וואו איזו השקעה מטורפת! פשוט גדול..היה תענוג לקרוא על באג'יו ולדעת כמה דברים פספסתי עליו ולא הספקתי לראות..
ג'אני ריברה - Gianni Rivera שם מלא: ג'ובאני ריברה תאריך לידה: 18 באוגוסט, 1943 מקום לידה: אלסנדריה, איטליה מועדונים מקצועניים: 1959-1960: אלסנדריה 26 הופעות, 6 שערים 1960-1979: מילאן 658 הופעות, 164 שערים 1961-1962 אליפות איטליה 1962-63 אליפות אירופה 1966-67 גביע איטלקי 1967-68 אליפות איטליה 1968 גביע אירופה למחזיקות גביע 1968-69 אליפות אירופה 1969 הגביע הביניבשתי 1971-72 גביע איטלקי 1972-73 גביע איטלקי, גביע אירופה למחזיקות גביע 1976-77 גביע איטלקי 1978-79 אליפות איטליה 1962-1974: נבחרת איטליה 60 הופעות, 14 שערים 1968 אליפות אירופה תארים אישיים: 1969: כדורגלן השנה באירופה 1973: מלך שערי הליגה האיטלקית http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/rivera108.Xxx הוא נודע כנער הזהב של הכדורגל האיטלקי ונחשב לאגדת כדורגל בכל מקום בעולם. ובפשטות, ג'אני ריברה הוא אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה. בקריירה הארוכה והמופלאה שלו, ריברה זכה עם מילאן בשלושה אליפויות, ארבעה גביעים איטלקיים וחמישה תארים יבשתיים ועם איטליה זכה באליפות אירופה. הישגיו האישיים כוללים בין היתר את שחקן השנה באירופה, 60 הופעות עם הנבחרת ומעל ל 600 הופעות במדיה של מילאן. כבר בצעירותו, ריברה הותיר רושם שהוא מיועד להצלחה כבירה. גם עוברי אורח שהבחינו בעלם משחק ברחובותיה של אלסנדריה, עיר הולדתו, טענו את אותו הדבר. מועדון הכדורגל של אלסנדריה רכש את ריברה בן ה 13 בשנת 1959 בעקבות מסירותיו הנהדרות והתרגילים המופלאים בהם השתמש במהלך מבחניו בקבוצה אשר לא יכלה לוותר על הכישרון הצעיר שהציג ניצוצות של גאונות. קהל רב התאסף נכח במגרש כדי לצפות בביצועיו עוצרי הנשימה של ריברה. שנתיים בלבד לאחר מכן ריברה ערך את הופעת הבכורה בסריה A נגד אינטר, הוא לא הראה סימנים של התרגשות עקב המעמד והעובדה שמשחקים עימו שחקנים מבוגרים פי שתיים ממנו. אפשר לומר שבעונתו ראשונה עבור כזה שחקן צעיר באחת הליגות הטובות באירופה, ריברה היה כישרון בולט לעין. הוא כבש שישה שערים בכמעט 30 משחקים אשר גרמו לקבוצות הבכירות לחשוק בשירותיו. אלסנדריה הקטנה והחביבה לא יכלה לשמור על הכוכב שלה ולאחר עונה אחת בלבד ריברה עבר למועדון הפאר של מילאן שחיפשה מחליף ראוי לחואן סקיאפינו והחליטו להביע את אמונם בשחקן הצעיר, המהיר והאלגנטי. האמון והציפייה לגדולות של מילאן התבטא בכך שהייתה מוכנה לשבור את שיא ההעברות של אותה תקופה ונאלצה לשלם לאלסנדריה 90 מיליון לירות איטלקיות על מנת לצרף את ג'אני ריברה. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/a4q7pi9f5mv59i5q.Xxx שתי עונות בלבד לקחו למילאן כדי להשיג שוב את הסקודטו של 1961-62 יחד עם ריברה. בצעירותו שיחק כקיצוני אך במילאן השחקן הטרי הוסט למאחורי החלוצים והפך לממונה על סיפוק המסירות לחוסה אלטאפיני מלפניו. כשהוא רק בן 17, ריברה נחשב לאחד השחקנים החשובים ביותר בקבוצה והוכר כאחד הכדורגלנים המבטיחים והכישרוניים ביותר בעולם, כך שזה לא מפתיע שבסוף העונה הוא זכה לזימון לסגל הנבחרת האיטלקית לקראת אליפות העולם 1962 שנערכה בצ'ילה. עם זאת, ריברה לא זומן כדי לשמש תפאורה לשחקנים המנוסים יותר וערך את הופעת הבכורה כבר במשחק הפתיחה נגד מערב גרמניה לצד שחקנים כמו צ'זארה מאלדיני, חוסה אלטאפיני ועומאר סיבורי. רבים היו קורסים תחת הלחץ והמעמד בגיל כה צעיר, אבל ריברה נראה חסר דאגות ובכושר מעולה. למרות זאת, הוא אינו השתתף במשחקים נוספים (בין היתר בגלל הדחתה המוקדמת של איטליה) וסבל מסכסוכים עם מספר כלי תקשורת כשחלקם טענו שהקשר הצעיר אמנם בולט בהתקפה, אך לא מגן או מתקל ושהוא שחקן שהקבוצה יכולה להסתדר בלעדיו, בעוד שתומכיו טענו שמדובר בשחקן שופע במסירות גאוניות, יכולות כדרור מופלאות ויכולת לשנות את המשחק בהרף עין. למרבה מזלה של מילאן התקיפה התקשורתית לא פגעה ביכולותיו של ריברה בעונה בה מילאן החלה במסע לשמירת הסקודטו ובמאבק על אליפות אירופה. ריברה היה סנסציונאלי במהלך העונה וערך 40 הופעות בכל המסגרות והצליח להוות גורם משמעותי עבור המועדון בשתי החזיתות. על אף הכישלון במאבק על הסקודטו, מילאן הגיעה לגמר אליפות אירופה נגד בנפיקה ליסבון ואף זכתה בו. הגמר ששוחק בוומבלי העלה את מעמדו של הקשר הצעיר שנהפך לכוכב של המועדון כשהוא ייסר את ההגנה הפורטוגלית עם מגוון בזכות רגליו הזריזות ויכולותיו המגוונות ובראשן מסירותיו הנשגבות. אלו היו שני מסירותיו שהעניקו לדיאבולו את הגביע היוקרתי ביבשת כשאלטאפיני הוא זה שזוכה פעמים במסירות האמן והפך אותן לבישולים. כה נדהמת הייתה היבשת מריברה והופעותיו המדהימות כשבעודו בן 19 בלבד, הוא סיים שני רק ללב יאשין בבאלון ד'אור, כדורגלן השנה באירופה. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/Gianni-Rivera-Milan-240x300.Xxx לאחר התקופה המצויינת הזאת בתחילת הקריירה שלו במילאן, התארים נהפכו לקשים להשגה עבור המועדון, במיוחד לאחר שמילאן נאלצה להתמודד עם עזיבתו של מאמנה, נראו רוקו לטורינו. על הסקודטו של 1965 מילאן נאבקה יחד עם היריבה העירונית, אינטר והמאבק הוכרע בצורה דרמטית לטובת גראנדה אינטר שבאותה תקופה הייתה לקבוצה הדומיננטית באיטליה, בעוד הרוסונרי מוצאים את עצמם חסרי מזל נגד היריבה השנואה. ריברה המשיך להשתפר ביכולותיו וצורת המשחק שלו הייתה מאוד אלגנטית אבל למרות כל התצוגות הנהדרות, קבוצתו לא יכלה להעניק לאוהדים בסן סירו תארים, שאותם הוא ועמיתיו היו צריכים להשיגם. אין הדבר אומר בהכרח שמילאן הייתה חלשה, אלא הליגה הייתה צמודה ומאוד קשה באותם זמנים. למרבה הצער, הנבחרת הלאומית המשיכה בבינוניות של מילאן באליפות העולם 1966. על אף שלפליימייקר היה טורניר מכובד לכל הדעות, איטליה התבזתה נגד צפון קוריאה במשחק שלא צריך להזכיר והודחה מהטורניר כבר בשלב הבתים. נער הזהב עזר להתעוררותה של מילאן ולתחילתה של תקופה מוצלחת נוספת של המועדון, כשב 1967 נראו רוקו חזר לסן סירו. המאמן האגדי בקדנציה השנייה שלו במועדון בנה מחדש את הקבוצה כשאת ריברה הוא זיהה כשחקן המוביל והלב של ההתקפה. השפעתו הייתה מיידית כשבעונת 1967/68 הרוסונרי השיגו דאבל מופלא על ידי כך שהחזירו את הסקודטו לצד האדום של מילאנו וגברו על המבורג 2-0 בגביע אירופה למחזיקות גביע. מילאן חזרה ללא ספק לצמרת של הכדורגל האיטלקי והנכס בקישור הוא הסיבה העיקרית להצלחה. נהנה מהחופשיות בקישור ומהאחריות שרוקו תלה על כתפיו, ריברה פרח והשלים עונה מרשימה נוספת מבחינתו ומבחינתה של מילאן. ריברה זכה בתואר כדורגלן השנה באירופה 1969, התואר היוקרתי ביותר ביבשת מבחינה אישית בו כמעט זכה 6 שנים לפני כן. באותה שנה, המילאנזים זכו באליפות אירופה נוספת, הפעם נגד אייאקס בסנטיאגו ברנבאו, במשחק שבו ריברה היה בשיאו ורבים מאמינים היה מדובר באחת התצוגות הטובות ביותר שלו על המגרש. