1/4 גמר ליגת האלופות:: אין הכרעה במדריד, יובה עם מקדמה: בארסה מביסה את PSG

הנושא בפורום 'פורום כדורגל עולמי' פורסם ע"י Raulito, ‏13/4/15.

  1. Raulito

    Raulito Madridista מנהל

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    28,515
    לייקים שהתקבלו:
    2,601
    מין:
    זכר
    [​IMG]

    כמעט חודש חלף מאז נשלפו הפתקים ונקבעה הגרלת 1/4 גמר ליגת האלופות. הפרפרים בבטן כבר כאן, ומחר זה קורה עם שני משחקים מרתקים. הדרבי הגדול של מדריד ישוחק בפעם השביעית העונה כאשר אתלטיקו מדריד, סגנית אלופת אירופה, שחוץ מהגמר ההוא בליסבון פשוט מאכילה את ריאל מדריד מרורים - תארח את אלופת אירופה שמגיעה במצב-רוח טוב לאור התוצאות האחרונות בליגה; במשחק השני תארח יובנטוס המשייטת לאליפות איטליה רביעית ברציפות את מונאקו, הפתעת העונה, שכבר עשתה את שלה בעצם ההעפלה ל-8 הגדולות.

    [​IMG] יובנטוס - מונאקו [​IMG]
    [​IMG] אתלטיקו מדריד - ריאל מדריד [​IMG]


    - מבט על ההרכב של יובה מול מונאקו ב-1/2 גמר הצ'מפיונס בעונת 1997/98 מביא עימו ריח מתוק של נוסטלגיה. זידאן, דל-פיירו, אינזאגי, פרוצי, דוידס - אלה רק חלק מהכוכבים. יובה הביסה את מונאקו 4-1 במשחק הראשון והצרפתים סיימו עם טעם מתוק בפה כשהצליחו לנצח 3:2 במשחק השני. תיירי הנרי כבש את אחד השערים והוא וטרזגה היו השמות הבולטים במונאקו באותה תקופה.

    ובחזרה להווה: יובה אמנם רשמה הפסד ליגה ראשון מזה מליון שנה כשנכנעה 1:0 לפארמה המפורקת, אבל היא בדרך לאליפות רביעית ברציפות לאור פער 12 הנק' מרומא השנייה בטבלה. יובה חולמת רחוק מכך, והמשחקים הנהדרים מול דורטמונד פתחו את התיאבון. הביאנקונרי לא היו בחצי הגמר מאז עונת 2002/03 והמשימה בהחלט אפשרית, בטח כשהמשחק הראשון בבית. פול פוגבה הפצוע ייעדר בשורות יובה ואילו פירלו נמצא בספק למשחק. צריך לשים לב לא רק לטבז אלא גם לאלבארו מוראטה שכובש שערים רבים לאחרונה.
    ומה אצל מונאקו? הקבוצה הצרפתית לא הייתה ברבע הגמר מאז עונת 2003/04, העונה הקסומה עם מוריינטס וג'ולי שהסתיימה בהפסד בגמר. הקבוצה של הנסיכות חיללה סנסצייה עצומה עם ה-3:1 באימרויות במשחק שמינית הגמר, וגם הפסד ביתי 2:0 לארסנל גרם רק לדפיקות לב מיותרות אך לא לאיבוד הכרטיס. גם בליגה הצרפתית מונאקו חזק בעניינים והיא רחוקה רק 4 נק' מהמקום הראשון, הישג לא רע בכלל. מונאקו לא הפסידה בליגה כבר עשרה מחזורים. מצד שני, ז'רמי טולאלאן וריקרדו קרבאליו הוותיקים שמוסיפים הרבה שקט וניסיון - נמצאים בספק לקראת המשחק.

    הדרבי של מדריד - פריי-גיים בנפרד.

     
    Franco אוהב/ת את זה.
  2. Raulito

    Raulito Madridista מנהל

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    28,515
    לייקים שהתקבלו:
    2,601
    מין:
    זכר
    [​IMG] אתלטיקו מדריד - ריאל מדריד [​IMG]

    "זה מרגיש כמו גמר"
    נכתב בשער המארקה הבוקר, ולא יכולנו לנסח את זה בצורה טובה יותר. ואם כבר גמר, אז בכל פעם בה ריאל מדריד פוגשת את אתלטיקו בליגת האלופות היא זוכה בגביע. כך היה לא רק בעונה שעברה אלא גם ב-1958/59. מה עוד אפשר לומר ככה כדי להכניס אתכם לעניינים ולגרום לפרפרים בבטן? אולי הציטוט הבא - "הגול הזה בלה-דסימה תמיד ילווה אותי, הגביע שבו זכינו ממש ברגע האחרון. אני זוכר את הרגע הזה טוב מאוד ותמיד מחייך כשאני נזכר בו. זה שער להראות לילדים ולנכדים. מבחינתי הוא סימל את מה שריאל מדריד מסמלת עבור האוהדים - רוח הלחימה, המחויבות והאמונה עד לרגע האחרון, עד שהשופט שורק". סרחיו ראמוס מתאר את הגול בדקה ה-93. איך אפשר לשכוח.
    ומצד שני, אתלטיקו מוכיחה שוב ושוב שהשלם עולה על סך חלקיה. הקבוצה של סימאונה מאכילה את ריאל מדריד של אנצ'לוטי מרורים שוב ושוב. העונה ב-6 משחקים היא ניצחה את ריאל מדריד 4 פעמים כולל 4-0 מהדהד בחודש פברואר ושני משחקים נוספים הסתיימו בתיקו. נראה שאתלטיקו פשוט יודעת את ריאל מדריד בצורה מושלמת. מקצועית - ריאל עולה עם כל התותחים בהרכב. באתלטיקו - מנדג'וקיץ' במקום טורס. מה יהיה מחר?

    סטטוס אתלטיקו:

    אתלטיקו מדריד מתמקדת בדרבי
    . הסיסמה הידועה של סימאונה היא 'פארטידו אה-פארטידו', אבל נראה שאתלטיקו חשבה על הדרבי כבר ממזמן. ביום שבת האחרון היא הצליחה לחלץ רק תיקו במאלגה(2:2) בזכות שער מאוחר של אנטואן גריזמן, ורצף הנצחונות הרצופים בכל המסגרות(ארבעה במספר) בהם אתלטיקו מדריד גם לא ספגה - נקטע. אתלטיקו שלא שיחקה בהרכב החזק ביותר ושמרה כמה משחקניה לקראת המשימה האמיתית, הרימה דגל לבן בכל הקשור למאבק האליפות. היא כבר לא תשמור על התואר. אתלטיקו רחוקה 7 נק' מריאל מדריד ו-9 מברצלונה, כאשר ולנסיה(נק' אחת פחות) וסביליה(4 נק' פחות) נושפות בעורפה. כמובן שהמשחק של אתלטיקו נגד בארסה מחזור אחד לסיום העונה יכול לקבוע הרבה גם עבור ריאל מדריד...

    מיותר לציין שאתלטיקו זו קבוצה של מאמן. מעבר לקלישאות על התמודדות צמודה שתוכרע רק בגומלין, על כך שהמשחק מחר שונה מהגמר בליסבון ועל תורת המלחמה והקבוצתיות - המאמן מדבר על המשחק שהביא את המפנה - "אני לא יכול שלא לדבר על המשחק נגד ריאל מדריד לפני שנתיים בגמר הגביע. שיחקנו עם הרבה עוצמה, תשוקה ומחויבות וזה מה שנעשה גם מחר". סימאונה חוזר ואומר שלריאל מדריד יש איכויות גדולות יותר בכל עמדה במגרש אבל הלב יכול לסגור את הפער. סימאונה, איך לא, שלח מסר לאוהדים וביקש 'תיהיו איתנו', מהרגע הראשון ועד לאחרון. סימאונה רוצה להרגיש את הקהל וזו כבר הפכה למסורת שהמאמן מדליק את האוהדים שימלאו מחר את הויסנטה קאלדרון עד אפס מקום. כל הכרטיסים נחטפו בשעות ספורות. "אנחנו גאים להיות בין 8 הקבוצות המובילות בעולם וכך גם האוהדים", אמר סימאונה.

