומד המאזן שלה על תיקו ב-2012 וניצחון ב-2013. בסופר-קופה הספרדי, ניצחון אחד(2017) לעומת שני הפסדים, ובליגת האלופות תיקו בגומלין חצי הגמר ב-2011. ריאל מעולם היא לא השיגה רצף של ארבע שנים בליגה ללא הפסד בקאמפ-נואו. האם זה יכול לקרות דווקא הפעם?

מאז שנת 2000 ריאל מדריד ניצחה 7 פעמים בקאמפ-נואו. זידאן לקח חלק בארבעה מקרים - שניים כשחקן ושניים כמאמן. גם כריסטיאנו רונאלדו שהבקיע בכל אחד מהנצחונות שלו בקאמפ-נואו. לכבוד המשחק מחר, סיקרנו עבורכם בקצרה את כל הנצחונות של ריאל בקאמפ-נואו באלף השלישית, בכל המסגרות. מתחילים:

חצי גמר ליגת האלופות - עונת 2001/02. ריאל מדריד עברה את באיירן ברבע הגמר וברצלונה התגברה על פנאתינייקוס. ריאל יצאה לקאמפ-נואו, מגרש בו לא ניצחה מאז 1984 עם הוגו סאנצ'ז, ודל-בוסקה הבריק במערך של שלושה בלמים. פיגו סידר לעצמו חופשה מה שנקרא כשספג צהוב מכוון נגד באיירן בגומלין ומוריינטס לא היה כשיר. ריאל חיכתה להזדמנות שלה ובסוף השיגה 2:0 נהדר - שתי הקפצות ושני שערים: בדקה ה-55 ראול מסר כדור נפלא לזידאן ששלח הקפצה עדינה מעל בונאנו והעלה את ריאל ליתרון. בארסה לחצה אבל גם ריאל הגיעה להזדמנויות, וסטיב מקמנמן המחליף רשם את אחד מרגעיו הגדולים בריאל מדריד כשקיבל מסירה מקונססאו ושלח צ'יפ נפלא לחיבורים. בגומלין שנערך לפרוטוקול, המשחק הסתיים בתיקו עם גולאסו של ראול. הכיוון היה ברור - גלאזגו, ואז הזכייה התשיעית בליגת האלופות.

https://images.performgroup.com/di/library/GOAL_INTERNATIONAL/8d/cd/zidane-2002_nrmn90f2wino13h4zk5vqfs1n.Xxx?t=1033990916&w=940

מחזור 15 - עונת 2003/04. דווקא קרלוס קיירוש הלא-יוצלח הצליח היכן שרבים וטובים ממנו נכשלו. ריאל הגיעה לקלאסיקו ממרומי המקום הראשון עם 30 נק' לאחר 2:0 גדול בדרבי על אתלטיקו, ביתרון 10 נק' על בארסה שהובסה 5:1 במאלגה. הפערים בין הקבוצות היו כה גדולים עד שזה היה הזמן של ריאל לקטוע את הרצף בליגה. זידאן בישל לרוברטו קרלוס שעם עזרה מההגנה בעט לרשת של ויקטור ואלדס הצעיר, ובמחצית השנייה הברזילאי המשיך בשואו כששלח כדור רוחב, ראול סחב את הבלם ורונאלדו כרגיל כשהיה בריא שמר על רקורד שקרוב לגול למשחק. שער מצמק של קלייברט סמוך לסיום לא באמת עזר. בקהאם במרכז השדה עשה עבודה יוצאת דופן.

https://i.ytimg.com/vi/DVD2SR6WE4g/hqdefault.Xxx

מחזור 16 - עונת 2007/08. הקלאסיקו הזכור יותר הוא המשחק השני באותה העונה, 'הפאסיו' המרגש בברנבאו והניצחון המוחץ, ושוסטר גם איבד את משרתו רגע לפני הקלאסיקו בעונה שאחר-כך, אבל כמה מאמנים יכולים להתהדר ברקורד של 100% בקלאסיקו? שני משחקים ושני נצחונות. ריאל של שוסטר פתחה את הליגה בסערה ובחלוף 15 מחזורים רשמה רקורד של 11-2-2, מספרים הזויים בטרום עידן המפלצות כריסטיאנו ומסי. לקראת הקלאסיקו היה לה פער מבטיח של 4 נק' יתרון. ריאל עלתה עם הרביעייה האחורית אותה הגדיר איקר בסיום העונה כ-'טובה בעולם' וזה באמת היה משחק יוצא דופן של החבר'ה - ראמוס-פפה(בעיקר)-קנבארו-היינצה. ריאל כבשה שער אחד, גולאסו של בפטיסטה אחרי מהלך משולב עם ראול ורוד עוד במחצית הראשונה, ובארסה ללא מסי הפצוע הייתה נטולת רעיונות.