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/acmilan1973-74rivera.Xxx לאור יכולותיו במילאן וההצלחה הרבה, לא היה ספק בכלל שלריברה הגיע לזכות בתואר גם עם נבחרתו הלאומית. ב 1968 ריברה זכה עם האזורי באליפות אירופה לאחר טורניר נהדר, אך נפצע בחצי הגמר נגד ברה"מ ולכן נמנע ממנו ליטול חלק במשחק הגמר נגד יוגוסלביה. חרף אכזבתו מהפציעה, הגיע לו ללא ספק להרגיש מרוצה עקב עבודתו הקשה לאורך הטורניר אשר בזכותה איטליה הגיעה עד הסוף. בשנות השבעים גם לאינטר היה שחקן על איטלקי, סאנדרו מאצולה, והפלא ופלא הוא משחק בדיוק באותה עמדה של ריברה ושניהם בעלי יכולות דומות. שניהם היו בנוסף הקפטנים של קבוצותיהם, לא יכל להיות צירוף מקרים דומה יותר. עבור מאמן הנבחרת, פרוצ'ו ולצ'ארג'י היה מדובר בבעיה שלא היה ניתן לתקן אותה. שניהם היו שחקנים כל כך מושלמים ולא יכלו לשחק יחד. אז במי כדאי לבחור? ובכן, המאמן הלאומי הגה שיטה שנקראה 'סטאפטה' כשמאצולה ישחק מחצית אחת וריברה את השנייה. ולצ'ארג'י האמין גם שבעקבות מזג האוויר הלוהט במקסיקו כדאי לשמור את שניהם. באליפות העולם במקסיקו 1970, ריברה היה התקווה הגדולה ביותר של איטליה כדי לזכות פעם שלישית בטורניר, אבל לעיתים קרובות התווכח עם צוות האימון והמנטור שלו, נראו רוקו היה צריך לטוס עד למקסיקו כדי למנוע מהקשר לנטוש את הסגל. הישארותו בסגל תרמה רבות לאזורי ובלעדיו קשה לדעת אם היו מגיעים לאן שהגיעו. איטליה הגיעה עד לגמר אודות למשחק אדיר שלו ברבע הגמר נגד מקסיקו ובזכות שער ניצחון בתוספת הזמן של חצי הגמר נגד מערב גרמניה, באחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה של המשחק. ריברה לא פתח בגמר נגד ברזיל הגדולה כמו במספר משחקים נוספים. זוהי הייתה החלטה לא טובה של המאמן כשאיטליה הובסה 4-1 וריברה שיחק 6 דקות. ריברה אמר על כניסתו המאוחרת, "אולי המאמן לא הבין שנותרו רק 6 דקות". http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/izad5dxuzk8dd8u.Xxx בחזרה לאיטליה מהטורניר שנגמר בטעם מר, התחוללו מהומות ברומא והנבחרת התקבלה בלגלוג וזעם וכרזות "ויוה ריברה", כך הציבור איפשר למאמן להבין בדיוק למה הם חושבים שאיטליה לא זכתה. לצערי אוהדי האזורי, תקרית דומה התרחשה ארבע שנים מאוחר יותר באליפות העולם אותה אירחה מערב גרמניה. נער הזהב פתח בשני המשחקים האחרונים נגד האיטי וארגנטינה, שיחק מצוין אך ולצ'ארג'י החליט להחליפו מוקדם במחצית השנייה של המשחק השני. במשחק המכריע על העלייה משלב הבתים נגד פולין, ריברה חימם את הספסל לאורך כל המשחק. איטליה, סגנית אלופת העולם סיימה בתיקו ונפרדה מאליפות העולם מוקדם מהצפוי. ריברה סבל תמיד מהיחסים המתוחים עם צוות האימון של הנבחרת ועבור שחקן לאומי שנחשב לאייקון כה גדול, לשמש כקפטן ברק ארבע הזדמנויות אומר הכול על עד כמה קשים היו היחסים עם אלו שבעלי השפעה על סגל הנבחרת. ג'אני סירב לרחם על עצמו מרגעי האכזבה של אליפות העולם ובמקום זאת, הוא התמקד על לתת את הטוב ביותר עבור מילאן. על אף היותו שחקן פנטאסטי של המועדון באותה קבוצה, מילאן סיימה כסגנית במירוץ לסקודטו בשלוש פעמים רצופות. הכישלון הזה עבור מועדון גדול כמו מילאן היווה אכזבה בעיקר לנראו רוקו שנטל על עצמו את האשמה והחליט לעזוב את מילאן בפעם השנייה בשנת 1973. זמן קצר לאחר עזיבתו של רוקו, ההנהלה ניסתה לשכנע את ריברה לעזוב את המועדון אבל הקפטן סירב ורצה להישאר במילאן, שאוהדיה העריצו אותו והוא היה השחקן האהוב על האוהדים. למרות שריברה עבר את גיל ה 30 והחל לרדת בכושרו, הוא עדיין היווה חלק בלתי נפרד מהקבוצה. הוא זכה בגביע נוסף למחזיקות גביע ושנה לאחר מגיע הגיע עד לגמר ובנוסף לכך, ריברה זכה במספר גביעי איטליה, למרות שלא שותף בחלקם בגלל השעייתו עקב כך שטען שהשופטים האיטלקים נוטים לשפוט לטובת אינטר ויובנטוס. הדבר גרם לביקורות רבות כנגד ריברה שהאשימו אותו בפרנויות, אלא שריברה עמד מאחורי מה שהאמין שהיה נטיות פסיכולוגיות של השופטים. ריברה הצליח לשחק עד עונת 1978/79 שבה הודיע שמדובר בעונתו האחרונה כשחקן פעיל. בגיל 36, הוא שיחק במחצית מסך המשחקים באחת העמדות המעייפות בכדורגל ובכך סיים את הקריירה כמו שהתחילה- ברמה גבוהה ביותר. בנוסף, ריברה זכה באליפות נוספת עם מילאן, העשירית בהיסטוריה שזיכתה אותה בכוכב זהב על מדי הקבוצה האדומים שחורים. ריברה ערך 658 הופעות במדיה של מילאן ב 19 עונות, מקום רביעי בהיסטוריה של המועדון כשמקדימים אותו רק קוסטאקורטה, בארזי ומאלדיני. לריברה שמור גם מקום מכובד בטבלת הכובשים המילאנזים כשלזכותו 164 שערים, מקום שלישי בהיסטוריה, אותו עוקפים שבצ'נקו ונורדהאל. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/ax0epmvui5ode0md.Xxx אחד משחקניה הגדולים של איטליה ומילאן בכל הזמנים, נער הזהב חתם קריירה מופלאה ולמרות שרבים ציפו ממנו להיות מאמן, ריברה החליט להצטרף להנהלה של מילאן על אף שזאת הייתה התקופה הקשה ביותר שהמועדון חווה מפני שנמצא אשם בהטעיית משחקים וירד ליגה. ב 1986, עם הגעתו של סילביו ברלוסקוני, ריברה נאלץ לעזוב את מילאן בעקבות יחסיו הלא טובים עם הנשיא. כיום הוא משמש בתפקיד בכיר במערכת החינוך של מחלקת הנוער בהתאחדות האיטלקית ומאז שעזב את מילאן עבר לתחום הפוליטיקה, שאליו מאוד התחבר (היה חלק מהפרלמנט האיטלקי בעבר וכיום נמצא בפרלמנט האירופאי) ובכך יכל להתמקד בחיים מחוץ לכדורגל, אבל עבור אוהדי הקאלצ'ו, הוא יהיה תמיד נער הזהב.
