אחד הקשים ללא ספק - מנצ'סטר יונייטד מושפלת לפני כשנתיים כאשר מסיימת אחרונה בשלב הבתים של הצ'מפיונס מבית קליל למדי על הנייר, אחרי הפסד חוץ 2-1 לבנפיקה דווקא אחרי שפול סקולס הוליך אותנו ליתרון.
בחייו של כל אוהד יש ימים קשים. כמעט כל דרבי שמסתיים בהפסד זה מדכא, טרגדיית לה קורוניה הייתה כל כך משפילה, עזיבתו של שבצ'נקו כפי שהוזכרה כאן הייתה כמו דקירה בלב אבל הרגע הקשה מכולם הוא ללא ספק אסון איסטנבול. להגיע כל כך קרוב ולקבל השפלה שכזו זה כל אוהד יגיד שזה הדבר הקשה ביותר, לאוהד של קבוצה קטנה או קבוצה גדולה אבל לקבל כזו יכולת מהשחקנים שלך זו לא פחות סטירת לחי. אין דבר שעבד מאז שמילאן הייתה ביתרון ההוא שאני אפילו לא יכול להעלות על הכתב, מעולם לא ראיתי מעבר ל20 שניות (אפילו פחות ואני מתכוון לזמן זיפזופ, הזמן שבו אתה רואה מה משודר ואז מבין להעביר ומהר) מהמשחק ההוא, תמונות וכל מה שקשור אני משתדל בחוזק להימנע מתוך ניסיון להדחיק ולהדחיק. בעת האסון הייתי בתוך האוהל בטירונות, את התורנות מטבח ביום שאחרי, את הבר-אור שאחד המפקדים לבש את החולצה של ליברפול גם כן ובמיוחד את הכמעט שבוע שלקח לי להתאושש קשה לשכוח. הגמר בשנה שעברה שיפר במעט את האגו אבל כל אוהד מילאן יודע שעל דבר כזה לעולם לא נתאושש.
האסון שלכם, השמחה שלי. איסטנבול. אבל רגעים עצובים? כל משחק נוסף שאנחנו מפסידים נגד המאנקס, ולהסתכל על העיתון ביום שאחרי ולהרגיש את הלב מתפוצץ, כל פעם ששוב התקוות והחלומות מתנפצים אחרי הכריסמס וחודש אחרי. לשמוע את הרצף הודעות האלו: ספטמבר/אוקטובר-יש עוד מספיק נקודות בקופה, אל תדאגו. דצמבר/ינואר-אחרי הכריסמס נהיה יותר חכמים בנוגע לטבלה. פברואר/מרץ-רק מעידה של הגדולות, ואנחנו בתמונה. אפריל/מאי-טוב נו, עונה הבאה.. זה דוקר כמו כאבים בחזה. האמת הכל כך אמיתית הזאת, מאז שאני אוהד את ליברפול זה ככה. עכשיו גם כל הבעיות עם האמריקאים, שהטביעו את ליברפול בים של חובות, וזה נראה כאילו אנחנו רק בדרך למטה...למטה... גם הרגע שבו ליברפול לא באו לארץ היה עצוב נורא, את כל העליהום של התקשורת המפגרת שלנו עליהם.
יובה-מילאן,גמר 2003... זה היה מסוג המשחקים שאתה עוצר את הכל באותו השבוע ומחכה לו. לא חשוב מה קורה,יש רק את המשחק... המשחק היגיע ואחרי גמר משעמם למדי היגיעו הפנדלים. בחיים אבל בחיים אני לא אשכח את המבט של שבצ'נקו שמסתכל לצד אחד,ואז לצד השני ושם את הכדור ברשת של בופון,כל כך אכזרי...
יורו 2000 נגד איטליה. שבועיים שלא הפסקתי לבכות. ואני מתעקש על זה שזה היה המשחק הכי חד צדדי בתולדות המשחק.