http://c1.thejournal.ie/media/2018/10/julio-baptista-robinho-raul_1v7qwat9ybmnb1cjbf7nf6h77m-752x501.Xxx

מחזור 35 - עונת 2011/12. במגרש בו מוריניו חגג כמו שלא חגג איי-פעם(טוב, אולי רק באולד-טראפורד ב-2004), כשעלה עם אינטר לגמר ליגת האלופות - מוריניו חגג שוב אחרי שנתיים. הוא חגג אליפות ראשונה בספרד אחרי שכבר עשה זאת באנגליה ובאיטליה. אליפות אדירה של 100 נקודות ו-121 שערי זכות. ריאל ההיא ניצחה וניצחה וניצחה והציגה יציבות ואיכות יוצאת דופן, כשגם ההפסד בקלאסיקו בברנבאו בסיבוב הראשון לא מנע זאת ממנה. אבל בחודשים פברואר-מרץ ריאל נקלעה לתקופה לא טובה ופער של 10 נקודות מפברואר קוצץ עד לכדי 4 נקודות בלבד ערב הקלאסיקו.

סמי קדירה, דווקא הוא, כבש את שער הליגה ה-108 שלנו באותה עונה עם הרבה לב ונשמה והקרבה ודחיקה ממטר, וריאל שברה את השיא של הקינטה דל-בויטרה. זה היה משחק עם קרבות גדולים במרכז השדה, הרבה לחימה מצד די-מאריה, משחק כמעט נקי מטעויות של ההגנה ומתפרצות גדולות בזכות כריסטיאנו רונאלדו. גוארדיולה שלח למערכה את אלכסיס סאנצ'ז שמהר מאוד כבש שער שיוויון עם מעט מזל, אבל ריאל מדריד לא הורידה את הראש - אוזיל שלח כדור עומק אלכסוני נפלא לכריסטיאנו שמול ואלדס לא התבלל ועשה את תנועת ה-'Calma, Calma' והשתיק את הקאמפ-נואו. לאחר המשחק ריאל עלתה ל-88 נק' לעומת 81 של ברצלונה[ומחזור אחד שנדחה] והיה ברור שזהו-זה.

https://secure.static.goal.com/201500/201548hp2.Xxx

גומלין חצי גמר גביע המלך - עונת 2012/13. בדומה למשחק שמינית גמר ליגת האלופות נגד מנצ'סטר יונייטד, גם נגד ברצלונה בגביע המלך ריאל לא השיגה תוצאה מספיק טובה בברנבאו - רק 1:1, ועשתה את העבודה בחוץ. זה היה שבוע קסום בסיומו ריאל חגגה 111 שנה להיווסדות המועדון בסטייל - היא ניצחה בחצי גמר גביע המלך בקאמפ-נואו, כעבור שלושה ימים בהרכב משני ניצחה שוב בקלאסיקו והפעם בברנבאו במסגרת הליגה, ובאמצע השבוע אחר-כך השלימה מהפך מול מנצ'סטר יונייטד עם ניצחון 2:1 והעפלה לרבע גמר הצ'מפיונס. 'שבוע סוף', שבוע של נחת בעונה לא פשוטה בה ריאל הייתה רחוק ממאבק האליפות.