וואו, תודה רבה! יש כאן שחקנים שבכלל לא הכרתי. תענוג לקרוא http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/icon_thumright.Xxx
לאחר שכתבנו על השחקנים הגדולים של הקאלצ'ו (וכמובן שטרם סיימנו לכתוב), החלטנו לגוון ולעבור לחלק אחר בהיסטוריה של הכדורגל האיטלקי, גדול לא פחות - הקבוצות הגדולות. אלה שכולנו מתרפקים על הרגעים בהם ראינו אותן דורסות, מובילות, מתקמבקות אך מעל הכל מנצחות. הווינריות הגדולות של כל הזמנים על שולחן הניתוחים. תהנו.
פרו ורצ'לי 1900-1922 http://www.thefootballramble.com/images/dwhof/pro_vercelli.Xxx הסיפור של פרו ורצ'לי הוא מהמדהימים ביותר ושמור לו מקום של כבוד בדפי ההיסטוריה של הקאלצ'ו. הסיפור הזה מטמין את מועדון הכדורגל של העיירה הקטנה והרדומה, ורצ'לי מצפון איטליה (בין שני ערי הכדורגל, מילאנו וטרינו) כנגד הענקיות של הכדורגל האיטלקי. ורצ'לי לא רק התחרתה איתם בכבוד אלא הגיעה להישגים והצלחות. בין השנים 1907 ו 1922 המועדון זכה במה שכיום שקול לסריה B ובלא פחות משבע אליפויות וסגנות אחת. פרו ורצ'לי הייתה מאוד דומיננטית באיטליה במהלך אותה תקופה, דבר שהופך ליוצא דופן כשמדובר על מועדון כדורגל מעיירה קטנה בת 47 אלף תושבים. פרו ורצ'לי הוקמה ב 1892 ולאחר שדעכה בליגות הנמוכות בשנותיה הראשונות, היא הצליחה להעפיל לליגה הראשונה שהשיגה בקלות את ראשות הליגה השנייה. במהרה הם התחרו בצמרת ולא נראו כמו קבוצה שזאת עונתה הראשונה בליגה הבכירה. פרו ורצ'לי הדהימה את איטליה וזכתה באליפות ראשונה בשנת 1908, וזוהי רק ההתחלה כשבעונה הבאה הקבוצה שמרה על התואר. בכל איטליה היו המומים מהשינוי הפתאומי שחוללה פרו ורצ'לי שהוכיחה את עצמה כטובה ביותר בליגה. הכינוי שלהם הוא 'לאוני' (האריות) בעקבות התיקולים האגרסיביים והטקטיקה הפרועה שלהם. הטענות אוששו על ידי קשר הקבוצה, גווידו ארה שאמר על הקאלצ'ו שהוא לא משחק לילדות קטנות. ארה היה חלק מהקישור המצוין שהורכב מהקפטן ג'וזפה מילאנו ופייטרו לאונה. שלושתם היוו בנוסף חלק מתשעת שחקניה של פרו ורצ'לי אשר פתחו בהרכבה של איטליה נגד בלגיה ב 1913 ובכך הקבוצה הוכיחה עד כמה שחקניה איכותיים. המועדון נודע גם בשם 'איל קסאקה ביאנקה' (החולצות הלבנות) על ידי אוהדיו משום שבאותה תקופה צווארון החולצות היה לבן. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/Pro-Vercelli1.Xxx הקבוצה הטילה אימה על יריבותיה מאז עונת הבכורה שלה בליגה הבכירה ובעלת מנטאליות גבוהה ועבודה קשה. כמו כן, למועדון היו שיטות אימון מוצלחות ומאוד חדשניות ביחס לאותה תקופה. הקשר החזק בין שחקני הקבוצה נבע בעיקר מהעובדה שרוב מוחלט של הסגל הורכב מצעירים שרעבים לתארים ובנוסף, חלק גדול מהם גר בורצ'לי, דבר שתרם באופן משמעותי לתחושת הקרבה כיחידה. בעונת 1909/10, פרו ורצ'לי יכלה והייתה אמורה לזכות באליפות שלישית רצופה אך הקבוצה הסתפקה בסגנות בעקבות מספר סכסוכים בתוך המועדון שגרמו לפגיעה ביכולת המקצועית וסיבה נוספת שתתואר בהמשך. האריות ואינטר סיימו עם אותו מספר נקודות ולכן האליפות תוכרע במפגש בין שתי הקבוצות. אלא מספר רב של שחקני פרו ורצ'לי נאלצו להשתתף בטורניר צבאי באותו תאריך ולכן הנהלת המועדון ביקשה לשנות את תאריך הפלייאוף. גם מנהלת הליגה וגם אינטר סירבו לבקשה ומשחק ההכתרה לא הוזז. רותחת מההחלטה, ורצ'לי החליטה לשחק עם הקבוצה הרביעית שלה אשר לא הכילה אף שחקן מעל לגיל 15 בעוד שכמה מהם היו אפילו צעירים יותר. באופן לא מפתיע, הם הפסידו בתוצאה 10-3ובכך ויתרו על הסקודטו השלישי שלהם. במועדון הבטיחו להשיב את התואר בעונה הבאה, ומעבר לכך שההבטחה קוימה אלא שפרו ורצ'לי זכתה בעוד שני אליפויות לאחר מכן שהגיעו להם ללא ספק. במהלך אותן עונות פרו ורצ'לי הפסידה לעיתים רחוקות כששיחקה כקבוצה נחושה משחק אחרי משחק ובעזרת אותן אליפויות היא נוקמת באינטר ובמנהלת הליגה. מי יודע במה עוד הקבוצה הייתה זוכה ולהיכן הייתה מגיעה אם ההתקדמות שלה לא הייתה נקטעת בעקבות מלחמת העולם הראשונה אשר גרמה להקפאת הליגות באירופה עד לסיום המלחמה. ורצ'לי הצטרכה לחכות עד לעונת 1919/20 כדי להתחרות שוב על האליפות וההמתנה השתלמה לה ולאוהדיה. היא הייתה הקבוצה הראשונה בעלת קהל פנאט ונאמן כל כך. האריות שבו למסלול ההצלחות וזכו בתי אליפויות רצופות בין 1920-22 והציגו את יכולותיהם הנהדרות עם הופעה מכובדת במסגרת בינלאומית בטורניר יוקרתי בריו דה ז'ניירו שכלל כמה מהמועדונים הגדולים ביותר באותה תקופה. פרו ורצ'לי המשיכה להיאבק בצמרת הליגה אך למרבה הצער לא הייתה מסוגלת להתחרות בגובה השכר ששאר המועדונים העניקו לשחקניהם. כתוצאה מכך, שחקניה הגדולים עזבו אותה למועדונים שהציעו להם שכר גבוה יותר. פרו ורצ'לי התחילה להתדרדר ולרדת מנכסיה ובשנת 1935 נשרה ל SERIE B. כיום ניתן למצוא את המועדון מתחרה בלגה פרו פרימה דיביזיונה (הליגה השלישית) ולמרות זאת, פרו ורצ'לי תיזכר תמיד בזכות שנות התהילה שלה בתקופה בה הייתה אחד המועדונים הגדולים בעולם. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/Pro-Vercelli-1921.Xxx
