עוד משהו שנזכרתי בו עכשיו. 1. אני גולש באתר הישראלי של ריאל ואני קורא את הכתבה על עזיבתו של פיגו ושיחרור לאינטר. ההרגשה הייתה מוזרה, לא ממש שיברון לב אבל צער עמוק. 2. חגיגות האליפות בשנה שעברה. רוברטו קרלוס נפרד מריאל מדריד.. כ"כ מרגש, כ"כ עצוב..
עוד רגע שזכור לי זה גמר גביע המדינה נגד מכבי ת"א, אחרי 120 דקות בהן היינו עדיפים ברוב שלבי המשחק, מגיעים הפנדלים, רוסו בועט את הפנדל האחרון שלנו לשלטים, נמני כובש לצהובים והם חוגגים גביע שני ברציפות. עוד רגע כואב היה הקאמבק של מכבי פ"ת בחצי גמר גביע שנה לפני הגמר נגד מכבי ת"א, עד הדקה ה85 בערך הכל היה טוב, 2-0 על הלוזונים, מחכים שהשופט ישרוק ואז נראה את הדרבי הת"א (אותו ניצחה מכבי ת"א ועלתה לגמר). פ"ת כובשת פעמיים ומשווה בסיום 90 הדקות ושוב, הלם ירוק בר"ג, לקראת סוף הארכה פ"ת משלימה מהפך ומדהימה את כולם ועולה לגמר על חשבוננו. איצטדיון ר"ג - אם זה לא מנחוס, מה כן?
עירוני ראשון יורדת שתי ליגות לפני כמה שנים, בהחלט רגעים קשים. גמר ליגת האלפות ארסנל בארסה, ביאוס כזה גדול, אין דברים כאלה.
2 הירידות של הפועל חיפה גמר גביע נגד סכנין ווסטהאםם נגד טוטנהאם שהפסדנו את ליגת האלופות ניוקאסל נגד טוטנהאם חצי גמר באולד טראפורד הפסדנו שלא בצדק ההחמצת פנדל של רובי קין מול ארסנל חטאפה נגד טוטנהאם (לראות את יול ככה שבר לי את הלב) שטל בנין עזב את הפועל ולכלך עלינו אלו הרגעים שאני זוכר את עצמי ממש עצוב
את הרגע הזה אני חייב לציין. אני אוהד רומא והפועל, לא מסתכל כמעט על הליגה האנגלית וגם שם אני תמיד מעדיף את ניוקאסל ותבינו, אני רואה אולי 10 משחקים שלהם בשנה. שמעתי שזה הולך להיות משחק גורלי של מרטין יול, ואמרתי טוב נראה(גם יש לי חברים אוהדים טוטנהאם אז ראיתי איתם). אני ראיתי את המבט שלו וזה היה כמו סכין בלב. הוא היה כל כך חסר אונים, עצוב שזה היה עצוב גם לבנאדם שלא ראה יותר מ10 משחקים של טוטנהאם בחיים שלו. http://soccernet-akamai.espn.go.com/design05/images/PH2/Jol.Xxx
:aa1: ההפסד של מנצ'סטר יונייטד בגמר הגביע האנגלי בעונה שעברה לצ'לסי אחרי מהלך גאוני של מוריניו. :aa1: ההפסד של מנצ'סטר יונייטד 3-0 למילאן במסגרת חצי גמר ליגת האלופות בעונה הקודמת. :aa1: ניר דוידוביץ' סופג שער מוזר בדקות האחרונות במשחק נגד מאלמו שניפץ את חלום ליגת האלופות של מכבי חיפה. :aa1: מכבי חיפה מאבדת את האליפות ליריבה השנואה מכבי ת"א במחזור האחרון של עונת 2002/03. :aa1: התיקו של מכבי חיפה עם ליברפול שהיה משחק שחיפה הייתה חייבת לנצח. :aa1: ההפסד של יובנטוס בגמר ליגת האלופות לדורטמונד בשנת 1997. :aa1: וכמובן, ההפסד של נבחרת אנגליה לקרואטיה בוומבלי בגלל מאמנה הטיפש (אפילו אין טעם להגיד את שמו).