ריאל ידעה שהיא חייבת לכבוש. באותה עונה היא שיחקה 6 פעמים נגד ברצלונה והשיגה מאזן יפה של 3 נצ', 2 תוצאות תיקו והפסד בודד. בדקה ה-13 ריאל טסה למתפרצת עם כדור ארוך שהגיע לכריסטיאנו, פיקה ניצב מולו אך לא היה יכול למהירות הרגליים והכוח המתפרץ והכשיל אותו במגושמות רבה. כריסטיאנו דייק מהנקודה ושמר את הפעולה הטובה הבאה למחצית השנייה. כדור ארוך של סמי קדירה לדי-מאריה שעשה סחרחורת לפויול שפשוט החליק. די-מאריה בעט נפלא ופינטו הדף, ולכדור החוזר חיכה כריסטיאנו שעצר על החזה וברגל שמאל גילגל לרשת - 2:0 לריאל מדריד. אין ספק שבארסה הייתה חסרת אונים מול משחק הגנה יוצא דופן של ריאל והרבה שקט וביטחון מצד דייגו לופס. ובעיקר מצד ואראן, ובארסה לא הייתה מוכנה לזה - בדקה ה-67 כדור קרן מצד ימין ו-ואראן נגח נפלא לרשת והעלה את ריאל ליתרון 3:0. הכוכב של המשחק הקודם עשה זאת שוב - משחק הגנה ענק וקינוח בשער נפלא. ג'ורדי אלבה אמנם מנע תבוסה וצימק ל-3:1 אבל אף-אחד לא לקח לריאל של מוריניו את הכרטיס לגמר. את 'ריקוד הניצחון' על מוריניו, ארבלואה, פפה המסופסל וצ'אבי אלונסו - אנחנו זוכרים עד היום...



מחזור 31 - עונת 2015/16. לפי המשחק התראיין גארת' בייל ואמר - "אם ננצח נוכל להילחם עד הסוף על האליפות". הפער בין הקבוצות עמד על 10 נקודות ובארסה של לואיס אנריקה רשמה 39 משחקים בלי הפסד. הזכרונות מהקלאסיקו הקודם היו לא נעימים. אני טענתי שריאל מדריד צריכה לנצח כדי 'להניח את היסודות ל-UnDecima'. ריאל של זיזו שבאמת השתפרה בהשוואה לחוסר החשק בתקופת בניטס - החלה לחבר רצף נצחונות אבל הייתה זקוקה גם לניצחון גדול אמיתי. אז ריאל ניצחה וממש 'טסה קדימה' למרות שעשתה שטויות נגד וולפסבורג ברבע גמר ליגת האלופות בגרמניה.

משחק ההגנה היה טוב ואחרי מחצית מאופסת ריאל ספגה דווקא מכדור קרן כשפיקה ברח לפפה ונגח לרשת, 1:0 לברצלונה. במקום להוריד את הראש, ריאל מדריד של זידאן שממש חיי את המשחק - הפגינה אופי נפלא וביצעה מהפך בזכות שני המגנים שלה שפעמים טסו למתפרצת. מרסלו זיהה את השטח ופתח בדריבל, הכדור הגיע לקרוס שהרים מצד ימין והכדור הגיע לבנזמה שהשווה במספרת מטורפת בדרך ל-1:1. ריאל לחצה על השער וכריסטיאנו מצא את המשקוף מה שהוביל ל-'גלגול' של זידאן מרוב תסכול, בייל החטיא ושער חוקי שלו בנגיחה נפסל בטענת עבירה לא צודקת, אבל למרות התחושה שהיה ריח של שער באוויר - היה נראה שזה לא יקרה לאור צהוב שני מטופש של ראמוס בעבירה על סוארס. "אם הייתי יודע שננצח בעשרה שחקנים הייתי מורחק קודם לכן", אמר ראמוס במסיבת העיתונאים. זיזו היה יכול להכניס את נאצ'ו ולהתבנקר או משהו כזה, אבל לא. קרבחאל יצא קדימה מהר, יחד עם חסה שהיה על המגרש ומסר לבייל והוולשי הרים מצד ימין. כריסטיאנו עצר על החזה ובעט מכל הלב לרשת.

https://static1.squarespace.com/static/560195f3e4b0fcc5265b7b78/562b0f76e4b0b7066cf45af6/571164e9859fd0e4190bb165/1460770209555/0000036.+Real+Madrid+Victorious+in+%E2%80%9CEl+Classico%E2%80%9D.Xxx?format=1500w

הסופר-קופה הספרדי, משחק ראשון - 2017/18. אם העונה ההיא הייתה מתפתחת כמו 'הפריויו' שלה, זו הייתה העונה הגדולה בהיסטוריה של ריאל מדריד. אלופת אירופה הגאה של זידאן לא עשתה קולות של נסיגה על אף עזיבתם של חאמס ומוראטה ופגשה את ברצלונה לאחר מכירת ניימאר כשהיא שרויה במשבר ו-ואלוורדה נקלע למצב לא פשוט. כריסטיאנו פתח על הספסל ובמחצית הראשונה התנהל משחק די חלש עם חצאי מצבים. בדקה ה-50 משהו זז שם אחרי שמרסלו העביר כדור רוחב ופיקה התחיל את הערב המסוייט שלו עם שער עצמי. אין צורך להרחיב על המשחק עצמו(הנה הסיקור) אתם זוכרים אותו היטב. תחושת עליונות כזו שלא הייתה בקלאסיקו זמן רב. 'מרגישים בבית', הייתה הכותרת שלנו.