נאפולי 1985-1990 http://aspettandoimercanti.files.wordpress.com/2012/01/01_napoli_18-maggio-1987.Xxx הכושר הנפלא של נאפולי העונה ובעונה הקודמת, שכמעט והסתיימה במאבק על הסקודטו נראה קצת לא הגיוני יחסית למועדון שחזר זה עתה לדרגים הגבוהים של הקאלצ'ו האיטלקי, אבל זה לחלוטין לא המקרה של נאפולי המודרנית. בסוף שנות ה-80, תחת ההובלה של האגדה הארגנטינית דייגו מראדונה, המועדון היה המשגשג והמצליח ביותר במדינה ואחד הצדדים היותר מפחידים באירופה. כיום, תחת נשיאותו של אאורליו די לאורנטיס, הנאפוליטנים מתחילים להזכיר לאוהדים את ימי הזוהר שרבים חשבו שלעולם לא יחזרו למחוזות הסן פאולו לאחר עזיבתו של מראדונה. עם זאת, האוהדים נשארו נאמנים לסן פאולו ולקבוצה גם בימי השפל, מילאו את האצטדיון במספרים מכובדים לא משנה באיזה ליגה התמודד מועדונם האהוב. האצטדיון רועש וגועש כיום בדיוק כפי שהיה בימיו של דייגו. נחזור קצת להיסטוריה. נאפולי שבה לסריה A בשנת 1965 חמושה בשם החדש, האיחוד הספורט קאלצ'ו נאפולי (Societa Sportiva Calcio Napoli). נאפולי הייתה קרובה מאוד לזכייה בסקודטו מפורסם בעשור שלאחר מכן כשהיא סיימה בין שלוש הראשונות מספר פעמים. למרות זאת, על אף שבאמתחתם מספר כוכבים בדמות אנטוניו ג'וליאנו, דינו זוף, עומאר סיבורי והמחזיק בשיא כמות ההופעות בליגה ג'וזפה ברוסקולוטי, נאפולי תמיד הייתה מקום 2 "קלאסי" ומעולם לא הצליחו לייצר את ההצלחות שייחלו להן במחוז קמפאניה. כל זה השתנה בשנת 1984 עם הגעתו של דייגו ארמנדו מראדונה. המועדון התקשה באותן שנים לייצר הצלחה ולקחו סיכון גדול מאוד כששברו עבור השחקן את שיא סכום ההעברה עבור שחקן בודד בהיסטוריה באותה עת עם כ-12 מיליון ששולמו לברצלונה באותו קיץ. כ-90,000 אנשים הגיעו להצגתו של מראדונה במועדון בציפייה שהארגנטיני נמוך-הקומה יביא להם את ההצלחה שכה קיוו לה, וטרם ראו. באותו זמן הציג אחד העיתונים בעיר כותרת סרקסטית-מבדרת משהו, לפיה "למרות שחסרים לנו מבני עירייה, בתי ספר, אוטובוסים, תעסוקה ותברואה, אף דבר מאלה לא משנה בגלל שיש לנו את מראדונה". הארגנטיני הגיב ללחץ בדיוק כפי שכל אלוף היה מגיב. http://vivadiego.com/arrivo.Xxx מראדונה בתצוגה בסן פאולו. זה מדהים שלאדם אחד יכולה להיות השפעה כה רבה לא רק על הקבוצה והמועדון שלו אלא על כל העיר נאפולי ותושביה. זה בדיוק מה שהארגנטיני הזעיר השיג במהלך תקופתו באיטליה ואפילו כיום הוא אומר שנאפולי הייתה ותמיד תהיה "בית שני לי, בגלל שהם האנשים שלי ואני לעד אוהב אותם". למעשה, ההשפעה של דייגו על העיר הייתה כה גדולה, כך שבמהלך חצי גמר גביע העולם, שנערך בסן פאולו, בו נפגשו נבחרת איטליה ונבחרת ארגנטינה, דייגו עודד את הנאפוליטנים לעודד עבור נבחרת ארגנטינה ולא עבור ארץ מולדתם איטליה בשל העובדה שהם היו "האנשים שלו", ובשל כך שהם (ובאופן כללי תושבי דרום איטליה) קופחו באופן מתמיד ע"י הרשויות האיטלקיות. זה עבד; המקומיים שראו במראדונה סוג של אלוהים הרגישו מחויבים לחלוץ ולאליל שלהם. באותו יום הודחה נבחרת איטליה מהטורניר. בנוסף למראדונה הצטרפו עוד שחקנים לקבוצה, וביחד עם סגל מקומי לא רע הצליחו לבסס בנאפולי סגל עמיד וחזק. השמות שעיטרו את הסגל היו הבלם הקשוח צ'ירו פרארה, הקשרים סלבטורה באני ופרננדו דה נאפולי (לא טעות דפוס, זה היה שמו) והחלוצים אנדראה קארנבלה, ברונו ג'ורדאנו וקארקה הברזילאי. כל אלה היוו השלד של אחת הקבוצות החזקות שנראו בכדורגל האיטלקי. למעשה החלוצים שהוזכרו הצטרפו למראדונה בהתקפה, יוצרים יחדיו טריו אימתני בחוד שלימים היה ידוע בתור מא-ג'י-קה (Ma-Gi-Ca, ולא, זה לא צירוף מקרים). אוטביו ביאנקי היה המאמן שהוביל את נאפולי לאליפותה הראשונה בהיסטוריה לפני שאלברטו ביגון המשיך את העבודה הטובה אחריו. זה לקח לנאפולי קצת זמן להתחבר לאחר הגעתו של מראדונה, כשהיא מסיימת במקומות השמיני והשלישי המכובדים בשנתיים הראשונות של "איל פיבה ד'ורו (Il Pibe d'Oro). הארגנטיני כבש בשתי העונות הללו 25 שערים, בליגה שנחשה הגנתית במיוחד. http://30.media.tumblr.com/tumblr_lq3lm4P2Rn1r016ulo1_500.Xxx לא רק מראדונה. קארקה. הייתה זו עונת 1986-87 שבה מנועי האצורי היו חמים לגמרי. הקבוצה שיחקה כדורגל מפואר בתקופה הזו וגם ההצלחה לא היססה לבוא. בתחילת מאי, 1987, נאפולי פגשה את פיורנטינה בסן פאולו במסגרת הסריה Aבידיעה שתיקו יבטיח לה לא רק סקודטו ראשון בהיסטוריה, אלא גם את הפעם הראשונה שבה התואר יגיע למחוזות שמדרום לרומא. רבבות הציפו את האיצטדיון כדי לחזות במאורע והסיפורים אומרים שאיש לא התהלך ברחובות העיר בשל כך שכל העיר הגיעה לאיצטדיון. אנדראה