    אבל אתלטיקו לא מסתפקת בזה. היא העפילה בפעם השביעית לרבע הגמר ומחפשת חצי גמר חמישי. לשמחת החבר'ה, אתלטיקו מגיעה למשחק בסגל כמעט מלא. השוער מויה וקשר ראול גארסיה שלא שיחקו מאז נכללו בסגל בגומלין נגד לברקוזן - חוזרים לסגל. האמת שזה ממש לא חשוב מי יפתח בהרכב, כי אצל אתלטיקו תמיד השלם עולה על סך חלקיו. איש השעה הוא אנטואן גריזמן שכבש העונה 21 שערים ונראה נפלא. מריח שערים, פורץ על הקו כמו סופה, פשוט רכש נהדר. גריזמן לא כבש אף שער בחודש מרץ אבל באפריל יש לו ארבעה בשלושת המשחקים האחרונים. הפרטנר שלו הוא מנדג'וקיץ' כמובן, עם שער אחד פחות. החלוץ הקרואטי שמשתלב נהדר במשחק הלחץ מקדימה וכמובן בהגבהות לרחבה - חוזר להרכב הראשון לאחר היעדרות. בתקשורת דיברו לא רק על פציעה אלא גם על מתיחות בינו לבין המאמן. יתכן ומאריו סוארז יחליף את גאבי וקחו בחשבון אפשרות למערך יותר הגנתי קרי ללא ארדה טוראן.

    אתלטיקו קבוצה פחות טובה מהעונה שעברה. העונה יש לה 66 נק'(20-6-5) לעומת 10 נקודות יותר בעונה שעברה(24-4-3). היא סופגת יותר וכובשת פחות, אבל זה לא משנה. הויסנטה קאלדרון עדיין משמש כמבצר. אתלטיקו הפסידה רק שני משחקי בית בשנתיים האחרונות - העונה בליגה מול ויאריאל(1:0) וגם ברבע גמר גביע המלך נגד ברצלונה. בכלל, היא ניצחה 21 מ-23 משחקיה האחרונים בקאלדרון באירופה ומול קבוצות ספרדיות יש לה 5 נצחונות ו-3 תוצאות תיקו בתשעת המשחקים האחרונים, מיותר לציין שבשנה שעברה היא בעטה לכל הרוחות את ברצלונה. ואלה שאם יבעטו ויכסחו והשופט לא ירחם לא ישחקו בגומלין הם - חסוס גמס, גאבי(איך לא?), מאריו סוארז, אנסלדי ופרננדו טורס. אתלטיקו כבשה העונה אגב 23 שערים בנגיחות - הכי הרבה באירופה.

    סימאונה לא חותם על תיקו. 'האם הכי טוב לא לספוג גם במחיר של לא להבקיע', הוא נשאל ע"י הכתבים ופשוט אמר שלא. ומה לגבי יחס השערים העלוב של ריאל בקאלדרון העונה - 7:0? - "זה נורמלי, קורים דברים כאלה בכדורגל. ומה תגיד אתלטיקו שלא ניצחה דרבי 14 שנה? עכשיו אנחנו די מצליחים נגדם. אבל אנחנו צריכים להתמקד במשחק עכשיו ולא במה שהיה, העבר לא חשוב. אנחנו נפגוש יריבה גדולה ויהיה משחק גדול". המאמן סיכם שיש לאתלטיקו הזדמנות לעשות משחק גדול. ואיך אמר הבלם מירנאדה שחוזר להרכב - "המשחק בליסבון הוא היסטוריה, עברנו אותו. אנחנו רוצים ומחויבים לנצח בבית לעיני האוהדים".

    [​IMG]

    אתלטיקו מדריד - הרכב משוער: אובלאק; חואנפראן, מירנאדה, גודין, חסוס גמס; ארדה טוראן, גאבי(מאריו סוארז), טיאגו, קוקה, גריזמן; מאריו מנדג'וקיץ'

    סטטוס ריאל:

    ריאל מדריד בטוחה בעצמה. הקבוצה של אנצ'לוטי הצליחה לצאת מהדאון לאחר ההפסד המאכזב בקלאסיקו והשבוע האחרון שכלל שלושה נצחונות קלים ויחס שערים מטורף של 14-1(התחלנו עם 9-1 על גראנדה, אחר-כך 2-0 בוייאקס על ראיו ולקינוח ה-3-0 של המחליפים על אייבר) פתח מחדש אפילו את מאבק האליפות בספרד כשהפער עומד על שתי נקודות בלבד. כמובן שלמשחק מחר תהיה השפעה ישירה גם על הליגה. בכל-מקרה, האופטימיות בשורות אלופות אירופה, למרות הרקורד המזעזע נגד הקולוצ'ונרוס העונה, משהו שגורם לנו לבחילה - נעוצה בעיקר בגלל דבר אחד - כל התותחים בריאים, ויסלחו לנו סמי הכבאי וקונטראו הליצן. אז מי ישחק, איסקו או חאמס?

    מבחינת אנצ'לוטי זה כלל לא משנה. עם שריקת הסיום נגד אייבר אמר המאמן - "אני יודע הכל לקראת אתלטיקו ביום שלישי - חוץ מהתוצאה". המאמן לא מתעסק במערכים, שמות והרכבים, הוא רוצה לראות קבוצה. "אני רוצה לראות קבוצה שנלחמת מהדקה הראשונה ועד האחרונה, קבוצה ששולטת במשחק. אני לא חושב שזה עניין של מערך (4-4-2 או 4-3-3) אלא של להיות קומפקטיים וקרובים אחד לשני תמיד, עם אישיות ואומץ, אמר המיסטר, שניסה גם להסביר את שרשרת הכשלונות נגד הקבוצה של סימאונה - "לכל משחק הייתה בעיה אחרת", אמר אנצ'לוטי לפני שפירט, ורמז אפילו שריאל מדריד לא חייבת לנצח מחר, היא תוכל לעלות גם עם שתי תוצאות תיקו.

    אין ספק שריאל מתקשה מאוד מול אתלטיקו וקרלו הובס לא פעם מול סימאונה(המאזן - 5 נצחונות לסימאונה ו-3 לאנצ'לוטי ב-11 משחקים) - "זה כבוד לשחק נגדו וגם בעיה", אמר אנצ'לוטי בהתייחסות לאיש על הקווים. "זו תהיה התמודדות צמודה מאוד, הסיכויים הם 50-50 לכל קבוצה, אבל אנחנו מאמינים בעצמנו וחושבים על העפלה לחצי הגמר", הוסיף אנצ'לוטי. מרסלו, שהופיע גם כן במסיבת העיתונאים, נשמע דרוך ומוכן - "אנחנו יודעים מה צריך לעשות גם מחר וגם בגומלין כדי להמשיך הלאה. אנחנו נמצאים בכושר טוב יותר מאשר בדרבי האחרון". מרסלו לא פתח בהרכב בגמר בליסבון אבל בהחלט כבש והותיר חותם - "המאמן החליט מה שהחליט ותודה לאל עזרתי לקבוצה לזכות בגביע העשירי. ואם כבר הגביע העשירי - הנה מה שאמר אנצ'לוטי על הגול של ראמוס - "זה שער בלתי-נשכח, השער היה כל-כך חשוב לניצחון והזכיה אבל הוא שייך להיסטוריה, ואנחנו מתמקדים בהווה - חולמים על הזכייה ה-11". כל 23 השחקנים זומנו לקראת המשחק אגב.

    גם המשחקים האחרונים הם כבר היסטוריה, וברור שריאל תצטרך להתעלות. על המפתחות לניצחון כבר כתבנו לכם, אבל בכל-זאת. אנצ'לוטי בוחר בכל התותחים הכבדים בחלק הקדמי, שלישיית ה-B-B-C שלרוב לא מסתדרת עם אתלטיקו - משמע שאיסקו יפתח על הספסל. טוני קרוס יהיה חייב להיות יותר מחויב הגנתית, והוא גם יצטרך להיזהר מאוד מספיגת כרטיס צהוב שימנע ממנו לשחק בגומלין. מעבר לבייל ובנזמה שקיבלו מנוחה מול אייבר - גם פפה, חאמס וקרוס שהיו מושעים, קרבחאל ואיקר קסיאס, עליו תהיה אחריות כבדה(עד לעונה הנוכחית לא הפסיד אף דרבי) - חוזרים להרכב. עם כל הכבוד לשערים של חסה וצ'יצ'ריטו, קשה להגיד שאנחנו בוטחים בשחקני הספסל חוץ מאיסקו, וגם את זה צריך לקחת בחשבון.

    כריסטיאנו חזר לכושר הבקעה מצוין בידיוק בזמן, ובמשחקי הדרבי בדרך-כלל הוא מצליח לבוא לידי ביטוי. הוא כבש 16 שערים נגד אתלטיקו עד היום, יותר מגראנדה ראול. לפני שלוש עונות הוא הציג את אחד ממשחקי השיא שלו בריאל עם שלושער ענק בויסנטה קאלדרון בעונת 2011/12. ריאל תצטרך לכבוש מחר כדי לשפר עמדות לקראת הגומלין, אסור שאתלטיקו תגיע עם תוצאה טובה לברנבאו ותוכל 'להחנות את האוטובוס'. הסטט' מספרת שריאל כבשה ב-27 מ-28 משחקי החוץ האחרונים שלה בצ'מפיונס. הפעם היחיד בה לא כבשנו הייתה בהפסד לליון ב-1/8 הגמר בעונת 2009/10. באותו פרק זמן ריאל הפסידה אגב 5 פעמים(דורטמונד-2, באיירן, גלא). אבל כמו שאמרנו, מחר הקבוצה צריכה לנצח את המשחק, ולא שחקן אחד. אתם יודעים מה צריך לעשות? תוכיחו.