ריאל מדריד בדרך-כלל הייתה מסתבכת בקאמפ-נואו. והפעם היינו טובים יותר - ושום דבר לא היה יכול לעצור אותנו. ריאל נתנה מופע - כשהיא מנצחת בקלילות את ברצלונה בקאמפ-נואו, ברוורס, בחצי מאמץ, 3:1 עם גולים נפלאים, וזאת למרות שיפוט עוין של השופט הליצן שהרחיק את כריסטיאנו על לא עוול בכפו ועוד קודם לכן המציא פנדל אחרי ששחקן התיאטרון סוארס זרק את עצמו ברחבה. וגם כל זה לא הספיק לבארסה. אותה עליונות שפיקה דיבר עליה - זה משהו שגם אני לא הרגשתי כאוהד ריאל ע"ח ברצלונה מאז תחילת עידן הגלאקטיקוס.

אי-אפשר להתעלם משני הגולאסוס של כריסטיאנו ואסנסיו. הראשון כידרר באגף כמה דקות קודם לכן ושלח הרמה לא טובה, 'הוא עוד לא חד', צעקנו. ואז הוא קיבל כדור עומק מאיסקו, חתך למרכז על חשבון פיקה ובעט גולאסו עצום לחיבורים, שיאללה. והתמונה עם הקוביות אחר-כך שהוא מצביע על החולצה? זה מטורף. וזה עוד לא הסוף. לוקאס ואסקס ניצל אי-הבנה והתחיל התקפה בתוספת הזמן עוד בחצי שלנו. הוא מסר למרקו אסנסיו ששלח בומבה אדירה לפינה של טר-שטגן והנשיא פלורנטינו מחא כאפיים בהנאה - מבסוט מכל רגע. במארקה כתבו - 'הלילה בו ריאל מדריד כבשה את קאמפ-נואו', וב-AS הכריזו - "שום דבר לא יעצור את ריאל מדריד הזו".

https://www.thenational.ae/image/policy:1.619427:1502685956/Barcelona-v-Real-Madrid-Spanish-Super-Cup-First-Leg.Xxx?f=16x9&w=1200&$p$f$w=3fee346

 

מסיבת העיתונאים של לופטגי לקראת הקלאסיקו

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/10/27/15406507294406.Xxx

המאמן מנסהצאת מהאפרוריות במסיבת העיתונאים ומתייחס בציניות לשאלות הבלתי-פוסקות על עתידו, רגע לפני המשחק הגדול ביותר בקריירה שלו. הנה דבריו של לופטגי, עם הכותרת - "המצב שלנו הוא לא בלתי-הפיך, אנחנו באוקטובר".

יש חיים עבור לופטגי. "אני מקווה מאוד להמשיך לשמור על הנשימה, אני לא חושב שאני עומד למות. יש לי 100% אנרגיות ותשוקה לקראת המשחק, אני מתעסק רק באיך לעזור לקבוצה שלי ולהכין אותה הכי טוב שאפשר לקראת מחר".

בלי מסי. "המשחק מחר בעל חשיבות רבה. אנחנו רוצים לשפר עמדות בטבלה ולהתחזק מנטאלית. ננסה להגן בחוכמה וגם לתקוף, זה לא משנה מי לא משחק אלא מי שכן. ברצלונה קבוצה חזקה".

השחקניפ. "הם סומכים עליי ואני סומך עליהם אפילו יותר, אין לי ספק שאלה לא סיסמאות סרק - אנחנו עובדים קשה מאוד כדי לצאת מהמצב הזה, עם רצון אדיר לנצח. זה משחק מושלם כדי לשמח את האוהדים. אנחנו מוכנים לעשות משחק טוב מחר, אני בטוח".