ארסנל נגד בארסה, הגמר הארור ההוא בפאריס יהיה חקוק לי בראש לעולמים לטוב ולרע, לטוב, כי ארסנל נלחמה בעשרה שחקנים וכבשה שער, הרע, ההפסד כמובן, יש הטוענים שבגלל קיפוח השופטים. המשחק הזה היה הפעם היחידה עד כה בחיי הקצרים שבכיתי בגלל משחק כדורגל. כמה דמעות ירדו באותו הערב, ואחרי שכל החברים בתפזרו פרצתי בבכי. רגע נוסף היה העזיבה של הנרי הקיץ, באותו הזמן הייתי אצל הסבים שלי, וקילבתי שוק ענק כשראיתי את מרתון ההודעות שהתחיל בפורום עם הודעה של אבו עם משהו בסגנון של "אני קופץ מהגג, היה נעים..", נמשך בחרישה באינטרנט בסקיי, טים-טוק, וכל אתר שנותן חדשות כדורגל, והסתיים רק כשהמועדון הוציא הודעה רשמית.
השער הזה היה דווקא במחצית הראשונה, השער שהעיף בסופו של דבר את חיפה היה, אם אני אל טועה, של יארי ליטמאנן שכבש בדקה ה89.
נקודה רגישה שנזכרתי בה כעת. זה היה, אם אינני טועה, משחק חצי גמר גביע המדינה, כאשר גרנט אימן אותנו. עוד במחצית הראשונה אוסטרובסקי ראה אדום, והשאיר אותנו בעשרה שחקנים לאורך כמעט משחק שלם. הובלנו 1:0, ולאחר מכן גם 2:0 משער מדהים של פראליה. כולם כבר התחילו לחגוג את העלייה לגמר, אך בדקה ה 81 שי הולצמן צימק ל 2:1. ירדנו לבונקר לדקות שנותרו עד הסיום, ובדקה ה 90 בעיטה של מגן פתח תקווה (אם אני לא טועה זה היה בראקט), שפגעה בשחקן הגנה שלנו ונכנסה לשער. נכנסנו להארכה, ובדקה ה 116, אני זוכר כל הזמן בראש את נדב יעקובי צועק: "גיא יצחקי, גיא יצחק, גיא יצחק..... 3:2 מכבי פתח תקווה!!" ברגע הזה באמת שנשברתי.
המונדיאלים גרמו לי להרבה רגעים ששברו לי את הלב. אני אוהד של לא מעט נבחרות, בראשן מכסיקו, אבל אני מאוד אוהב גם את ברזיל, ארגנטינה, גרמניה וספרד. 1.גמר מונדיאל 1998. צרפת מביסה את ברזיל 3-0, כשרונאלדו נראה כמו מת מהלך. ברזיל היתה הרבה יותר טובה באותו מונדיאל, צרפת היתה ביתית, ולמרות הביתיות איש לא העז להמר נגד ברזיל עם רונאלדו שהיה בכושר מדהים. הגמר טפח על פני. לא רק שברזיל לא שמרה על תוארה, היא גם הפסידה אותו לצרפתים שאני כל כך שונא. כעבור 8 שנים, ברזיל מקבלת הזדמנות לנקום בצרפת ברבע גמר המונדיאל, וכושלת שוב. 2.שמינית גמר מונדיאל 2002. ארה"ב, במשחק הגנתי פשוט מושלם, בונקר שלא היה מבייש את הפועל יהוד, שולחת את מכסיקו נבחרתי האהובה מכל הביתה לאחר 2-0 משעמם מאוד. כמה שבניתי על עליה לשמינית הגמר מול נבחרת חלשה מאיתנו על הנייר, במיוחד אחרי שסיימנו לפני איטליה השנואה בשלב הבתים... 3.רבע גמר מונדיאל 2002. ספרד כובשת 2 שערים חוקיים נגד דרום קוריאה המארחת, והשופט פוסל את שניהם. המשחק מגיע לפנדלים, ודרום קוריאה לא מחטיאה אפילו אחד. כמה ספרד יכולה להיות לוזרית למען השם? 4.שלב בתים מונדיאל 2002. ארגנטינה מפסידה לאנגליה השנואה, ותיקו מול שוודיה לא מספיק. הנבחרת עטורת הכוכבים מתקפלת מהר מאוד, ואנגליה המגעילה עולה לשמינית הגמר. 5.שמינית גמר מונדיאל 1994. שוב מכסיקו, שוב מפסידים בפנדלים, הפעם לבולגריה של סטויצ'קוב. אין שברון לב יותר גדול מלהפסיד בפנדלים... 6.שלב בתים מונדיאל 1998. ספרד מתחילה ברגל שמאל עם הפסד לניגריה ותיקו מול פרגוואי. במחזור האחרון ספרד מתפוצצת עם 6-1 מדהים על בולגריה, שלא מספיק כי שחקני ניגריה, שהבטיחו את העליה עוד לפני המחזור, פתחו רגליים מול פרגוואי שהיתה צריכה ניצחון. את העונש ניגרה אכלה ברבע הגמר, כשהובסה 4-1 מול דנמרק. והכי כואב: 7.שמינית גמר מונדיאל 2006. מכסיקו נגד ארגנטינה. כל כך לא רציתי להיפרד מאחת הנבחרות האלו בשלב כל כך מוקדם, אבל לפחות היה משחק ממש ממש טוב (שבהחלט היה נקודת אור במונדיאל ממש גרוע), והשער של מקסי רודריגז בהארכה מצד אחד היה שער מדהים, מצד שני, בהחלט שבר לי את הלב... ומצד שלישי, בסתר לבי רציתי שארגנטינה יעברו ולא מכסיקו, כי האמנתי שארגנטינה יכולה ללכת עד הסוף ומכסיקו לא. זה לא עזר-ארגנטינה הודחה ברבע הגמר על ידי גרמניה-עוד מפגש בין שתי נבחרות שאני אוהב שממש לא רציתי להיפרד מאחת מהן...