    [​IMG]

    ריאל מדריד - הרכב משוער: קסיאס; קרבחאל, ראמוס, פפה, מרסלו; קרוס, מודריץ', חאמס; גארת' בייל, כריסטיאנו רונאלדו ובנזמה

    היסטוריה ומפגשי עבר::

    הגמר ההוא בליסבון חקוק לכם היטב בזיכרון. אתלטיקו כבשה בדקה ה-36 שוב בנגיחה של גודין אחרי טעות איומה של איקר. ראמוס נתן את הקונטרה משלו בשער מרגש בדקה ה-93(92:48 יותר נכון). בהארכה אתלטיקו נפלה מהרגליים ו'ההיסטוריה חזרה על עצמה'. בייל כבש בנגיחה בדקה ה-110 אחרי מבצע ענק של די-מאריה, מרסלו הוסיף שער נוסף כשניצל את אפיסת הכוחות של אתלטיקו וכריסטיאנו חתם בפנדל, 4:1 ענק והלה-דסימה שלנו. כן שותפו: איסקו ומוראטה עלו מהספסל.

    ההיסטוריה מספרת שגם בעונת 58/59 ריאל מדריד ואתלטיקו נפגשו, אז זה היה גביע האלופות. ריאל ניצחה 2:1 במשחק הראשון לעיני 120 אלף אוהדים, כשהקטור ריאל(15') ופושקאש בפנדל(33') מחקו פיגור מוקדם של צ'וזו, אך הפסידה 1:0 בגומלין. אז לא חשבו על שער החוץ, וטוב שכך, כי ריאל מדריד הייתה מודחת במקרה כזה - ונערך משחק שלישי, בו ידה של ריאל מדריד הייתה על העליונה. ריאל ניצחה 2:1 בלה-רומארדה של סראגוסה כשפושקאש ודי-סטפאנו כובשים. ריאל המשיכה לזכייה בגביע אירופה הרביעי שלה כשגברה 2:0 על ריימס בגמר.

    [​IMG]

    מה, חשבתם שלא נשים את זה?

    ריאל פגשה עוד מס' פעמים קבוצות ספרדיות בליגת האלופות. זכור איזה ניצחון פסיכי על סביליה ב-1958(8:0), הניצחון הכי גבוה של ריאל מדריד באירופה מאז ומעולם. בשנים האחרונות פגשנו פעמיים את בארסה בחצי הגמר. בעונת 2001/02 ריאל שברה את מנחוס הקאמפ-נואו בזכות שער נהדר של זידאן אחרי מסירה אדירה של ראול, ומקמנמן חתם בואסילינה ענקית(2:0). בגומלין בברנבאו ראול כבש גולאסו ענק ובארסה השוותה משער של הלגרה. כעבור 9 שנים הסיפור היה שונה. פפה הורחק, הבונקר נכשל ומסי כבש צמד אדיר. ריאל נתנה הכל בקאמפ-נואו אבל השיגה רק 1:1 כשמרסלו כובש לזכותינו. בעונת 1959/60 פגשנו את בארסה בחצי הגמר וריאל ניצחה פעמיים 3:1 תודות לפושקאש ודי-סטפאנו. כעבור שנה הגיעה הנקמה. ריאל סיימה רק בתיקו ביתי בקלאסיקו(2:2) בשלב 1/8 הגמר והפסידה בגומלין.

    וכמובן שאי-אפשר לשכוח את ה-'לה-אוקטובה', הגביע השמיני בעונת 1999/00. ריאל פירקה 3:0 את ולנסיה בגמר כל ספרדי. מוריינטס כבש בנגיחה אחרי בישול של סאלגדו, מקמנמן הכפיל בבעיטה מהאוויר וראול כבש את אחד השערים הזכורים בתולדות המפעל כשרץ כמעט מגרש שלם, עקף את קניזארס וגילגל לרשת. הניצחון היה חשוב מאין כמוהו היות וריאל סיימה רק במקום החמישי הכושל בליגה המקומית ואילו הייתה מפסידה הייתה נעדרת מהמפעל החשוב מכל בעונה הבאה. ואז החל עידן הגלאקטיקוס...

    ונחזור למשחקי הדרבי:: למרות הטירוף של סימאונה, אתלטיקו תצטרך עוד איזה 50 שנה כדי לסגור את הפער. הרקורד המלא: עד היום נערכו 206 דרבים בכל המסגרות וריאל מדריד ניצחה ב-106(51%), 48 משחקים הסתיימו בתיקו(23%) ואתלטיקו ניצחה ב-52(25%). יחס השערים 350-265 לטובת ריאל מדריד. כפי שאמרנו, דייגו סימאונה ניצח את ריאל מדריד 6 פעמים וגם הפסיד לה 6 פעמים. המשחק מחר יהיה הדרבי ה-100 שאתלטיקו מדריד מארחת. המאזן בויסנטה קאלדרון בלבד - 41 נצחונות לריאל מדריד, 33 נצחונות לאתלטיקו ו-25 תוצאות תיקו. יחס השערים צמוד-צמוד 142-141 לטובת ריאל מדריד. רק נזכיר שעד העונה אתלטיקו לא הצליחה לנצח את ריאל מדריד 14 שנים במשחקי הבית.

    פיקנטריה

    עונת המרסלו

    המגן הברזילאי, פעם השחקן הכי מושמץ במדריד - הוא האיש היחיד לו לקבוצה של דייגו סימאונה אין פיתרון, עם כל הכבוד לשלישיית ה-B-B-C. דור רומנו מסמן את שחקן המפתח של ריאל מדריד לקראת יום שלישי.

    נדיר לראות שחקני כדורגל 'מתפרקים' ופשוט ממררים בבכי על כר הדשא לפני שריקת הסיום. דבר כזה שמור רק לאירועים מיוחדים באמת. סמי קופור חבט באדמה אחרי הההפסד האכזרי של באיירן בגמר ב-1999'; איקר קסיאס לא הצליח לעצור את עצמו במשחק האליפות נגד מאיורקה(2007); וכך גם מרסלו עשה לפני פחות משנה, אתם יודעים מתי. הרבה מאוד רגעים מרגשים היו בגמר ההוא בליסבון. אני בכיתי אחרי הגול של ראמוס, אבל רגע נוסף ש'צד' את עיני היה הברזילאי, שעלה כמחליף בדקה ה-60, ניצל את התשישות של אתלטיקו ואת השטח שהיה לו, התקדם ובעט לרשת. 3:1 לריאל מדריד, אפשר לנשום לרווחה, אפשר להתחיל לסכם. סרטון של 7 שניות שמסכם כל-כך הרבה.

    זה לא רק המעמד. מרסלו פשוט הוציא החוצה תסכול מתמשך. הפציעה ארורה בפגרת הנבחרות בעונת 2012/13 לקחה אותו כמה צעדים לאחור. מרסלו השמין, הזריזות נעלמה, ויש כאלה שזוכרים גם איך ניסה לבצע קאמבק במשחק הגביע נגד ולנסיה באותה עונה ופשוט הוחלף אחרי מחצית בגלל כושר גופני לקוי. מרסלו בעונה שעברה פשוט הרגיש לא שייך, למרות שרשם 39 הופעות. הוא לא נלקח בחשבון באף משחק גדול חוץ מהקלאסיקוס בליגה, וקונטראו למען האמת היה די טוב. "זה אושר אדיר, לראות את החגיגות של כל האוהדים, שחקני הספסל, שימחנו מיליוני אנשים בעולם, אני פשוט מאושר. היה לנו קשה ולקח לנו זמן אבל השארנו את הלב על המגרש", אמר מרסלו לאחר המשחק והאמת שגם בימים בהם המגן הברזילאי ההרפתקן גרם לנו למרוט את השערות בראש בגלל החורים בהגנה - אי-אפשר להגיד שהוא לא השאיר את הלב במגרש.

    "כשזידאן בא לחבק אותי אחרי המשחק פשוט פרצתי בבכי. זה היה בלתי-ניתן לתיאור ולא הצלחתי לעצור את עצמי. זה היה אחד הימים החשובים בחיי. אני נמצא כאן כבר כמעט 8 שנים ואני לא זוכר כזאת התפרצות שמחה כאן", הוסיף בראיון למארקה בנובמבר השנה כשהוא נזכר בגמר בליסבון. מרסלו אמר אז על אנצ'לוטי - "הוא חיבר אותנו, האווירה טובה מאוד ואנחנו מוכנים לעשות הכל בשבילו. את זה יגידו לך גם שחקני הספסל שמן הסתם רוצים לשחק יותר".