המשחק החשוב בקריירה שלו? - "ריאל מדריד וברצלונה, זה הקלאסיקו, משחק שאין כמוהו. הוא אחד המשחקים הנצפים ביותר ובעל הרמה הגבוהה ביותר. אני יודע עד כמה הוא משחק גדול". כשלופטגי נשאל על כך האם הוא יודע שייתכן ודינו נחרץ וזה המשחק האחרון שלו, אמר - "אני מתרכז בעבודתי כמאמן. מה שאתם אומרים לא עוזר וגם לא משפיע. אני לא אבזבז 0.00001% מהאנרגיות שלי כדי לחשוב על זה וכדי לענות לך".

להרגיש את הלחץ. "יש לנו מחר משחק מאוד אטרקטיבי, אני לא חושב על שום סיפורים מהסוג הזה שלא יעזרו לי להכין את הקבוצה היטב למשחק. אנחנו רוצים להגיע מחר עם מצב-רוח טוב ככל האפשר וכמובן עם מחוייבות".

לחץ גבוה על הכדור. "לא הפסקנו לבצע אותו, אבל יש דרכים רבות כדי לשחק כדורגל. נראה מחר מה ריאל מדריד תעשה. אני רוצה שהקבוצה תשתפר בשני צדדי המגרש,ה משחק תובעני". המאמן הוסיף שהמשחק לא יוכרע מחר בדקות הראשונות וגם לא במחצית ושבקבוצה דיברו על האפקטיביות.

המילים של מרסלו. "יש תקופות בהן אתה עובד קשה ואין תוצאות. מה שחשוב הוא שמרסלו הוא דוגמא, אוהב את המועדון, מתאמן מעולה וגם משחק טוב. הוא יודע כמו השאר שאנחנו באוקטובר והמצב הוא לא בלתי-הפיך. יש לנו מטרה משותפת". המאמן נשאל על רגש או כד ואמר ששניהם חשובים.

איסקו ומרסלו. "מרסלו בסדר גמור ואנחנו מרוצים מכך, הוא ספג רק מכה. איסקו לא שיחק משחק שלם מרגע שחזר מהפציעה, נראה מה יקרה מחר".

עמדת המגן הימני. "זה ברור לי מי ישחק, אבל גם אלה שיתאכזבו שלא ישחקו - יש לי אמון בכל השחקנים בסגל, לא לחינם הם כאן. תראו מחר".

התפקיד של ראמוס. "הוא הקפטן שלנו והוא נושא באחריות. יש לנו מזל. לריאל מדריד תמיד היו קפטנים גדולים וראויים וראמוס הוא אחד כזה והוא נותן הכל לקבוצה".

הפתעה אם ריאל מדריד תנצח. "אני מקבל את הכל, כל מה שאתם כותבים מבחינה מקצועית על המשחק, זה לא מפריע לי. אני לא חושב שיש מגרש שאם ריאל מדריד תנצח בו זו תהיה הפתעה. אבל העיקר לנצח".

 

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/10/28/15407548105578.Xxx

היום בצהריים יהיה לנו מאמן חדש, ברוך הבא אנטוניו קונטה. חבל שזה לא קרה שבוע קודם: ככה לא היינו מפסידים ללבאנטה ואולי מאזן הנקודות היה זהה אבל הכבוד לא היה נרמס על הריצפה. אני אשאל שוב, טענה מס’ 1: הסגל שלנו חלש, אבל זה מה שאנחנו שווים: מאניטה בקלאסיקו מברצלונה ללא מסי? באמת? קאסמירו אמר אחרי המשחק - “זו תמונת מראה של העונה שלנו, היינו חלשים מאוד, כולם”, וזה ציטוט שלא פשוט להגיד אותו.
את הנשיא אי-אפשר להחליף וגם לא את כל הסגל, למרות שאני מקווה שייחל תהליך איטי של חילופי משמרות, אז המאמן שהשיג תוצאות גרועות חייב לשלם במשרתו. ריאל מדריד לא קשורה לכל הבלאגן שעשתה ברוב טיפשותה ההתאחדות הספרדית.

כריסטיאנו המשיך לרוץ ולנסות לכבוש אפילו שער כבוד מסריח בקלאסיקו השחור בעונת מוריניו. הוא לא מנהיג ויש לו את חסרונותיו, אבל שחקן שכולם מסתכלים עליו, ואיתו האמינו שאפשר לנצח, פשוט ככה. אני בטוח שהוא רצה להיעלם אחרי אותו משחק, לשבור איזה משהו בחדר ההלבשה שלהם או לתת סטירה. גארת’ בייל? היה נראה שהחילוף של לופטגי פשוט מקל עליו. עושה עימו חסד. הבחור לא חיכה כל החיים להיות ה-שחקן של ריאל מדריד? איפה זה עכשיו? אני אפילו לא מדבר מקצועית על הופעה עלובה. הוא ממשיך לברוח ולהיעלם, נחבא אל הכלים. לא יכול להיות בפרונט. אין לו את זה. ובייל היה מהבודדים שהיו לנו ממנו ציפיות ממנו.