כאוהד הפועל, ישנם 2 רגעים מרכזיים ששברו לי ת'לב : 1. משחק השרוכים ללא עוררין - הרגע הקשה ביותר. הכל כבר נאמר. אני, אחי ואחותי פרצנו למגרש לחגוג, דבר שכנראה בימינו עם הטכנולוגיה המתקדמת והסלולרים כבר לא יקרה, הטרנזיסטורים בקושי פעלו ולא ידענו מה קורה בקריית אליעזר, רוב הקהל שיער שהמשחק נגמר שם ועלינו לפסגה, מחזור אחד לפני הסיום. כמה מרגיז שיום אחרי חג הפועלים (אחד במאי) לא זכינו לחגוג אליפות שכל כך לא הגיעה לנו באותה שנה, הסמליות הגיעה רק שנתיים לאחר מכן. 2. גרשון עובר לבית"ר - ברגע זה הבנתי שכבר אין יותר "סמלים" בכדורגל. הסמל היחיד הוא על החולצה (ובמקרה של גרשון - על הדולר, למרות שלא שווה להשקיע בשבילו היום) רגעים נוספים : 3. עונת 2001/2002 - אמנם העונה האירופאית הגדולה, אבל עם הרבה מאוד משברים במהלכה ולקראת סופה. תבוסה בנתניה אחרי החזרה ממוסקבה, איציק זוהר עם משחק חייו. זכור לי באותה עונה גם המחזור ה- 26, בו אירחנו את מכבי לדרבי שעשוי לקבוע את עתידנו בצמרת. היינו במרחק סביר מחיפה, וידענו שזה משחק שפשוט חייבים לקחת. בנין מורחק בכרטיס אדום בסביבות הדקה ה- 75, מה שלא מנע מקומץ אוהדי מכבי לקלל את שמעון גרשון ולברך אותו על הגול במילאנו (שמעון גרשון איזה גול). גרשון ענה להם בדקה ה- 81 עם נגיחה לכיוון הנכון. פתאום שמעו "שמעון גרשון איזה גול" גם ביציעים של הפועל. עמדנו לחגוג ניצחון חשוב, אבל מי אם לא נמני היה שם כדי להרוס לנו את החגיגות בדקה ה- 86 עם שער מריבאונד. זה הרגע שדפק לנו ת'עונה. אני וחבר שלי תפסנו ת'ראש בעצבים. 4. עונת 2004/2005 - הסיום היה אמנם מתוק, אך הגול של גבריאל לימה מסכנין בבלומפילד מול ההגנה הרעועה שלנו זה רגע שיושב לי עמוק בלב. באותו זמן רציתי להפסיק לראות כדורגל. 5. כל קבוצה ישראלית שנכשלת באירופה (כן, גם מכבי ובית"ר) בשבילי זה סוג של שיברון. כמה טוב שיש עוד אוהדים ישראלים שמאמינים ומפרגנים לקבוצות אחרות. 6. גמר 2004/2005 בליגת האלופות - פשוט לראות ולא להאמין. לא להאמין שלקבוצה עם הגנה כל כך יציבה כמו מילאן של השנים הללו זה קרה.
אוי,אני זוכר את ההדחה הזאת,גם רגע קשה של כל אוהד חיפה. זה היה מוראד אבו קישאק,איזה פרייארים היינו באותו היום זה לא ייאמן. פתח תקווה אם אני לא טועה חטפה בראש בגמר 3-0.
לא באראקת ולא מוראד אבו-קישאק. זה היה איתן פריינטה, שעד אותו גול (ובעצם גם אחרי אותו גול) אפילו ההורים שלו לא הכירו אותו. זה באמת כאב.