רוסיה מפסידה לישראל במקדמות לירו 2008 עד שהגעתי למשחק שלהם פעם ראשונה בחיים והם מפסידים 2-1 אבל אחרי 4 ימים כבר התואששתי בזכות ניצחון של קרואטיה על אנגליה
בתור אוהד ריאל מדריד, אגיד שזה היה אחד הרגעים היותר לא נעימים: http://i25.photobucket.com/albums/c88/barcamadrid/etooronnie2.Xxx איך הוא עשה צחוק שם מהלגרה ומראמוס...לא רוצה להיזכר.... ההדחה מליגת האלופות על ידי ארסנל גם הייתה מאוד מאכזבת, הייתי בטוח שנעבור אותה. הייתה תחושה משקרת שריאל מדריד חוזרת לעצמה ומשחקת כדורגל טוב, ארסנל לעומת זאת לא תיפקדה כל-כך טובה בליגה ולמשחק מולנו בברנבאו היא הגיעה בהרכב חסר מאוד. בגומלין הייתי פסימי מראש, אבל היה לנו מצב אחד אדיר, בעצם שניים, הבעיטה של ראול שעד היום אני לא מבין איך להאמן הציל. האמת שכל הדחה מליגת האלופות היא כואבת. הייתי בטוח שנעבור את יובנטוס ב-03\2002(הגיע לנו הרבה יותר מ2-1 בברנבאו), אבל לא הגענו למשחק בדלה-אלפי וחבל, כי היינו הקבוצה עם הכדורגל הכי יפה באירופה. גם ההדחה אשתקד הייתה לא נעימה, משום שכבר הבקענו גול בדקה האחרונה, אבל כמה מבאס שזהו שער לא חוקי ושראמוס נעזר מעט בידו. בברנבאו כמובן היינו חמורים ובמקום להבקיע עוד שערים ספגנו. הטעות של קרלוס(מה, בגלל זה הוא עזב? לא מאמין...), שיבשה לבונקריסט את כל תכנית המשחק. בכל אופן, הרגע אולי הכי כואב שאני זוכר מריאל מדריד היה - ההדחה ברבע גמר ליגת האלופות, על ידי מונאקו בעונת 04\2003. אחרי שהיו כבר סימנים לנפילה באותה עונה, הצלחנו לנצח בבית את מונאקו 4-2(שער מיותר של מוריינטס ממש בדקות הסיום). הובלנו כבר בפריז משער של ראול אחרי בישול מעולה של רונאלדו והיו דקות ששיחקנו כדורגל טוב. אני זוכר שקיירוש הטיפש ניסה את בורחה בקישור האחורי(בקהאם וויתר על המשחק וספג צהוב במתכוון בברנבאו). בקיצור, ג'ולי עשה לנו בית-ספר וכבש שער נהדר בעקב. במחצית פיגו חייך לעבר מוריינטס חיוך שחצני ומתגרה, מגעיל, כי המצב היה לטובתינו. מונאקו עלו ל2-1 ואני חששתי וידעתי שנספוג את השלישי ונעוף. זה אכן קרה. בדקה האחרונה היה לראול מצב נגיחה טוב והוא פיספס. בסוף המשחק הוא שכב על הדשא והכותרת יום לאחר מכן בMarca הייתה : The End. הסוף של הגלאקטיקוס. מאז אגב לא הגענו לרבע הגמר. http://img251.imageshack.us/img251/2002/2004gd8.Xxx הפרישה של זידאן גם הייתה מכאיבה מאוד. בבוקר של אותו משחק קיוויתי שהוא ייפרוש כמו מלך, עם גביע עולם מספר 2. הוא כמעט הבקיע בנגיחה אגב כמה דקות לפני המקרה והצרפתים היו הרבה יותר טובים. בכל מקרה, כל אלו שלקחו טרמפ על המעשה המטופש של זיזו ומעדיפים להגיד 'הטמבל שנגח במטארצי' במקום 'ההוא שהבקיע בוולה נגד לברקוזן', שיחשבו מה שבא להם. אני יודע שמבחינתי זידאן היה גאון ואחד מהטובים ביותר ששיחקו את המשחק ואני עד היום מודה לפרז שהוא נתן לי את הזכות לראות את אחד הטובים ביותר משחק בקבוצה שלי. http://img223.imageshack.us/img223/9513/2002vp0.Xxx