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/10/28/15407464812699.Xxx

ווגם מילה-שתיים על שחקנים אחרים, כי התאוששתי: לוקה מודריץ’ ו-ואראן הפיינאליסטים של המונדיאל - פשוט בושה. ובכל קלאסיקו יש לנו את הטעות הפאתטית הזו כמו שלו ושל ראמוס, למה בצד השני זה אף פעם לא קורה? ראינו שלוש זכיות רצופות בצ’מפיונס עם ריאל מדריד ולא האמנתי שזה יקרה. משהו שאני באמת לא מאמין שיקרה: שאנחנו נבעט בהם עם חמישייה.

 

אוספים את השברים אחרי הקלאסיקו


אין ספק שזה היה אחד ההפסדים המשפילים ביותר של ריאל מדריד בשנות ה-2000. 'אתם לא ריאל מדריד', כתבתי במחצית בדף הפייסבוק שלנו, אבל זה היה הרבה לפני 'הגרוע מכל'. שעה לאחר המשחק העלו בתקשורת בספרד, בקונצנזוס מוחלט, שלופטגי יפוטר, ותחנת רדיו אחת בישרה שקונטה יוצג כבר מחר(היום) ב-14:00 שעון ישראל כמאמן החדש של ריאל מדריד. זה עדיין לא קרה, אבל נראה שסולארי יהיה זה שיאמן את הקבוצה במשחק הגביע ביום רביעי. לופטגי חטף ללא הרף(ונפרד מהשחקנים בצורה חפוזה לאחר המשחק, יש האומרים) אבל גם השחקנים לא נותרו נקיים.

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/10/28/15407608567122.Xxx

'לשחקנים האלה יישאר תמיד הכתם של הקלאסיקו הזה', כתבו בכותרת במארקה, ולאחר המשחק, בפינה הקבועה של חלוקת הציונים אחד אחרי השני, כתבו - 'ראמוס, ואראן, מודריץ', בייל..איפה להתחיל? כולם היו קטסטרופה'. 'השחקנים הם אלה שנמצאים במגרש, הם אלה שמבצעים את הטעויות המביכות ומציגים את חוסר המחויבות. יש גבול כמה אפשר ליפול על המאמן', כתבו במארקה, וכמובן תפסו טרמפ על המשפט של איסקו("אם יזרקו את לופטגי אז צריך לזרוק את כולנו") - אז כנראה שבאמת צריך לזרוק את כולכם. חורחה ואלדאנו 'האמיץ' התראין לאחר המשחק ושלח חיצים עבים וביקורת נוקבת כלפי השחקנים, מילים שלופטגי לא היה מעיז לומר לעולם, וגם אף אחד מהשחקנים לא היה מודה בזה. בראיון ל-'אל-טרנזיסטור', אמר - "השחקנים של ריאל מדריד פשוט מרשים לעצמם לעשות כל מה שהם רוצים. הם חושבים שזו הסמכות שלהם להחליט. זה פוגע בהם, הם שחקנים ולא מאמנים", ואז פירט - "גארת' בייל היה ממושמע ולפתע עזב את ג'ורדי אלבה. בכלל, בייל כבר חמש עונות כאן וחשבו שהוא שחקן גדול ומנהיג בגלל תג המחיר שלו. זה לא ככה". על איסקו הוא אמר - "הוא התחיל את המשחק בצד שמאל אבל בהמשך סיים את המשחק איפה שהוא הרגיש, אבל זה לא מה שהמאמן ביקש ממנו". ואלדאנו הוסיף שלדעתו רוברטו מרטינס, המאמן של בלגיה, הרבה יותר מתאים לריאל מדריד מאשר קונטה.