קארנבלה כבש לזכות נאפולי כששער בכורה של כישרון אלמוני דאז, רוברטו באג'ו, איזן את התוצאה עוד לפני המחצית. זה היה הגול האחרון במשחק והצהלות והשמחות מיד מילאו את סמטאות ורחובות נאפולי. העיר הייתה cשביתה מוחלטת, שעה שהאלפים יצאו מן האצטדיון וחגגו למול חופי הים התיכון את הישגם הכביר. למעשה, התחושה ברחובות הייתה כשל ניצחון פיסי על הצפון. אוטובוסים חסמו את הכבישים, נחש אנושי ענק מורכב מאוהבי נאפולי רקדו ברחובות, אחרים רקדו על גגות בתיהם והמונים חגגו את ההישג עם פיאה נוכרית מתולתלת ושחורה, כמראהו של מלך נאפולי פרדיננד הראשון. אל פסלו של דאנטה, בפיאצה דאנטה שבעיר, שמושיט את ידו הוצמד עותק של גביע הסקודטו. האוהדים אף קנו קלטות וידאו של עצמם חוגגים ברחובות בהיסטריה. הפיאצות בעיר נצבעו תכלת כשחבורות ענק סעדו ברחובות מאוכל של טבחים נאפוליטנים שבעצמם תרמו לחגיגה. לעיתים נדירות זכייה באליפות נחגגת בכזו התרגשות. הקרנבל בנאפולי הגיעה למימדים הזויים, כשככל הנראה המשפט שמסכם את האווירה בימים אלה הוא סימן היכר של האליפות ההיסטורית, והוא מצוי בבית הקברות בעיר ואומר "guagliu! E che ve sit pers! שפירושו "אתם לא יודעים מה אתם מחמיצים". ההומור השחור הזה מאפיין את האנשים הנאפוליטנים יותר מכל, כשבנוסף לכך גם ערכו "הלוויה" ליובנטוס; כרזות על מותה של הגברת הזקנה נתלו ברחבי העיר. בסוף העונה הובסה אטאלנטה בארבעה שערים בגמר הקופה איטליה, ובכך נאפולי השלימה צמד ראוי ומכובד בהחלט. ציורים של שחקנים מפורסמים של יריבותיה של נאפולי, כמו מישל פלאטיני וקרל היינץ רומינגה, כורעים ברך לפני מראדונה נתלו ברחבי נאפולי. ערך משוער של כ-20,000 איש בעיר כתבו "ויוה מראדונה" על הפתק בקלפי במהלך ההצבעות המקומיות. זו הייתה המראדונה-מאניה בשיאה בנאפולי. http://vivadiego.com/maradpla.Xxx מותה של הגברת הזקנה ופלאטיני כפי שצויר על אחד מבתי נאפולי. לרוע המזל של תושבי העיר, קבוצתם לא הצליחה לשמור על הסקודטו בעונה העוקבת כשהיא מסיימת שניה ואוספת באורח פלא רק נקודה אחת מתוך ארבעת המשחקים האחרונים שלה בסוף העונה. את התואר לקחה מילאן, כשבנוסף נאפולי הודחה מגביע אירופה לאלופות בשלבים המוקדמים. עם זאת, בעונה שלאחר מכן חזרה נאפולי חזקה מתמיד על אף העובדה שהיה נדמה שהקמיע שלהם עומד לעזוב. מראדונה נשאר, והקבוצה הוסיפה לאמתחתה הצלחה אירופית מסחררת. נאפולי חלפה על פניה של יובנטוס, נציגה נוספת מארץ המגף, על פאוק סלוניקי היוונית וגם על פניה של באיירן מינכן הגדולה בדרך לגמר בלתי נשכח מול שטוטגרט, שנערך בהתאם למסורת התקופתית בשני מפגשים. פנדל של מראדונה ושער מאוחר של קארקה קבעו ניצחון לפארטנופיי במפגש הראשון שנערך באיטליה. את המפגש השני בגרמניה לא יישכחו עוד הרבה זמן; מותחן שהסתיים בתוצאה 3-3 כשאלמאו (קשר ברזילאי מוכשר), צ'ירו פרארה וקארקה כבשו לזכות האיטלקים והובילו את נאפולי לזכיה סנסציונית בגביע אופא, שגררה אחריה חגיגות גדולות עוד יותר בעיר הדרומית. הדעה הרווחת היא שנאפולי זכתה בתואר בזכות, כשהיא משחקת כדורגל לא אנושי לפרקים ובעיקר במשחק הגמר. http://www.diego-maradona.it/wp-content/uploads/2010/12/Secondo-scudetto-Diego-Maradona-Napoli.Xxx מראדונה חוגג עם חבריו לקבוצה את השער בגמר, מול שטוטגארט. העונה הבאה הסתמנה כ"חזרה לשורשים" עבור נאפולי, כשהיא מפנה את מירב מאמציה לזכיה מחודשת בסקודטו. המאמץ הצליח, ונאפולי שבה לזכות באליפות השניה בהיסטוריה שלה בעונת 1989-90 בהנהגת הטריו המוביל. לזכיה לוו מעט חילוקי דעות באשר לחוקיות שבה, כשבמהלך המשחק בברגאמו באותה עונה מול אטלאנטה ניצחה נאפולי ניצחון טכני בשל זריקת מטבע מהקהל על אלמאו. את העונה סיימה נאפולי 2 נקודות מעל מילאן, בדיוק ההפרש המתאים. אותה מילאן הפכה בהמשך השנים למפלצת התקפית, וסימנה את תום עידן הגדולה של נאפולי ושל מראדונה בפרט. הדברים הפכו לחמוצים יותר ויותר עבור נאפולי כשבמרץ 1991 מראדונה נכשל בבדיקת סמים. את מקומו תפס בהדרגה ג'אנפראנקו זולה מיודענו. עונש של כ-15 חודשים מחוץ למגרשים נגזר על מראדונה, והוא מעולם לא שב ללבוש את חולצת האצורי מאז, כשהוא נמכר לסביליה עונה לאחר מכן. בהמשך העשור הקבוצה נעה בין תחתית למרכז הטבלה עד שבסופו של דבר נשרה לסריה B בתום עונת 1997-98. כיום העניינים נראים טוב יותר עבור המועדון מקמפאניה, ולשם שינוי העתיד נראה מבטיח. תחת המאמן וולטר מצארי הקבוצה משחקת כדורגל מצוין, ולמרות שנחלה הפסד בשמינית גמר ליגת האלופות וכשלה לזכות בסקודטו בעונה הקודמת, העתיד מביא עמו בשורות מצוינות לקבוצה. תחת הסקורר אדינסון קבאני (שמקבל לאיטו הערצה דומה לזו שקיבל מראדונה) ואזקייל לאבצי ומארק האמשיק, כשאותם משלימים כריסטיאן מאג'ו וגוקאן אינלר, הסן פאולו לא צפוי לחכות זמן רב לפני שהוא יוצא בצהלות פעם נוספת, והקאלצ'ו לקבוצה מיתית חדשה.