אחד השערים היפים בהיסטוריה של המפעל... בקשר להפועל ת"א: שני מקרים כואבים מאוד עימם(בתקווה שהעונה לא יהיה כתם חלילה, והמבין יבין...) הראשון - בעונה הגדולה שלנו בגביע אופ"א, 02\2001, נדמה לי אחרי המשחק השני נגד פארמה, הגיעה מכבי חיפה לבלומפילד. הפועל ניצחה את בית"ר 2-0 בבלומפילד במחזור שלפניכן וחיפה הובסה 4-0 לקריית-גת(כן, אותו משחק שהראו על חצי מסך בזמן פיגוע) ולכן הפועל טיפסה למקום הראשון בפער של 2 נקודות. הייתי בטוח שהמשחק שלנו וכבר בדקה השנייה באדיר נגח לרשת של אלימלך והעלה אותם ל1-0. בסופו של דבר זה נגמר 3-0 לחיפאים שהאמת בשנות האלפיים בעיקר נתנו לנו בראש, גם בשנים שהיינו אימפרייה. הייתי בטוח שבאותה עונה נרוץ לאליפות, אבל העייפות מהמסע המדהים באירופה השפיעה. השני - ההפסד לבית"ר בטדי בשנה שעברה. כבר הובלנו, הורחק להם שחקן - בואטנג, השתלטנו על המגרש והיינו שווים עוד ארבעה שערים. יוליץ במשחק אגואיסטי ומגעיל והפועל במשחק מטופש בחלק ההתקפי שכלל חוסר פירגון, לא מצאו את הרשת. בית"ר השוותה משתי הגבהות סתמיות, כאשר בן-שושן היה זה שכבש את השני, שדגו הטיפש עמד על הקו ובמקום להרחיק, הכדור פגע בו ונכנס. בדקה האחרונה הגביהה וורמוט נהדר לרחבה ונדמה לי דגו נגח וקורנפיין הציל בצורה מדהימה. פראיירים!!!! אנחנו לוזרים. http://img168.imageshack.us/img168/6655/40009939jc9.Xxx איך הפסדנו, איך?!?!? * אי אפשר לומר שעזיבתו של גרשון לא השאירה לי כתם. הוא היה האליל שלי בהפועל.
ה-משחק שממש שבר אותי זה כמובן ההפסד לרוזנבורג ברמת גן, איזה יום מקולל, הכרטיס עדיין תקוע בארנק.. עוד משחק שגרם לי לטראומה זה ההפסד ל א.א.ק אתונה אחרי הקמפיין של ליגת האלופות, הפנדל של יעקובו(זה היה בפנים!!) ואז ההתפרקות..הרבה דמעות ירדו מהעיינים
עוד שיברון לב לא קטן שהיה לי, אולי לא אמרתי, מונדיאל 2002. גם בגלל מנדייטה וצ'אבי שהפסידו, לראות את היירו מפשל ואת חואקין מחמיץ את הפנדל וממרמר בבכי, הילד הקטן הזה בזמנו, רציתי ליבכות ביחד איתו. אבל הכי גדול באותו מונדיאל-שבדיה מול ארגנטינה, בעיטה חופשית של אם אני לא טועה סוונסון, ישר לרשת. הרגשתי שהלב נעצר ואחרי 2 שניות פשוט היתפוצץ. מיסתכל ואוכל את הלב פלסנטה, בטיסטוטה וקרספו כמו ילדים קטנים מיללים. זה פשוט הכניס אותי למצב מחורבן להרבה זמן.
זה היה ויישאר הרגע הכי מצמרר מבחינתי בכדורגל, יש לי כל כך הרבה רגשות לעונה הזאת, לבן אדם הזה, למשחק הזה, לפנדל הזה, לחגיגה שאחרי... http://youtube.com/watch?v=h5_Yp9v1m1U עדיין מעמיד לי את כל השיערות בגוף.
1. אבי נמני נזרק ממכבי ת"א - אין דבר יותר כואב מזה בספורט. שבוע עבר, ועדיין לא האמנתי שאבי לא ישא את הסמל שלנו. לא תפקדתי במשך שבוע. 2. ההפסד בגמר הצ'מפיונס ארסנל נגד ברצלונה - לקח לי הרבה זמן להתאושש. באותו לילה לא נרדמתי, למחרת לא הלכתי לבית ספר בגלל שהייתי מבואס, חברים התקשרו אליי ולא היה לי חשק לדבר איתם, בקושי אכלתי. קשה, קשה.