ומה עם השחקנים? אף אחד לא כתב דבר לאוהדים ברשתות החברתיות לאחר המשחק, כולם עדיין סגורים בתוך עצמם. לופטגי אמר שהוא עצוב כך גם השחקנים ושהוא ראה חדר הלבשה עצוב, אבל זה לא מנחם אף אחד. ארבלואה הגיב אפילו כבר במחצית והעלה אולי בפעם הראשונה ציוץ ביקורתי כלפי ריאל מדריד, שזה לא הגיוני שבארסה משחקת כל-כך טוב נגד ריאל גם ללא מסי. ב-AS למשל כתבו שכריסטיאנו זורח ביובנטוס ומציג מספרים נהדרים בליגה, ובריאל מדריד כל-כך מתחרטים...

קאסמירו היה השחקן היחיד שהיה מספיק כנה בסיום המשחק. לאחר שהתנצל בפני האוהדים הוא אמר - "הקלאסיקו הזה היה נורא, והוא תמונה שמשקפת את העונה החלשה מאוד שלנו. כולם שיחקו רע מאוד, ממש כולם, ככה זה לא יכול להימשך. זה לא טקטיקה או גישה, או מצב פיזי, אלא הכל ביחד. אנחנו חייבים לרוץ ולהילחם יותר, זו קטסטרופה אחת גדולה". הקפטן ראמוס לא אהב את הדברים ואמר שהמשחק הזה הוא אסון אבל שאסור היה לקסמירו לדבר ככה ולא צריך לחפש אשמים. ראמוס אמר - "זה היה משחק מחורבן, אנחנו הולכים הביתה בתחושה חרא. רצינו לצאת מהמצב הקשה דווקא במשחק הזה". "לא אמרנו לנו כלום לגבי המאמן, נצטרך לחכות". ראמוס זרק שהליגה לא נגמרה אבל אתם יודעים..לגבי המאמנים - "היו לי יחסים טובים עם כל המאמנים, כבוד צריך לקחת. ניהול חדר הלבשה חשוב לא פחות מהיכולת של המאמן".

המספרים איומים, וקשה לכתוב אותם. זו הפעם השמינית בה ריאל מדריד סופגת חמישייה מברצלונה במסגרת הליגה, והיא קרובה יותר לקו האדום שם ניצבת לגאנס(6 נקודות מתחתיה) לעומת המקום הראשון בו מחזיקה ברצלונה(7 נקודות מעליה). למי אכפת בכלל שאיסקו רשם את משחקו ה-250 במדי ריאל מדריד, ושראמוס הוא השחקן עם מספר ההופעות השביעי הכי גבוה בקבוצה, כהשתווה לקמאצ'ו עם הופעתו ה-577 אתמול(וקלאסיקו מס' 39, רביעי בכל הזמנים).

*****

למה תרגמתי ועברתי על זה? א’ כי אני מטומטם. ב’, כדי שמישהו יקרא וישים לב לציטוט של קאסמירו. ג’. כי אני לא יכול בלי זה.

 

https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/45006877_1640889216012086_3349260388418977792_n.Xxx?_nc_cat=106&_nc_ht=scontent.fsdv1-1.fna&oh=7c5e6772059d888879fe9a9a99e7630e&oe=5C7FD0FA

חילוף הקווים: סולארי הוזעק כמאמן זמני במקום לופטגי. זה היה צפוי ואתמול בערב אחרי שיחה עם ההנהלה זה קרה רשמית וריאל מדריד הודיעה שלופטגי הולך הביתה בחלוף פחות מ-150 ימים אחרי ההתבזות בקלאסיקו. סולארי, שחקן העבר שמאמן את קסטיליה ו-ויניסיוס, יהיה המאמן עד להודעה חדשה. ייתכן שאחרי פגרת הנבחרות יהיה מאמן אחר(מבחינת הסעיפים, למעלה משבועיים על הקווים זה מצריך חוזה), וייתכן שלא. בטח שמעתם שהיחסים עם קונטה 'הקררו'. סולארי יעביר את אימון הבוקר ויכין את הקבוצה לקראת משחק גביע המלך ביום רביעי, וכן את משחק הליגה בברנבאו נגד ויאדוליד לפני פגרת הנבחרות.

העניין הוא שריאל מדריד הוציאה הודעה די מביכה באתר הרישמי שלה, כשלצד הקלישאות כמו 'המועדון מודה ללופטגי ומכיר בכך שעשה את המקסימום מבחינתו כדי להצליח', בהודעה היא מדברת על פער עצום בין איכות הסגל לבין התוצאות בפועל, ויש שם אזכור שמונה מועמדים מצד ריאל מדריד לכדור הזהב..