עובר על הרשימה קצת יותר בהרחבה בפעם הראשונה, חייב לומר שהרבה מהמשותף לאלה שבדירוג הם שאתה יכול לשנוא אותם אבל לא יכול שלא להעריץ אותם או לפחות לכבד אותם. פרגוסון היה עם יותר סטייל בהתלכלכויות שלו בניגוד למוריניו ולכולם יש יראת כבוד. המיקום של פפה ובוסקטס ברשימה נשען בעיקר על שנים עברו וכל אחד עם מקרה ספציפי - פפה באלימות ההזויה מול קאסקרו ובוסקטס בהתגלגלות וההצגה נגד אינטר. כריסטיאנו שחצן והכל נכון אבל הוא שחקן שביום בו יפרוש מכדורגל - כולם צריכים לקום מהכיסא ולמחוא לו כאפיים, אפילו אוהדי בארסה גם אם המשחק האחרון שלו איכשהו יהיה בקאמפ-נואו. האיזכור של ג'ון טרי לא באמת קשור לזה שהוא חמדן, זה נטו בגלל דברים שקרו מחוץ למגרש ומה שהיה בחדר המיטות שלו, הסיפור המזעזע עם ווין ברידג'. מעניין אם מאורו איקארדי בטופ מאה.
דני אלבס קל. איך הוא לא ברשימה? גם את אדגר דווידס, באלוטלי, ערן זהבי, קין ומטראצי. וגם את מתיאס פרננדס, סתם כי אם היה קצת יותר מקצוען היה יכול להיות שחקן ענק.
תוהה אם להכניס לכאן את אנלקה, אבל נראה לי שהוא יותר בקטגוריה של באלוטלי, כלומר אלה שיותר אוהבים לצחוק עליהם מאשר לשנוא אותם