    בברזיל מחפשים בכוח להכתיר מלכים. רוביניו היה 'פלה החדשה', זוכרים? וכך גם כל מגן שיודע לצאת קדימה במהירות עם הכדור - נחשב ליורש של רוברטו קרלוס הגדול. לפני 8 עונות הוא הצטרף מפלומיננזה ונצמד לברזילאי שלימד אותו המון. ההתאקלמות הייתה לא קלה בכלל. ברנד שוסטר היה זה שנתן לו את המושכות ושילם את שכר הלימוד בעונת 2007/08, אז מרסלו רשם 32 הופעות. הוא הרבה לכדרר, לעשות חורים ולא לשחרר את הכדור בזמן, אבל הוא היה ילד בן 20 בסה"כ. חואנדה ראמוס ופלגריני אפילו ניסו אותו כקשר. באחד ממשחקי הבית בעונת 2008/09, כשמרסלו שיחק מגן ודרנטה ההולנדי עלה בקישור, כתבתי על כך - 'אגף שמאל הגרוע בהיסטוריה'. אנחנו זוכרים היטב את הסחרחורת שהיה עושה לו חסוס נאבאס או איך בעונת 2009/10 שיחררנו קיטור - "250 מליון יורו הוצאנו בקיץ אבל המגן השמאלי שלנו הוא עדיין מרשמלו".

    [​IMG]

    רגע ענק. רגע של מדרידיסימו

    היום, מרסלו וכריסטיאנו מרכיבים את אחד מאגפי שמאל הקטלניים בהיסטוריה שלנו, ולא שכחנו את אגף שמאל האימתני של רוברטו קרלוס-זידאן(וסולארי) או את פאקו חנטו הגדול. ביום שישי האחרון חגג רוברטו קרלוס יום-הולדת 42. מרסלו חברו הטוב העלה תמונה משותפת באינסטגרם והודה לו על כך 'שלקח אותו תחת חסותו'(כשהיה ילד שוקיסט שרק 'התגייס' לצבא הגדול מכולם או במילים אחרות למועדון הטוב בהיסטוריה). מרסלו היורש של רוברטו קרלוס? נו באמת, היינו אומרים פעם. "מרסלו שחקן יוצא מן הכלל, הוא עשה התקדמות גדולה בזמן שלו כאן", אמר הברזילאי. "אני לא רוצה להשוות בינינו, אבל השליטה שלו בכדור פשוט פנטסטית, טובה יותר משלי". כבר לפני שלוש עונות אגב, רוברטו קרלוס סיכם את דעתו לגבי היורש - "הוא המגן הטוב ביותר בעולם".

    ואכן, מרסלו הוא אולי הכלי העיקרי של ריאל מדריד לפיצוח הבונקרים. וחשוב מכך - הוא כבר עושה הרבה פחות נזק בהגנה(קרדיט עצום למוריניו בעניין זה) ולא באמת תלוי ביכולת של שאר הקבוצה, שמשחקת 'חרבנא' מתחילת 2015, ועדיין מרסלו, יחד עם איסקו - שמרו על רמה גבוהה ביחס לשאר. באופן מקרי או לא, מרסלו לא היה שותף לתבוסה הכואבת בויסנטה קאלדרון ולא שיחק גם בדרבי הראשון בליגה. במשחק החוץ בגלזרקינכן נגד שאלקה הוא חתך לאמצע ושלח פצצה אדירה לרשת ברגל ימין, 2:0 שהיווה מקדמה חשובה לשמינית הגמר(ואם לוקחים בחשבון את ההפסד בגומלין, זה השער שהשאיר את ריאל מדריד בחיים). מרסלו והחבר'ה פתחו מעגל והלכו לחגוג עם אנצ'לוטי, לו יש כאמור מערכת יחסים נהדרת עם הברזילאי שנחשב גם לחברו הטוב ביותר של רונאלדו יחד עם פפה. זה שאחראי על הצחוקים באימונים.

    [​IMG]

    מרסלו ורוברטו קרלוס ב-2007. זו כבר לא בדיחה.

    מרסלו רשם העונה כבר 44 משחקים. הוא החמיץ רק 3 משחקי ליגה, גם בגלל הפציעות החוזרות של קונטראו, אבל אנחנו מאוד נהנים ממנו. מרסלו שכבר חצה את רף 300 המשחקים במדי ריאל - יוכל לשבור את שיאו האישי שעומד על 50 הופעות בעונת 2010/11, במידה והכל יילך לפי התוכניות. "הלוואי ואשבור את השיא של רוברטו קרלוס", אמר אז מרסלו. הוא חולם להיות השחקן הזר בעל מספר ההופעות הגבוה ביותר בריאל מדריד, אבל הדרך עוד ארוכה. בדיוק כמו הדרך לחצי גמר ליגת האלופות. אפילו דונגה התרצה מהיכולת של הברזילאי והחזיר אותו לאחרונה לסגל הנבחרת.

    התזמון בהצטרפות להתקפה, הטכניקה על שטח קטן וגם השואו והביטחון העצמי העצום, ולא משנה אם היריבה היא גראנדה("המשכנו לשחק ולכבוש שערים דווקא כי כיבדנו את היריבה", אמר מרסלו אחרי הקונצרט) או ברצלונה בקאמפ-נואו. הוא יכול לפרוץ על הקו, הוא יכול לחתוך לאמצע ולבעוט ברגל ימין וגם להרים, הכל ברמה הגבוהה ביותר. ככה אנחנו רוצים לראות את ריאל מדריד, כמו מרסלו, שמשלב גם תשוקה. מי היה מאמין לפני כמה שנים שנכתוב שריאל מדריד צריכה להיות דומה למרסלו. הנה חלק מהרטיקים שלו רק בעונה האחרונה. אתלטיקו תשמור את כריסטיאנו צמוד ולא תיתן לו לזוז. היא תכסח, תאט את הקצב ותעביר זמן. מבחינתי, ריאל מדריד חייבת לכבוש שער חוץ ומרסלו הוא שחקן המפתח. האמת שגם מבחינה מנטאלית הוא אחד השחקנים היותר בולטים בסגל....

    הדקה ה-92:48

    דור רומנו, מדרידיסטה מלידה שהיה שם בגמר בליסבון ב-24/5 ובכה כמו ילד - מנסה להעביר לכם את התחושה, ההתגלות האלוהית שחש באותו הרגע, בשנייה שסרחיו ראמוס נגח את השיוויון, רגע לפני שפוגשים שוב את אותה אתלטיקו והפעם ב-1/4 הגמר.

    ככה הגיבו האוהדים שצפו בגמר בברנבאו:



    וככה אני הגבתי היישר מאצטדיון האור:

    [​IMG]

    אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אבל אני מאמין שגם אלף מילים לא יעזרו לי כדי להעביר לכם את התחושה, ההתגלות האלוהית שחשתי באותם הרגעים. והדמות פרצו בעצמן. למרות זאת, הנה החלק מיומן המסע הארוך שכתבתי, שמתייחס למשחק הגמר בלבד.

    קיצרתי בפניכם את כל הבטלה שלפניכן(עשינו אימון חד"כ במלון וקצת בריכה), את נדודי השינה וההתארגנות(לבשתי את 'התחתונים הכי יפים שלי' כמאמר הקלישאה וגם הצטיידתי בחולצת צ'מפיונס-ליג איכותית של המלך ראול, בצעיף של הגמר ובהרבה סוללה בטלפון), הטירוף שבחוץ עם שאר האוהדים ונגיע לתאכלס - המשחק - אלה הולכות להיות 90 דקות קשות.

    ריאל מניעה כדור, מניעה ומניעה - אבל שום דבר, אין מצבים. כריסטיאנו לא בא מספיק לקבל. המוטיבצייה של קרבחאל, מודריץ' שדוחף קדימה ובעיקר של ראמוס - לא מספיקה ליותר מדי. בערך אחרי חצי שעה, אתלטיקו עושה טעות. מסירה איומה של גאבי והכדור מגיע לבייל שרץ, רץ, רץ. נו, תבעט!!! בייל עבר עוד שחקן ורשם החמצה מזעזעת. וואו, כמה קיללתי אותו. אנגלית, ספרדית, עברית. לא יהיו עוד הרבה מצבים כאלה. שחקן של מאה מליון יורו! בשביל זה הביאו אותך!

    [​IMG]

    בדקה ה-36 אתלטיקו כבשה. אלוהים יודע מה קסיאס חיפש שם כשיצא מהשער, וחרב עליי עולמי. ידעתי שהכדור נכנס גם כשהוא התגלגל כל-כך לאט ואיקר עשה הכל כדי למנוע את הפאדיחה. איקר, המנייה הכי בטוחה שיש - מפשל בגמר. ובייל מחמיץ מכל מקום אפשרי. הרגשתי שזה לא היום שלנו, שמשהו חסר בריאל, שזה גמר שכל הדברים המוזרים קורים בו. ושהכל הולך הפוך - אז אתלטיקו, הלוזרית הנצחית - תהיה עם ידה על העליונה? אתלטיקו תהרוג את השעון, תיארתי לעצמי. ניסיתי להתעודד מידי פעם עם השירים של הקהל של ריאל מצד ימין - אבל זו לא הייתה באמת דחיפה, על מי אנחנו עובדים. רק הקהל של ריאל יכול לישון בגמר ליגת האלופות. גם ה-'Hasta el final Vamos Real', כמו השלט הענק שהכינו האוהדים - לא היה מספיק חזק ולא מספיק ארוך.