פארמה 1990-2000 http://www.newnotizie.it/wp-content/uploads/2010/05/parma-calcio.Xxx פארמה היו "המאמי הלאומית" של הכדורגל האיטלקי בשנות ה-90, כשעם סגנון משחק לא-איטלקי טיפוסי הם כבשו את לבבותיהם של חובבי הכדורגל בכל אירופה. כמו הרבה קבוצות שהצליחו בשנות ה-90, גם התקופה של פארמה הייתה קצרה, אך אחת בלתי נשכחת. בעונת 1989-90 מונה נביו סקאלה לאמן את פארמה, מועדון צנוע וקטן ששיחק באותה עת בסריה ב'. סקאלה לקח את הקבוצה הקטנה כל הדרך לעליה סנסציונית לסריה א', תוך כדי שהוא מנצח בדרבי דלה גראנה (סוג של גבינה, סוג המזון הידוע של מחוז אמיליה-רומאניה) את רג'יאנה 2-0. תחת הגב הכלכלי של המיליונר האיטלקי קסטילו טאנצי, הבעלים של חברת פארמלט, הצליחה פארמה להחתים שמות גדולים כמו קלאודיו טפארל (השוער האגדי של נבחרת ברזיל) ותומאס ברולין (השבדי המחונן). בעזרתם, הצליחה פארמה להבטיח את המקום השישי בעונת הבכורה שלהם בליגה הבכירה של הכדורגל האיטלקי, באותם שנים הליגה החזקה בעולם. העלייה המטאורית שלהם רק המשיכה עם השנים הבאות. לצד מקום שישי נוסף, שהבטיח לפארמה כדורגל אירופי שנה אחת נוספת, הגיעו הקרוצ'אטי לגמר הגביע האיטלקי מול הענקית יובנטוס, שנערך בשני מפגשים. במפגש הראשון ניצחה יובנטוס 1-0 משער של רוברטו באג'ו, אך פארמה התאוששה וניצחה גומלין 2-0, ובכך הבטיחה לעצמה את התואר הראשון בתקופת הקסם שלה. פארמה המשיכה לשחק אותה בגדול גם ב1992-93, עם שילוב מדהים של הצלחה אירופית לצד הצלחה כבירה בליגה; זכיה בגביע אירופה למחזיקות על חשבון אנטוורפן הבלגית, מה שהבטיח לה תואר אירופי ראשון רק שנתיים אחרי שעלתה לראשונה לסריה א', ובמקביל סיימה במקום השלישי בליגה. בעונה הבאה רכשה פארמה את אחת הרכישות המבריקות שלה, ג'אנפראנקו זולה מנאפולי שהלכה והתפרקה מנכסיה. הרכישה התבררה כגאונות של סקאלה, כשהפליימייקר הפך לאחד השחקנים החשובים בג'אלובלו של פארמה. מיד לאחר מכן ניצחה פארמה את גראנדה מילאן החזקה בסופרקאפ האירופי, בדרך לזכיה בעוד תואר אירופי. בתום העונה גם הפסידה פארמה בגמר גביע אירופה למחזיקות לארסנל האנגלית. בקמפיין הבא, שהסתיים במקום חמישי והשתתפות נוספת בגביע אופא עבור פארמה, הבינו האיטלקים שפארמה היא לא תופעה חולפת, אלא קבוצה גדולה של ממש. http://img.thesun.co.uk/multimedia/archive/00951/Gianfranco_Zola_280_951476a.Xxx ג'אנפרנקו זולה. אחד מהכוכבים הראשונים של פארמה. בעונה הבאה, עם החתמתם של דינו באג'ו, אחד הקשרים הטובים שראתה איטליה ונסטור סנסיני, גם הוא בלם ארגנטינאי מדופלם, זכתה פארמה בתואר אירופי נוסף והחשוב ביותר מבין אלו שהשתתפה בהם, גביע אופא, כשהיא גוברת על הגברת הזקנה בגמר (גם הפעם בשני חלקים). במקביל מקום שלישי בליגה. עם הזכיה הזו תם הרומן של נביו סקאלה עם המועדון, כשבמקומו הגיע מאמן צעיר ואמביציוני העונה לשם קרלו אנצ'לוטי. סירובו של המאמן הצעיר להשתמש ביכולות ההתקפיות של זולה (כשהוא כובש 19 שערים בשלושת העונות הקודמות) הוביל לעזיבתו של זולה ללונדון, כשלימים יהפוך לשחקן הגדול ביותר ששיחק בסטמפורד ברידג' של צ'לסי. אך בפארמה לא ישבו בחיבוק ידיים וצפו בכוכב הגדול שלהם עוזב, כשמחליפיו בהתקפה היו הרנאן קרספו, חלוץ ארגנטיני צעיר ומוכשר, ואנריקו קייזה האגדי. גם שוער צעיר העונה לשם ג'יג'י בופון עשה את דרכו לעמדת השוער הראשון כל הדרך מקבוצת הנוער, כשבנוסף אליו נרכש גם הבלם הצעיר והמבטיח פאביו קנבארו מנאפולי, כמו גם המגן הגדול ממונאקו ליליאן תוראם. זו כנראה הייתה הקבוצה הגדולה ביותר בתולדות פארמה, וזו שמרבית אוהדי הכדורגל הניטרליים יזכרו, משום שהסיקורים הטלוויזיונים סביבה היו מרובים (בעיקר בצ'נאל4 הבריטי). אוהדים מרחבי העולם התאהבו בקבוצה הקטנה-גדולה הזו מפארמה. היא היוותה אלטרנטיבה לקבוצות הגדולות הקבועות של הסריה א', ולכן הפכה ל"קבוצה השניה" של הרבה חובבי כדורגל בעולם. לראיה, גם הפרגון מפיפא לא איחר לבוא, כשפאוסטינו אספרייה נבחר לשחקן השישי בטיבו בעולם בשנת 1993. http://u.goal.com/87500/87549hp2.Xxx הרנאן קרספו, אחד השחקנים הגדולים בתולדות פארמה פארמה מעולם לא זכתה בסקודטו, אך הפעם הכי קרובה מבחינתה לעשות זאת הייתה כנראה מול יובנטוס בעונת 1996-97. פארמה הצנועה סיימה את העונה עם 63 נקודות, רק שתיים פחות מהגברת הזקנה של מרצ'לו ליפי, וסיימה רק במקום השני, מקום שהוביל לראשונה בתולדות המועדון להשתתפות בליגת האלופות. עם הגעתו של חואן סבסטיאן ורון מסמפדוריה היו הציפיות לסקודטו מהקרוצ'אטי, מה שהתברר כהרבה יותר מדי לקבוצה המפתיעה התמידית של ארץ המגף, כשלבסוף היא מסיימת במקום השישי המכובד. בתום העונה עזב אנצ'לוטי ליובנטוס, ובמקומו הגיע אלברטו מאלזני. גם תחתיו ההצלחה של פארמה לא הפסיקה, כשביחד עם מאלזני הקבוצה זוכה בדאבל של גביעים האחד הקופה איטליה, מול פיורנטינה, והשני הוא גביע אופ"א נוסף לאוסף, עם ניצחון מדהים 3-0 על מארסיי בגמר. http://3.bp.blogspot.com/_nukPK9PiB2E/Sk4DkwivQ-I/AAAAAAAAAGQ/_tR7shcVhXc/s400/UEFA_Cup_Winner_Parma.Xxx גביע אופ"א - לעולם לא ישכחו במפעל הזה את הקבוצה הקטנה מאמיליה רומאניה. מכאן התחילה הירידה של אחת משבע האחיות של הכדורגל האיטלקי. הרנאן קרספו נמכר ללאציו תמורת שיא העברות בעולם של אותם שנים, כשאחריו עוזבים יתר השחקנים הגדולים של פארמה. ב-2002 זכתה פארמה בקופה איטליה נוסף, אך זו הייתה הפעם הראשונה שאי פעם סיימה מתחת למקום השישי. הסוף של פארמה הגדולה היה ככל הנראה ב-2004, כשחברת פארמלט פשטה רגל והותירה חובות עצומים למועדון. פארמה השאירה מאחוריה הרבה זכרונות מתוקים. בתור קבוצה מעיר קטנה בצפון איטליה, שידועה יותר בבשר שלה, ועם איצטדיון קטן שמכיל בקושי 28,000 מקומות, שנות התשעים האירו פנים לפארמה כפי שכנראה מעולם לא האירו לקבוצה אחרת. לפרק זמן קטן, קבוצה קטנה מאיטליה שמעולם לא שיחקה לפני כן בליגה הבכירה תפסה את המשמורת על הכדורגל האיטלקי בתור אחת הקבוצות הבכירות, תוך כדי זכיה בלבבותיהם של האוהדים הניטרליים.
