אני רואה כדורגל איטלקי מ-2004 בערך, אף על פי שרונאלדו כבש את ליבי כבר ב-1996 וכתוצאה מהמעבר שלו לאינטר ב1997 אני אוהד אינטר. עם זאת לא ראיתי את הקבוצה באופן סדיר עד העונה של זקארוני. Having said that, מבחינת יציבות אינטר של מוריניו הייתה הגדולה מכולן מאז שאני רואה כדורגל, אבל מבחינת גדולה אמיתית, קלאסה ואיכות זו ללא ספק מילאן של אנצ'לוטי של עונות 2003-2007. חבל שלא יכולנו לראות דרבי בין השתיים הללו, זה היה יכול להיות משחק גדול מאד.
היום הוא גמיש יותר, פתוח יותר ופחות שמרן. אני חושב שאלו תכונות שהיו יכולות להועיל מאוד במאבק נגד יובה של קאפלו, כשלעצמה הייתה קבוצה מדהימה. או שאולי זה לא כל כך התאפשר לו להיות כזה עם נשיא אובר מעורב כמו ברלוסקוני. בכל מקרה, זה נראה שהשנים, הניסיון והחוויות בטיול שעשה בצרפת, אנגליה וספרד (עכשיו גרמניה) עושים לו ממש טוב.
מילאן ההיא הייתה קבוצה נפלאה ונהנתי לראות אותה יותר מאת יובה של ליפי למשל, אבל בעוכריה היו כמובן שני המשחקים האלה בליגת האלופות. הגמר ההזוי באיסטנבול(מילאן אגב הפסידה במשחק העונה בסאן-סירו דווקא בבית - 1:0 מול יובה), וגם ה-4:0 הבלתי-נתפס נגד דפור בריאזור אחרי ניצחון מבטיח בסאן-סירו. הזכייה של מילאן ואנצ'לוטי בצ'מפיונס בפעם הראשונה הייתה אמנם אחרי גמר מגעיל ומשעמם אבל היא הבריקה לאורך כל הדרך ואת שני שלבי הבתים צלחה עם 4 מ-4 במשחקים הראשונים. ניצחה פעמיים את באיירן מינכן, סיימה מקום ראשון על חשבון ריאל מדריד ועוד ועוד. מבחינת תארים אי-אפשר להתווכח עם הקבוצה של מוריניו כמובן, שנה אחרי שאינטר עפה בשמינית הגמר מול יונייטד שם לא היה מאבק בכלל. האמת שנורא קשה לי לבחור, אני מאוד מחזיק מיובה של ליפי 2001-2003(את התקופה הקודמת של ליפי ביובה לא ראיתי), זו עם בופון והגנת הברזל. טרזגה שהשתלב נפלא וגם נדבד שהשכיח את זידאן. שתי אליפויות וגמר אירופי. מצד שני, נפלה חזק ב-2002 מבחינת שלב הבתים. הקבוצה של קאפלו זכתה בשתי אליפויות על חשבון מילאן די חזקה אבל באירופה הסריחה את הדשא ובכלל זה היה כבר הסוף של נדבד והדעיכה אצל דל-פיירו. אני חושב שאני אבחר במילאן 2002-2005 למרות זאת. נסטה חיזק את ההגנה, ריבאלדו שנכשל, בהמשך הצירוף של קאקה בגרושים ובעיקר שבצ'נקו.
היום האיש הזה בן 50. http://inbedwithmaradona.com/journal/2017/2/17/pasadena-to-bordeaux-the-redemption-of-roberto-baggio
ארון תאריו נפגע מגרנדה מילאן אבל הוא אחד הגדולים ביותר כי עבורו קנו כרטיס למשחק. אגב הוא גם בין היחידים בכדורגל שהצליח לזכות באליפות פעמיים רצוף אבל עם שני מועדונים שונים.
אם כבר במלך באג'ו עסקינן, הבחור חוגג היום את יום הולדתו באמטריצ'ה, אותה עיירה ש-3/4 ממנה נהרסה כליל ברעידת אדמה באוגוסט האחרון. הוא ביקר עם ראש העיירה בתחנת הרדיו המקומית, ואח''כ אכל ארוחת צהריים עם המתנדבים ותושבי העיירה באוהל במחנה. אחרי הארוחה, שיחק עם הילדים במחנה. בערב יגיע לנורצ'ה, עוד עיירה שנפגעה ברעידת האדמה, ויחתוך שם את עוגת יום ההולדת שלו. מלך כבר אמרתי?
יובה שברה את תקרת ההעברות. אף אחד לא שאל אז את השחקן מה דעתו (לא היה להם את הכוח של היום). הוא הביע את הצד הסגול שבו בכל הזדמנות (שדי עיצבנה את יובה) ואף סירב לבעוט פנדל נגד פיורנטינה. בהמשך הקריירה נמנע מלקשור את עצמו למועדון כלשהו (שיחק גם במילאן וגם באינטר). הוא מהסוג ש"שייך לכדורגל", כמו רונאלדו כזה. בקיצור, סתם בוגד מסריח. https://cdn.forzaitalianfootball.com/wp-content/uploads/2015/04/Baggio.Xxx
ספציפית בין פיורנטינה ליובה יש דם רע במיוחד. זה היה מעבר שהכה גלים וגרם להפגנות סוערות. זה כמו שאוהד ברסה יזרוק מילה טובה על פיגו. לא פחות.