    במחצית ניסיתי לשאנות פאזה, אבל הייתי חיוור. אנצ'לוטי עשה את החילופים הנכונים, ובעיקר הימר מבחינתי עם מרסלו שכבר הרבה זמן לא באמת שחקן כדורגל(מאוד איטי ושמנמן, לא יורד להגנה, הפס האחרון זה לא זה וגם הטכניקה על המטר). ריאל השתפרה, אבל זה עדיין היה לאט מידי ואולי מאוחר מדי. היו כמה חצאי מצבים - איסקו, רונאלדו שפיספס נגיחה של ראמוס, בייל שוב(!) וגם כדורי רוחב מאוד מסוכנים. בשלב מסוים אפילו דודו איבד את שלוותו והחל לקלל יחד איתי. 'נו, תנו לנו את זה כבר, כוס ראבאק ערס!!!' הבחור היה בטירוף.

    אפרופו קללות - לא רק בייל חטף ממני, אלא גם די-מאריה. הוא היחיד שהצליח למצוא פיתרון לצפיפות של אתלטיקו. כשהוא החליט לקחת את הכדור ולעבור את כולם - הוא עשה את זה. אבל לפחות פעמיים הוא היה חייב לשחרר ימינה לבייל ואם זה היה קורה - היה מעמיד אותו במצב של אחד על אחד. אבל די-מאריה חיכה ולכן נכנסו לו ברגליים. 'די-מאריה - אזקיירדה! בייל! איחו דה-פוטה' צעקתי כל הזמן. ספרדיה שמנמנה שישבה מתחתי הצדיקה אותי בכל תנועת גוף ונראה לי שהסתכלה עליי כמעט כמו על המשחק. רק שלא בנתה עליי אני מקוה, אין מצב..

    "אני בטוח שאם יהיו עוד כמה דקות אנחנו יכולים לא רק להבקיע אלא גם לנצח. אנחנו ממש יושבים להם על השער", דודו צועק ומנסה להרגיע אותי, אבל לשווא. זו הבעיה - שאין את הכמה דקות האלה, הזמן הולך ואוזל. אומרים שהזמן טס כשנהנים אבל אשכרה עברו 90 דקות וריאל כמעט לא עשו שום דבר. ציפיתי לראות קבוצה שטורפת את הדשא ובאה עם רעל בעיניים כדי לעשות היסטוריה. אין הרבה הזדמנויות כאלה. אני בטוח שאם אני הייתי על הדשא הייתי רץ כמו מטורף. כמו במשחק האליפות של הפועל בטדי לפני 4 שנים, התחלתי עם ה-SMS לאמא 'שום דבר לא הולך, אני לא אשכח להם את זה בחיים(איך שהם ביאסו אותי'. היא אומרת לי 'תאמין'. נו טוב, מה היא יכולה להגיד?

    דקה 90 - כולי שבור, גמור. כמה תסריטים עולים בראש. למה זה קורה לי. זו לא השנה שלי. כל המסע היה לחינם. זה לא עוד הפסד, לעזאזל, לוזרים. מתחיל לחשוב על 'ננסה גם בשנה הבאה'. להבין שאני לא הנאחס. היו לפחות עוד 4 אוהדים שרופים של ריאל שטסו למשחק והם מהקהילה כאן בפורום - אולי זה הם. עוזב את הכיסא שלי ומתחיל ללכת. כמו מוריניו סטייל אבל לא באמת כדי לצאת מהמגרש. המאבטח, מה הוא רוצה ממני, בא לי לעמוד פה. מפעיל את הסטופר בשעון אחרי שהכרוז אומר בקול 'Cinco minutos'. עוברות איזה שתיים וחצי דקות ואני מיואש. קרן של מודריץ'...

    הסתכלתי על המהלך רק בחצי עין, לדעתי אפילו דמעה אחת החלה לרדת. אני זוכר במטושטש איך ראיתי את היד הארוכה של קורטואה סוגרת כמעט את כל השער, הכדור ירד ועלה, לא ראיתי מי נגח אפילו, ואז הרשת זזה. שאגה אדירה של האיצטדיון. 1:1!!! סרחיו ראמוס הגדול עושה את זה. בייל ורונאלדו היו לא פקטור במהלך, הקרן הייתה לא ממש נוחה וראמוס היה צריך לעשות תנועה מהירה ולנגוח בצורה מושלמת לפיסת השער הקטנה היחידה אליה קורטואה לא יכול להגיע. וראמוס עשה את זה. מאניה-דיפרסיה. אין דברים כאלה!!!

    בכיתי כמו ילד. אני בן-אדם רגיש יחסית וכדורגל תמיד היה מחבר ביני לבין הילדות. אבל זה לא היה עוד בכי. בחיים לא בכיתי ככה, לא דמעות של עצב(אפילו לא בינואר השנה, שקרה איזה משהו שלקח לי זמן להרים את עצמי) ובטח שלא דמעות של שמחה. בהתחלה עוד הסתרתי מעט עם הצעיף של ריאל וכיסיתי את העיניים, אבל אחר-כך הבנתי שממש לא אכפת לי. הנה זה. תחסכו ממני את התגובות שלכם. מי שזה לא נראה לו - שיילך לחפש. הוא יכול לפרוש מקריאת הפוסט הזה כבר עכשיו, תודה. זה אני ומי שאני. דודו תיעד את הרגע המקסים הזה עם המצלמה, ואוהד שישב ליד השמנמנה שהזכרתי ממוקדם - החליט שהוא חייב תמונה איתי, ונהנתי בחיוך. כמה רציתי את זה, כמה אני אוהב אותם, איזה סיום, עשיתי היסטוריה! אף-אחד לא היה יכול לכתוב תסריט יותר טוב מזה. כן, מבחינתי באותו רגע ראמוס כבר הניף את הגביע. השערים של בייל(כמעט התחלק מרוב שרץ בטירוף), מרסלו(ריגש עם הדמעות) ורונאלדו(קצת הגזים עם החגיגה המופרזת) - היו בכלל לא רלוונטים. אני זוכר קצת את תנועות הידיים של פלורנטינו פרז, את הטירוף של אלונסו על אזרחי ביציע. יאללה, אתלטיקו שבורים מנטאלית - בואו נוותר על ההארכה המטופשת הזו ונגיע להענקת הגביע. לה-דסימה, לה-דסימה, לה-דסימה!!!!

    [​IMG]

    לא צילמתי שום סרטון אחרי הגול של ראמוס. אפילו לא תמונה. אני מתחרט? אולי לכמה דקות חשבתי ככה, אבל זה מה שכל-כך יפה - לא הייתי מסוגל. וזה גם לא חשוב. צריך לחיות את הרגע וליהנות ממנו, לא הכל צריך לתעד. יהיו מליון תמונות בכל האתרים. לא משנה כמה כתבתי על אותו רגע וכמה עוד אכתוב - זה לא יספיק כדי לתאר. הרגע הזה שאתה מבין שריאל אלופת אירופה..'אם היו לי מילים לתאר - אז לבטח הייתי אומר'...
    את הענקת הגביע ממש לא ראיתי, גם בגלל המיקום וגם בגלל הדרך, הצורה. גמר ליגת האלופות? ההנפה הייתה נראית כאילו זה הסלון של לוזון ומכבי פ"ת זכתה בגמר גביע הטוטו. היה חסר השיר שמזוהה כל-כך עם התארים - We are the champions, אבל גם ההמנון של ריאל, בו זייפתי כהוגן אבל ידעתי כמעט את כל המילים - הספיק גם הספיק. אבל בעצם זה כל-כך לא משנה...תגובה אחת מתוך עשרות שקיבלתי אצטט כאן. חבר מהקורס של החדר-כושר. "אתה לא מבין כמה אני מקנא בך. איזה גמר ענק. הלב שלי דופק. שמע, לא יכולת לקבל גמר יותר טוב מזה. חוויה לכל החיים". כל החברים אמרו שהם חשבו עליי באותו הרגע ושמחו בשמחתי, גם אלה שלא קשורים לענף. ואלה שלא קשורים לענף? הם הפסידו בענק.

    יכול להיות שזו פיסקה מיותרת בפוסט שגם ככה הוא ארוך מהרגיל. אבל אי-אפשר שלא להזכיר שיש כל-כך הרבה פעמים בעונה שאתה מתפלל שהכדור יכנס בדקה האחרונה במצב של שיוויון - והקבוצה שלך תנצח. ממשחק ליגה זוטר ועד גמר ליגת האלופות. רוב הפעמים זה לא קורה, עם כל הכבוד לרמונטדות בעונת קאפלו. הפעם זה קרה, ובגדול. כנראה שאלוהים כן אוהב אותי, לפחות קצת. דודו המצחיק הלך לחפש אותי וחשב שהעזתי לצאת מהמגרש. 'אתה דפוק? הייתי חייב לזוז קצת, לא חשבתי לרגע לעזוב'.

    נשארנו הרבה זמן במגרש, דודו אפילו למד כמה שירים. תיענדו עוד תמונות מהנפת הגביע. דודו הצליח יותר עם המצלמה הטובה שלו. נשמנו את הדקות האחרונות מאותו גמר נפלא שלא יחזור לעולם ולא ישכח לעולם. שחקני ריאל עשו פאסיו לסימאונה וקבוצתו שבאמת נתנו מאבק ענק. גם אני ראיתי אוהדי אתלטיקו בקניון קולומבו, שם אכלנו ארוחת ערב, ואמרתי להם - 'גראנדה אקיפו, גראנדה טמפורדה' - קבוצה גדולה, עונה ענקית. אבל בואו לא נהיה יפי-נפש - זה קל 'לעודד' כשאתה בצד המנצח.

    [​IMG]

    שעתיים חיפשנו מונית ארורה שתחזיר אותנו למלון, אבל התחרות הייתה קשה - מול אלפים. ובאופן מפתיע - לא היו מספיק מוניות. הקפנו את האיזור לאורכו ורוחבו והיינו קצת מיואשים. בסוף הסתדרנו. בכלל רציתי ללכת להשתין ליד איזה עץ - והגיעה המונית המיוחלת. אבל כשאני חושב על זה - גם ככה לא הייתי מצליח להירדם באותו לילה. הגענו למלון לקראת 3 לפנות בוקר, ותעשו חשבון פשוט כמה זמן עבר מהגמר(בפורטוגל הרי מורידים שעתיים, והמשחק התחיל ב-19:45 שעון מקומי). עוד קצת מערוץ הטלוויזיה הרשמי, ובעיקר מקלחת ארוכה ואנחת רווחה ענקית שהשתחררה...

    ננסה להיעזר במוזיקה כדי לסכם:

    "הגעתי לכאן כדי לנצח. לא עברתי הכל כדי להפסיד"(סיוון, אין גבולות)

    "אם היו לי מילים לתאר..אז לבטח הייתי אומר"...(קובי אפללו, יחידה שלי)

    "It's my life', it's now or never"
    (Bon jovi, it's my life)

    we are the champions - my friends


    המפתחות לניצחון

    הגישה, איקר והמצבים הנייחים, ההתאמות הנדרשות וניצול המצבים. אלה רק חלק משמונת המפתחות לניצחון. דור רומנו מייעץ לאנצ'לוטי כיצד להתמודד עם המנחוס החדש שלנו לקראת המשחק מחר, ומקווה שהמיסטר עושה את שיעורי הבית. חסר לו שלא.

    אכילת המרור, אחד ממרכביה של קערת ליל-הסדר, היא אחת מהמצוות בארוחת חג הפסח. אכילת הירק המר היא זכר לשיעבוד בני ישראל כעבדים במצרים. אתלטיקו מדריד מאכילה אותנו מרור כבר שנתיים, להוציא את הגמר ההוא בליסבון. מדובר בקבוצה שהשלם אצלה גדול מסך חלקיה, יריבה לא פשוטה בכלל - אבל העונה למשל רק נגדנו היא נראית כזו אימפריה. 6 משחקים נערכו העונה בין ריאל לאתלטיקו ובטור הנצחונות של ריאל מדריד כתובה הסיפרה 0. אז מה נגיד, אומרים שלדרבי חוקים משלו?

    המשחק הקרוב, שישפיע בוודאות גם על מאבק האליפות בספרד לפי דעתי, שאולי נפתח מחדש(?) - סביר להניח שיוכרע 'בדברים הקטנים'. עניין של גישה, מחויבות, אלמנטים טקטים, וסימאונה הכריש כבר אכל את אנצ'לוטי בלי מלח בכל קרב אפשרי - וגם כמובן בעניין המנטאלי. ריאל מדריד הגדולה תצטרך לעשות התאמות, כמה שזה נשמע מגוחך. כפי שעשינו בעבר למשחקי הקלאסיקו. גם אם זה לא סקסי - המטרה מקדשת את האמצעים, וריאל מדריד צריכה לשבור איזה מחסום פסיכולוגי שהתפתח. אני חושב שזה מובן מאליו אגב, שיחד עם זאת - אסור לשחק על תיקו, כי מי שמשחק על תיקו - בדרך-כלל מפסיד.

    הנה שמונת המפתחות לניצחון:

    1) כדורגל משחקים 90 דקות - ואז בא סרחיו ראמוס ונוגח לרשת. וברצינות: אנצ'לוטי נשאל לא מזמן על המחליפים שלא משחקים ואמר 'אם אחליט ששחקן צריך לשחק דקה אחת הוא ישחק דקה אחת', והזכיר את הגמר המטורף של מנצ'סטר נגד באיירן בקאמפ-נואו. ולנו יש דוגמא אחרת לגמר שהוכרע ברגע האחרון. ריאל מדריד לא יכולה לשדר ייאוש, היא חייבת לשחק עד הדקה האחרונה כפי שאתלטיקו מדריד בטח תעשה, לא להוריד את הראש בדקות הקשות - ויהיו כאלה.

    ומעבר לכך, בקלאסיקו האחרון ריאל מדריד הייתה נהדרת. הבעיה שהמשחק לא נגמר בדקה ה-60. היה די עצוב לראות את הקבוצה מאבדת את זה אחרי השער של סוארז. לא היה שום אדום או מהלך טקטי מבריק מצד בארסה, פשוט 'ויתרו מראש', משהו שאסור לראות בריאל מדריד.

    המחסום הפסיכלוגי, שקיים מן הסתם, אגב, היה יכול להתפתח דווקא אצל אתלטיקו, שבסיוטים שלהם עדיין משחזרים כיצד הגביע עם האזניים הגדולות חמק להם מהידיים. כל זה לא הפריע לאתלטיקו לטחון אותנו שוב ושוב העונה. אם זה עוזר למישהו - אנצ'לוטי מוזמן להקרין לחבר'ה את הדקות האחרונות מהגמר בליסבון ולפמפם להם את הוידאו, כמו שאנחנו חורשים על אותו הגמר איזה פעמיים ביום. מה שהיה - היה, צריך לשכוח מזה. אתלטיקו לא ניצחה את ריאל בדרבי 14 שנה והצליחה לבצע מהפך בגמר הגביע בברנבאו ב-2013. תעלו עם ביטחון, בקיצור. 'אנחנו ריאל מדריד' - כן מותר להגיד את זה. שחקנים שעולים למגרש חסרי ביטחון - טעו במקצוע, אבל קודם כל אין להם מקום בריאל מדריד.

    2) מוכנות ואגרסיביות. עזבו אתכם טקטיקה. אתלטיקו, בכל הרכב נגרי ולוחם שיעלה סימאונה - תגיע כדי להילחם, להרביץ, להתיש, להפריע, לתסכל. היא לא תתבייש להעביר זמן, תחפש את הפרובוקציות כפי שעשה ראול גארסיה במשחק הגביע. אסור להיגרר למשחק שלהם. ריאל מכירה את היריבה ואסור לה להיות מופתעת. בתבוסה העלובה בקאלדרון ריאל מדריד ביצעה עבירות אבל אלה היו עבירות מטופשות, לא משהו שמעיד על אגרסיביות. הטכניקה תפנה את המקום לאגרסיביות, תשוקה ומלחמה עד טיפת הדם האחרונה. ככה מנצחים משחקים כאלה. וזה התפקיד של פפה וסרחיו ראמוס, אבל לא רק. אני חושש למשל מהיכולת של קרוס, שלא תמיד בא לו לרדת לגליץ'. צ'אבי אלונסו מאוד חסר, גם ברמת הריכוז. זה לא משחק שאתה מקבל גול ויכול לתת עוד 4. קבוצה ממדריד אמנם, אבל לא חטאפה.

    [​IMG]

    3) איקר קסיאס והמצבים הנייחים. מה לא נאמר על איקר, בעיקר בשנה האחרונה. העונה כבר מתקרבת לשלבי הסיום וזו לא עונה שאיקר ירצה לזכור. יותר סימני שאלה ושריקות בוז מהברנבאו מאשר יכולת טובה ברמה האישית(כמו ההצלה מול מסי בקלאסיקו הראשון). איקר חתום על השער של סוארז בדרבי, הוא מגלה חוסר יציבות גדול, ושלא נדבר על התבוסה בקאלדרון שם יש לו חלק לפחות בשני שערים. גם בגמר בליסבון אגב לא כל-כך הצליח לו(אהמ, גודין?), עד להנפת הגביע.

    בעבר איקר היה המנייה הכי בטוחה בסגל, האיש של המשחקים הגדולים. כנראה שהיכולת הזו לא תחזור, אבל ריאל צריכה את איקר בטוח בעצמו ושקט. מספיקה הצלה אחת גדולה כדי לשנות מומנטום. עד העונה איקר לא הפסיד אף דרבי, דרך אגב. כמובן שיש קשר בין איקר למצבים הנייחים, לא סיפור אהבה במיוחד. הפסקנו לספור כבר את הגולים שאתלטיקו כובשת מהם - איזה טריליון. אלה יכולים להיות החלוצים, אולי ראול גארסיה, הבלמים מיראנדה וגודין. איקר צריך לשלוט ברחבה, לצאת לכדורי הגובה בלי היסוס ולהיות בתיאום מלא עם ראמוס ופפה. ובהקשר ראמוס - שישמור בהגנה(מאתייה) כמו שהוא נוגח כשהוא עולה להתקפה(הגמר).

    [​IMG]

    5) הצטרפות המגנים. נכון ששאלקה היא לא המבחן הטוב ביותר, אבל אחרי המשחק בגלזרקינכן כתבתי שלריאל מדריד יש את המגנים הטובים ביותר בעולם, וודאי התקפית. קרבחאל שם כדור על הפדחת של כריסטיאנו, ואילו מרסלו פינק בגולאסו אמיתי בדרך ל-2:0. קראנו לזה אז - 'מגן תוקף'. אלה לא המשחקים שאספקת הכדורים לשלישייה הקדמית תהיה אינסופית וכריסטיאנו ובייל יוכלו לקחת את המגנים לטיול על הקו. אתלטיקו תצופף, היא משחקת הגנה חכמה ושקטה, ולהצטרפות המגנים תיהיה השפעה מכרעת על משחק ההתקפה. קרבחאל לוקה מעט במסירה האחרונה ויש מעט נסיגה ביכולתו בחלק השני של העונה. על מרסלו כתבתי כבר בכתבה בבוקר - הוא שחקן המפתח שלי להתמודדות מחר. האיש עם האנרגיות, האיש עם הביטחון והשחקן עם הטכניקה הכי טובה בסגל על שטח קטן. עונת המרסלו - הכתבה המלאה.

    6) לעשות את ההתאמות. כולנו זוכרים את הקונצרט של ריאל מדריד באולד-טראפורד בזמנו(2002/03), באים ומשחקים התקפי גם במשחק חוץ נגד אימפריה גדולה, תוקפים עם 7-8 שחקנים ולא משנה כמה סופגים - יכולים לתת גול בכל רגע, גם שער של 20 מסירות כמו השני של רונאלדו-פנומנו שהרשית שלושער. אבל אלה היו ימים אחרים. וביום בו ראול פצוע - ויסנטה דל-בוסקה עיבה את מרכז השדה עם מקמנמן וגוטי ובחר שלא לפתוח עם פרננדו מוריינטס. גם בגמר ליגת האלופות בשנת 2000 ריאל מדריד שיחקה במערך נסוג ששירת אותה נאמנה בחצי השני של העונה. 'אנחנו ריאל מדריד' זו גישה טובה, אבל הכי חשוב לנצח.

    את הכדורגל הטוב ביותר שלה העונה הציגה ריאל מדריד ללא גארת' בייל שנפצע באמצע חודש אוקטובר. 'רביעית המהנדסים' - קרוס-איסקו-חאמס-מודריץ' - נראתה נפלא בקלאסיקו מול בארסה, למרות שלא היה אף קשר אחורי טבעי. גם בגמר הגביע בעונה שעברה(כריסטיאנו היה פצוע) ובחצי הגמר הראשון נגד באיירן(בייל היה לא כשיר) - ריאל שיחקה בלי שלישיית ה-B-B-C, שפשוט לא מסתדרת עם אתלטיקו. הגומלין נגד באיירן היה סיפור אחר, והוא מספר את התורה כולה - גוארדיולה עלה בהרכב שחצני ולא לקח בחשבון את היריבה. הוא לקח סיכון ושילם על כך בתבוסת 4:0, גם אם ברור שאם היו עוד עשרה משחקים בין הקבוצות באותה הסיטואציה ובאותו הרכב - ריאל לא הייתה מתקרבת לתוצאה כזו פעם נוספת. כנראה שהשלישייה ההתקפית בכל-זאת תשחק. בטוח שזה מה שיקרה. אז בייל יצטרך לשמור על סיקיירה וכריסטיאנו יצטרך לרדוף אחרי חואנפראן.

    בדרבי בקאלדרון אגב ראינו פערים מביכים בין הכמות שרצו השחקנים שלנו לבין אלה של אתלטיקו. אני יכול להבטיח לכם שגם מחר השחקנים של אתלטיקו ירוצו הרבה יותר וזה לא חשוב אם הם ישלטו בכדור(הם ממש לא מחפשים את זה) או לא. חשוב שהפער יהיה אפסי.

    7) לשחק בצורה מגוונת - מהר, על הקרקע ולבעוט מרחוק. אף-אחד לא מתווכח עם משחק הראש של כריסטיאנו או בייל, וגם ראמוס כשהוא מצטרף להתקפה. ובאופן מקרי אפילו, בגומלין בברנבאו נגד אתלטיקו(2:2) במסגרת הגביע, ריאל כבשה את שני השערים בנגיחות. ולמרות זאת - גודין ומיראנדה בלמים גבוהים וחזקים עם משחק ראש טוב והיתרון הברור שלנו על אתלטיקו הוא במשחק הקרקע, עם המהירות והזריזות של שחקני השלישייה הקדמית בתוספת לאיסקו ומרסלו. אין צורך להרים מקילומטר, עברנו את ימי הבקהאם. ריאל צריכה להגביהה רק כשאין ברירה. וביציאות למתרפצות - למזמז את הכדור כמה שפחות.

    בתקופות מסוימות 'זה עולה לו' וכריסטיאנו מקבל את השיגעון ובועט לשער ממרחקים הזויים. לפעמים זה מעצבן, אבל גם זו שיטה. המשחק מחר הוא לא מסוג המשחקים שריאל תוכל להיכנס עם הכדור לשער, ויש לה מספיק בועטים טובים על כר הדשא. טוני קרוס די מנוטרל בגלל העמדה האחורית בה הוא משחק, אבל מודריץ' כבש את כל שעריו בריאל מדריד מחוץ לרחבה והוא לא מנסה מספיק. איסקו יודע לסובב. וגם כריסטיאנו ובייל כבשו כמה 'פצצות' במהלך הקריירה. וכמו שאומרים הפרשנים בשקל בתקשורת - 'צריך לבעוט כדי ששחקן ההגנה ייצא אליך' ואז יהיה אפשר לשחק אולי על כדורי עומק. צריך לשים לב גם לרגל שמאל האימתנית של חאמס, יש לו את החוש לשערים.

    8) ניצול המצבים. עוד פעם נזכיר את הקלאסיקו? כבר נמאס לנו. התחושה אחרי המשחק הייתה שרק כריסטיאנו יכול לתת גול בקבוצה הזו, וחבל. בנזמה מציג למשל סטט' עלובה נגד אתלטיקו, שני שערים בלבד. הוא לא כבש בדרבי מאז עונת 2010/11, הייתם מאמינים? קבוצה גדולה יודעת לכבוש גם ממספר מצבים נמוך - פשוט להיות 'קילרים'. לכמה מצבים הגיעה אתלטיקו בברנבאו במחזור השלישי? הסטט' של המארקה מראה על 21-9 לטובת ריאל מדריד בבעיטות לשער. ריאל לא תגיע להרבה הזדמנויות מחר. שלמה שרף מחייך בהנאה כשאנחנו מזכירים את 'השפיץ של הנעל'. לפעמים הקלישאות נכונות.

    [​IMG]
     
    Nave ו-לירן אוהבים את זה.
  3. Franco

    Franco מנהל ראשי מנהל מנהל ראשי

    הצטרף ב:
    ‏15/10/07
    הודעות:
    22,697
    לייקים שהתקבלו:
    2,158
    אתלטיקו תגיע למחצית השנייה?
     
  4. riquelme1

    riquelme1 Member

    הצטרף ב:
    ‏20/10/04
    הודעות:
    9,055
    לייקים שהתקבלו:
    143
    היא הגיעה גם במחצית הראשונה, ותופסת את ריאל בכושר אדיר, וביכולת מפלצתית. אתלטיקו צריכה להגיד תודה שזה עדין 0-0, אם תצוגת שוערות אדירה של יאן אובלאק.