תודה רבה לכם, כתבות מאוד מושקעות ומאוד אינפורמטיביות. רק תוספת קטנה אבל מאוד חשובה לפארמה של תחילת שנות ה-90. שכחתם לציין את אחד הכוכבים הגדולים של הסריה A ושל הקבוצה, אל טינו אספרייה הנפלא. האיש שהיה שותף בכיר לזכייה בגביע אופ"א ושצמד שלו הנחיל למילאן הגדולה הפסד ראשון אחרי איזה 50 ומשהו משחקים. היתה לו תקופה נפלאה בפארמה עד שב-1996 הוא עזב לניוקאסל אבל ב-1999 שב לפארמה, אבל לשירת הברבור שלו.
עידן, במיוחד בשבילך לקט השערים של הקולומביאני הראשון בסריה A (יחד עם ואלנסיאנו): השער ה 21 שלו (3:54 בסרטון) עוצר נשימה.
איחרת בפירגון ב-3 שנים. הבחירה של טינו היתה ב-1993, כשהוא הציג כושר שיא בקבוצה ובנבחרת. לצערי ב-1996 החלה הירידה שלו מאז המעבר לניוקאסל, למרות רגעים בלתי נשכחים פה ושם. אבל תודה שהסבת את תשומת ליבי http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/wink.Xxx נאור, אפשר לשכפל את טינו של פארמה ולשים אותו היום בחוד עם פאלקאו? http://www.asoccer.co.il/html/emoticons/rolleyes.Xxx
מילאן 1961-1969 http://oi43.tinypic.com/bdulwp.Xxx הקבוצה הנהדרת של מילאן בשנות השישים הייתה נתונה לטקטיקה והידע של אדם אחד, נראו רוקו. תחת הדרכתו, הרוסונרי זכו בשתי אליפויות אירופה, שתי אליפויות איטליה, שני גביעי אירופה למחזיקות גביע, שלושה גביעי איטליה ובגביע הביניבשתי. 10 תארים כה משמעותיים למילאן והמאמן הגדול (תרתי משמע) הציבו אותה כאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה. רוקו חולל מהפכה בסגנון המשחק של מילאן ובאירופה בכלל, הוא נחשב למאמן חדשני ומהראשונים אשר תמכו בקטנאצ'ו. במהלך אותו עשור הוחלפו במילאן ארבעה בעלים. עבור כל מועדון אחר, שינוי מופרז שכזה עלול היה לגרום לחוסר יציבות, אלא שהדבר לא הרתיע את מילאן אשר באותה תקופה ניחנה במשמעת למופת ונהנתה מאחוזי הצלחה גבוהים בביתה וגם במשחקי חוץ. בזמן שרוקו מונה לאמן הקבוצה בתחילת שנות השישים, סגל המילאנזי היה בנוי משילוב של שחקנים איטלקיים מהרמה הגבוהה ביותר וכישרונות זרים. השחקנים הראשיים עליהם מדובר הם 'נער הזהב' ג'אני ריברה, הקשר/ בלם הקשוח ג'ובאני טרפאטוני, החלוץ הברזילאי ז'וזה אלטאפיני והקפטן צ'זארה מאלדיני. כשרוקו לקח את המושכות במילאן ב 1961, היריבה הראשית שלהם, יובנטוס של בוניפרטי וסיבורי, הייתה הטובה באיטליה וזכתה באליפות שנה שנייה ברציפות. למרות זאת, המצב עמד להשתנות תחת פיקודו של המאמן המוערך שכבר בשנתו הראשונה במילאנו זכה עם מילאן בסקודטו שמיני של המועדון ושנה לאחר מכן בליגת האלופות לראשונה בהיסטוריה, וזוהי רק ההתחלה. ההשפעה של רוקו על הקבוצה הייתה מיידית ועונת 1961/62 נפתחה בצורה נהדרת עם ניצחונות מרשימים ובמהלך העונה הנחילה מילאן שתי תבוסות ליובנטוס שחוותה עונה איומה, 5-1 ו 4-2. אודות להתקפה אימתנית שכובשת בצרורות, הרוסונרי ביססו את מעמדם בראשות הטבלה והשיגו את הסקודטו השמיני בהיסטוריה כשהפער מהסגנית, אינטר עמד על חמש נקודות ובנוסף מילאן עקפה את היריבה העירונית במספר האליפויות. חוסה אלטאפיני חלק את מלכות השערים עם אאורליו מילאני מפיורנטינה כשלכל אחד מהם 22 כיבושים. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/Jose-Altafini-AC-Milan1.Xxx אחד החלוצים הגדולים בהיסטוריה של מילאן והליגה האיטלקית, ז'וזה אלטאפיני מילאן שיחקה כדורגל מהפכני ויעיל בעוד ששאר הרפובליקה ניסתה לשווא לחלוף על פני הקבוצה החזקה והאימתנית של רוקו. בדומה לימינו, הרוסונרי תמיד נתנו את הטון במפעלים האירופאים עבור איטליה כשזכתה בגביע הלטיני ב 1951 ו 1956. אולם במפעל היוקרתי ביבשת, היא הייתה קרובה לקטוע את ההגמוניה של ריאל מדריד בטורניר אך הפסידה 3-2 ב 1958. בעונת 1962/63, החליטה מילאן לשים בראש מעייניה את ליגת האלופות, המפעל היוקרתי ביבשת בתקווה להצטרף לרשימת הזוכות בו. מילאן הייתה הקבוצה הלוהטת ביבשת תוך כדי שהיא חולפת בקלילות את השלבים המוקדמים תוך כדי שהיא מנחילה לקבוצה מלוקסמבורג את צמד התוצאות הגבוה ביותר של הקבוצה במפעל (8-0 ו 6-0), ובהמשך חולפת על איפסוויץ, אלופת אנגליה, אל עבר רבע הגמר. כאמור, בעקבות השמת הדגש על המפעל האירופאי, מילאן כשלה לשמור על הסקודטו וסיימה את אותה עונה במקום השלישי עם 43 נקודות (בימים בהם ניצחון זיכה בשתי נקודות) ופער 6 נקודות מאינטר. על אף האכזבה מאיבוד הסקודטו, אין ספק שהעונה האירופאית של מילאן כיפרה על כך. שלב רבע הגמר הפגיש את אלופת איטליה עם אלופת טורקיה, גלטאסראי. בטורקיה ניצחה מילאן 3-1, אולם ההצגה האמיתית התרחשה בסן סירו כשהרוסונרי הבקיעו חמישה שערים לטורקים והעפילה לחצי הגמר. גם בשלב הבא מילאן לא הראתה סימני דעיכה כשהקורבן הפעם היא דאנדי הסקוטית, אותה מילאן ניצחה 5-1 בביתה והפסידה בגומלין במשחק לפרוטוקול. בגמר שנערך בוומבלי, פגשה מילאן את בנפיקה הגדולה של אוזביו. אותו אוזביו העלה את קבוצתו ליתרון בתחילת המשחק, אך השחקן המצטיין בטורניר, אלטאפיני, כבש צמד במחצית השנייה. אלו היו השערים