    סימאונה צריך להכניס את טיאגו, ואולי אפילו לוותר על אחד החלוצים, ולהחזיר את השליטה באמצע. גאבי וסוארס קורסים שם.

    מי שמעצבן זה טוראן שצריך לעשות את ההבדל, ונראה כל כך לא מאופס, גם התקפית וגם הגנתית לא מספיק יורד אחורה.
     
    golding אוהב/ת את זה.
  5. golding

    golding מנהלים מנהל

    הצטרף ב:
    ‏26/6/11
    הודעות:
    7,454
    לייקים שהתקבלו:
    2,883
    טיאגו חייב לעלות למגרש, לא ברור לי למה הוא לא משחק.
     
  6. ג'ורדי נלסון אגדה

    ג'ורדי נלסון אגדה משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏11/10/04
    הודעות:
    10,079
    לייקים שהתקבלו:
    1,783
    איכס. איכס. איכס.

    רק בעולם המעוות של יובנטוס דבר כזה נחשב לפנדל.
     
    gilad16 אוהב/ת את זה.
  7. oranfu

    oranfu Member

    הצטרף ב:
    ‏16/5/11
    הודעות:
    14,678
    לייקים שהתקבלו:
    6,185
    מעניין אותי אם אני פעם אזכה לראות משחק טוב של קוקה. תמיד כשאני רואה את אתלטיקו אני לא מבין בכלל על מה ההתלהבות. גאבי עולה עליו בכל פרמטר (טוב, גאבי באמת שחקן מצוין).
     
  8. לירן

    לירן מנהל כללי מנהל מנהל כללי

    הצטרף ב:
    ‏5/8/02
    הודעות:
    35,891
    לייקים שהתקבלו:
    6,057
    אנצלוטי התכונן טוב יותר לסימאונה, ועדיין השופט דאג שאתלטיקו לא תנצח הערב.
     
    alexshw אוהב/ת את זה.
  9. Turgi

    Turgi Guest

    בתור אחד שגר בחו״ל, רמת השידור בארץ פשוט מזעזעת.
     
  10. Civil

    Civil Anti Madridista

    הצטרף ב:
    ‏21/11/08
    הודעות:
    6,887
    לייקים שהתקבלו:
    2,248
    ריאל הייתה טובה מאוד במחצית הראשונה ואם לא אובלאק התוצאה לא הייתה נשארת מאופסת. סימאונה העיר את השחקנים שלו בהפסקה, ואם לא השיפוט המזעזע שראינו הערב אין לדעת איך המשחק הזה היה מסתיים. קרחבאל היה חייב להיות מורחק, ואת המרפקים המלוכלכים של ראמוס על מנדז'וקיץ' ראינו גם על לבנדובסקי לפני שנתיים (רק שהפולני צחק אחרון עם רביעייה).

    ראוי לציין גם את וראן שהיה מספר אחד על המגרש יחד עם אובלאק, ואם ריאל תאבד אותו בקיץ איכשהו זה יהיה פשוט פשע.
     
  11. אלעד

    אלעד Member

    הצטרף ב:
    ‏26/11/11
    הודעות:
    11,424
    לייקים שהתקבלו:
    7,973
    מין:
    זכר
    לריאל צפויה להיות בעיה לא פשוטה במשחק הבא עם ההיעדרות של מרסלו. זה לא שקונטראו מגן רע (רחוק מכך), אבל הדריבל שלו (מרסלו) הוא אחד הנשקים החשובים בארסנל ההתקפי של ריאל, בעיקר מול קבוצות שמסתגרות ומצופפות כמו אתלטיקו.
     
  12. Raulito

    Raulito Madridista מנהל

    הצטרף ב:
    ‏22/11/05
    הודעות:
    28,515
    לייקים שהתקבלו:
    2,601
    מין:
    זכר
    [​IMG]

    האם זה הזמן להשתמש בקלישאת השייע פייגנבויים - 'אני שמח שאני מאוכזב מהתוצאה?' - משחק מעולה של ריאל, בעיקר במחצית הראשונה עם כמה מצבים לא רעים בכלל חוץ מההחמצה הרשלנית של בייל. הנעת כדור טובה תחת לחץ, משהו שבכלל עושה לי את זה וככה זה כשכל השחקנים על המגרש הם טכנים(חאמס קצת איטי ומסורבל אבל מאיים על השער), וגם משחק הגנה מעולה במצבים הנייחים ובסה"כ למרות המסירות ההזויות של ראמוס(ואראן, לעומת זאת, במשחק מושלם ופריצה מדהימה בדרך לשער, ממש השאיר לו אבק). ובכל-זאת, לא מסוגלים לנצח אותם, לא מסוגלים לתת גול, חבל, חבל, חבל. נמאס כבר מאתלטיקו למען האמת.

    ברור שאפשר וצריך לעשות את זה בברנבאו, אבל אני לא שקט. במקדש אנחנו נתקוף בטירוף עם 7-8 שחקנים(לא שהיום שיחקנו במגמה אחרת) והם יוכלו לנצל את המהירות של גריזמן וטורס ולעקוץ במתפרצות. אנשים גם לא מבינים כמה ההיעדרות של מרסלו נוראית, בטח כשזה קורה כמה דקות לסוף ומדובר בצהוב מאוד-מאוד מיותר. מרסלו מוסיף וירטואוזיות ותחכום לחלק הקדמי.

    ואם כבר מדברים על ההתקפה שאיכזבה - בייל גם בגמר אשתקד רשם החמצה נוראית נגד אתלטיקו. הוא וכריסטיאנו לא מספיק הורגשו, אבל בנזמה היה פשוט חושך מצרים, אולי בגלל חג הפסח. וברצינות - שיחקנו עם עשרה שחקנים, זו הופעה שלא מתקבלת על הדעת. יותר מדי ניסיונות לעקבים, וכשהיה צריך לבעוט הוא לא בעט. כולם נלחמים ומשקיעים ורק הוא עם האדישות הרגילה. הרבה מאוד כדורים ברחו לו מהרגליים. אני יודע שהוא חיוני במידה מסוימת אבל הלוואי ולאנצ'לוטי היו ביצים לעלות בגומלין עם צ'יצ'ריטו. ומה זה החילוף של ארבלואה? היו לי התקפי לב. אם לא ננצח אותם בברנבאו, בפעם הראשונה העונה במשחק מס' 8 - לא מגיע לנו. לילה טוב.

    * אהה, ותכינו את הקונטרה שלכם לכל המצקצקים שידברו על השופט. בשעה הראשונה השיפוט היה נפלא, אפילו מעבר. סוף-סוף מישהו שלא נכנע לפרובוקציות בשקל של מנדג'וקיץ'(חוץ מהעבירה ההיא של ראמוס) או לגועל נפש הזה שנקרא ראול גארסיה. אתלטיקו לא עשתה מהלך אחד של כדורגל, איכס.
     
  13. rivaldo

    rivaldo משתמשים של כבוד היכל התהילה

    הצטרף ב:
    ‏30/7/02
    הודעות:
    16,946
    לייקים שהתקבלו:
    1,113
    מין:
    זכר
    שום איזכור לנשיכה של קארבחאל פלוס בוקס לבטן ותפיסות בחולצה באותה מהלך ?
    השחקנים שלכם ממש פרות קדושות.

    ותיהיה אמיתי השיפוט היה נוראי לשני הצדדים כמעט .
    אם נלך על זה באחוזים 60-40 לרעת אתלטיקו בערך.
    הוא בכלל לא השתלט על המשחק וגרם לו להראות בושידו
     
    oranfu אוהב/ת את זה.
  14. alexshw

    alexshw Member

    הצטרף ב:
    ‏13/11/09
    הודעות:
    44,950
    לייקים שהתקבלו:
    12,523
    מין:
    זכר
    פשוט סרבי נהנה לראות קרואטי מדמם
     
  15. JohnTerry26

    JohnTerry26 Member

    הצטרף ב:
    ‏10/3/11
    הודעות:
    4,879
    לייקים שהתקבלו:
    762
    חייב להגיד - אני לא סובל לראות את בנזמה, ואני לא אומר את זה הרבה על שחקנים סתם (אלא אם הם משחקים בקבוצה שלי ונמאס לי מהם). ברור שאני מודע ליתרונות שלו, הוא טים פלייר, מסדר מצבים, מוסר, חלוץ מודרני הכל טוב... אבל עדיין הוא חלוץ מחורבן בעיני. מרסלו היום פרץ בשמאל, נתן לו כדור מול השוער, רק להסתובב בחדות לשער ולירות. אבל לבנזמה אין את החדות והביטחון כדי לעשות את זה, הוא לא קילר, הוא מעדיף להחליק את זה לרונאלדו. והאמת שבצדק אין לו ביטחון, בדרך כלל לוקח לו איזה 3-4 מצבים כדי לכבוש במעמדים כאלו...
     

אהבת? שתף את העמוד עם חבריך!