ה 13 ו 14 של אלטאפיני בטורניר שנבעו משני בישולים של ריברה ולמרות לחץ כבד מצד הפורטוגלים, מילאן שמרה על היתרון והעניקה תואר ראשון לאיטליה בליגת האלופות. הקפטן המילאנזי, צ'זארה מאלדיני הניף את הגביע בהתרגשות רבה ובוודאי לא האמין שבנו העתידי יניף את אותו גביע, דבר שהתרחש 40 שנה מאוחר יותר וגם כן על אדמת אנגליה. העונה הבאה נראו רוקו פרש מאימון הקבוצה לטובת טורינו וייתכן שהדבר נבע מהשובע שהרגיש לאחר שהשיג עם מילאן את התארים החשובים ביותר וחיפש אתגר חדש. השנים שלאחר עזיבתו היו עגומות מבחינתה של מילאן. בעונת 1963/64 מילאן הייתה קרובה להשיג סקודטו נוסף אך יצאה ממאבק האליפות במחזורים האחרונים. במקביל, מילאן כשלה גם להגן על הזכייה בליגת האלופות כשהודחה ברבע הגמר על ידי ריאל מדריד עם הפסד צורב 4-1 בסנטיאגו ברנביאו לקבוצה הגדולה של די סטפאנו ופושקאש. בגביע הביניבשתי באותה שנה, הפסידה מילאן לסאנטוס ופלה בקרב מותח. מילאן ניצחה בסן סירו 4-2, אולם סאנטוס ניצחה באותה תוצאה בבית והגמר הועבר למשחק חוזר בו הברזילאים ניצחו 1-0. חלפו השנים ולא השתנה דבר, מילאן חייתה תחת הצל של 'גראנדה אינטר' והייתה רחוקה שנות אור מהקבוצה האדירה של רוקו. במהלך ארבע שנים, עד 1967, הוחלפו במילאן מספר מאמנים כשאחד מהם היה השחקן האגדי, נילס לידהולם. לרוע המזל, השבדי נאלץ לעזוב את הקבוצה בעקבות קשיים בריאותיים וארטורו סילבסטרי הצעיד את הרוסונרי לעבר זכייה בגביע האיטלקי ב 1967 נגד פאדובה בזכות שער של אמרילדו, אלוף העולם הברזילאי. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/Nereo-Rocco-AC-Milan-300x229.Xxx שמה השני של מילאן באותה תקופה, נראו רוקו בליגה האיטלקית לא זכתה מילאן כבר שש שנים מאז עזיבתו של נראו רוקו, דבר שגרם לפראנקו קראדו, הבעלים הטריים של המועדון למנות את רוקו לקדנציה שנייה במועדון. באיטליה התרגלו שכאשר רוקו מאמן את מילאן, התוצאות מגיעות במהרה ואכן כך קרה. רוקו ביצע מספר שינויים בסגל הקבוצה כשרכש את השוער האהוב עליו, פאביו קודיצ'יני (אביו של קארלו) מברשה, אנג'לילו הקשר הארגנטינאי מרומא, הקיצוני השבדי קורט האמרין לאחר עשור ששיחק בהצטיינות רבה בפיורנטינה ואת החלוץ הצעיר מסאבונה, פיירנו פראטי. רוקו ידע ששינוי מאסיבי בסגל עלול לגרום לתוצאות רעות ולכן הסתמך גם על שלד הקבוצה שהורכב מריברה, טרפאטוני, לודטי ושנלינגר הגרמני. מילאן שייטה לעבר אליפות קלילה כשפיירינו פראטי בן ה 21 מוכתר כקאפונוניירה וריברה הקפטן נתן עונה אישית מדהימה. עונת 1967/68 הייתה הצלחה כפולה עבור מילאן שזכתה גם בגביע למחזיקות גביע נגד המבורג בפעם הראשונה. האמרין כבש צמד מהיר בגמר שנערך ברוטרדם והשיב את מילאן לצמרת האירופאית. בעונה הבאה מילאן הציגה הגנה מרשימה ביותר אשר ספגה רק תריסר שערים במשך עונה שלמה, דבר נדיר ומיוחד, אך לא הצליחה לשמור על הסקודטו למרות מאבק צמוד עם קליארי (בה שיחקו ריבה, בונינסניה ואלבטוזי) ופיורנטינה בראשות דה סיסטי שזכתה באליפות. על אף הטעם המר שנבע מהכישלון בליגה, המילאנזים כיפרו על כך עם עונה מדהימה בליגת האלופות. בשלב המוקדם מילאן גברה על מאלמו והעפילה לרבע הגמר שם פגשה את סלטיק, האלופה הסקוטית. המפגש הראשון הסתיים ללא שערים במילאנו, אבל בגלזגו ניצחה מילאן 1-0 משער של פראטי, החלוץ המצטיין של הקבוצה. בחצי הגמר התמודדה מילאן עם מנצ'סטר יונייטד, בה שיחקו דניס לאו, בובי צ'ארלטון וג'ורג' בסט, שלושה מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה שלה. בסן סירו עמוס באוהדים נלהבים, ניצחה מילאן 2-0 אודות לשערים של האמרין וסורמאני. בגומלין מילאן הפסידה 1-0 והעפילה לגמר בברנביאו נגד הקבוצה הגדולה ביותר של אייאקס, בה שיחק קרויף ואומנה על ידי ריינוס מיכלס, מייסד 'הטוטאל פוטבול'. בעזרת עוד הופעה מדהימה של ריברה ושלושער של פיירינו פראטי שהוכיח מיהו החלוץ הטוב בעולם באותה תקופה, הקטנאצ'ו ניצח את הטוטאל פוטבול 4-1 ורוקו אסף לחיקו גביע שני. בנוסף, מילאן זכתה לראשונה בגביע הביניבשתי לאחר שגברה על אסטודיאנטס וריברה השחקן הטוב באירופה זכה בבאלון ד'אור. http://i1093.photobucket.com/albums/i439/naorp8/DuelRiveraCruyff-1.Xxx שני השחקנים הטובים בעולם, ריברה וקרויף ראש בראש ההצלחה של מילאן עם נראו רוקו נמשכה גם בתחילת שנות השבעים אבל לא הייתה דומיננטית מספיק, דבר שקרה רק כ20 שנה לאחר מכן עם רכישת המועדון על ידי ברלוסקוני ותחילתה של תקופה חלומית נוספת, 'גראנדה מילאן' של אריגו סאקי. אך יחד עם זאת, מילאן של שנות השישים היא עלייתו לגדולה של אחד המועדונים המפוארים בהיסטוריה של הכדורגל תחת המאמן המצליח ביותר בתולדות המועדון, גראנדה נראו רוקו ששהה במועדון במצטבר כמעט עשור.
זה אוטוטו קורה; נבחרת איטליה חוזרת לבמה המרכזית. לציון המאורע החלטנו לכתוב קצת על כמה מהמשחקים הגדולים מהטורנירים הגדולים שידעה הנבחרת, בתקווה ליצור אצל הקוראים קצת חשק לשחקנים בכחול. divertire! (סומך על יואב שיתקן אותי אם עשיתי פה סלט) :aaa15:
