עד אמצע שנות התשעים ללא ספק. שנות התשעים העשור הכי גדול בתולדות הענף, בו הוא עבר את השינויים הכי נרחבים בכל אספקט שהוא. 2000 זה ענף אחר מ - 1990. בעלים טוב נמדד ביכולת להסתגל לשינויים ולא סתם לזרוק כסף. כל אירגון גדול. זה נכון לא רק למילאן אלא למרבית הקבוצות האיטלקיות. לא סתם במאה ה - 21 הליגה הזו בירידה הדרגתית. הכל קשור למערכות גרועות.
אגב שלא תבין, אני לא חלילה מזלזל ברנגניק, הוא עשה דברים אדירים בלייפציג ומה שלו שלו, אבל להצליח בלייפציג ולהצליח במילאן/יונייטד אלה שני דברים שונים לגמרי. סוגים שונים לגמרי של מועדונים.
הגרנדה מילאן לא היתה קבוצה עצמתית? זאת קבוצה היסטורית על מה אתה מדבר. אגב אם כבר נכנסו לזה אז באליפות השלישית מילאן לא היתה הכי עצמתית, היא הגיעה לגמר נגד בארסה בתור אנדרדוג מוחלט.
לא ראיתי אותה, אני מניח שגם אתה לא כי אנחנו בני אותו גיל בערך, אבל אי אפשר להגיד שמילאן של העשור הראשון של ה-2000 היא לא קבוצה היסטורית, גם אם בליגה לא הרשימה במיוחד.
ממש לא. היא התמקדה לא פעם בצ'מפיונס על חשבון הליגה. יש קבוצות גדולות שלא הצליחו לזכות בכלל בצ'מפיונס. יש במפעל הזה יותר מימד של מזל, הגרלה, יום נתון. זה מפעל גביע. צ'לסי של 2004 - 2007 קבוצה טובה בצורה משמעותית ממילאן של הזכיות 2003, 2007 לצורך העניין. ארסנל של 2002 - 2004 גם. שתיהן היו שוות זכיה, צ'לסי אולי אפילו יותר. רצה הגורל וצ'לסי הצליחה לזכות פעמיים דווקא בעונות בעייתיות.
הם דוגמא מעולה לזה שצריך את המאמן הנכון ואת השחקנים הנכונים כדי להצליח, כנ״ל לגבי יונייטד של פרגי ויודע מה אפילו ליברפול של קלופ. לא צריך מישהו ש״יבנה מערכת״ זה סתם שטויות במיץ עגבניות.
יונייטד של פרגי מודל שלא ישים כבר. יש יותר מדי מידע שצריך לעבד. ליברפול עשו שינוי מערכתי עם אדוורדס שנמצא יותר בצל. אוהדי ליברפול יוכלו להרחיב יותר. הבעלים כן חרא, מה שמבדיל אותם מהגלייזרים שהם אנשי עסקים אמיתיים והגלייזרים לא. אנשי עסקים אמיתיים לא היו מחזיקים את וודוורד 8 שנים. בליברפול היה קומולי אבל העיפו אותו הרבה יותר מוקדם. הם כן הבינו שיש להם בעיה מערכתית, זה מעבר למאמן. אף אחד מחוץ לליברפול למשל לא מכיר את לינדרס שניהל את המשחק מול צ'לסי. לפי מה שהבנתי יש לו סמכויות נרחבות בתהליך האימון כבר והוא מועמד חזק לרשת את קלופ.
יש את קלופ, שכבר במשחקים הראשונים שלו בליברפול אפשר היה לראות טביעת אצבע. ויש את גווארדיולה, שכל העונה הראשונה שלו בסיטי היתה הרבה מתחת לסטנדרט שלו. כך שלא הייתי שופט את רנגניק יותר מדי על סמך כמה משחקים. אני לא יכול לומר בבירור כמה משחקים צריך לעבור עד אפשר יהיה לראות את תוצאות עבודתו, לטוב ולרע, אבל הוא קיבל סיטואציה לא פשוטה מהבחינה הזו. הסגל לא הומוגני, והוא סבל במשך שנים מתת אימון. אולי גם מהיעדר כושר גופני מספק. מאז שהוא מונה, או שיש לו עומס משחקים שמקשה לעשות יותר מדי באימונים, או שיש לו התפרצות קורונה שמונעת ממנו לעבוד כמו שצריך. אני חושב שאנחנו רואים את התוצאות של כל זה. אני לא מרגיש שרנגניק מנסה לסגל ליונייטד את הסגנון שלו אלא מתפשר בהתאם למה שיש. החשש שלי הוא שאם המשך העונה לא יהיה טוב, יהיה ליונייטד קל למסמס את המשך ההסכם איתו ולהפוך אותו לעציץ.
יכול להיות בהיעדרו של וודוורד שמקבל את כל ההחלטות הגרועות, כן נראה קו כלשהו. ברגע שיונייטד רכשה את רונאלדו היא גמרה את העונה הזו חד וחלק. לא כל כך מעניין אותי מה יקרה עד סופה. אני אפילו לא מבין למה אני רואה משחקים שלה. אין לי שום ציפיות מהעונה הזו, אלא רק ציפיות בפן המערכתי. אני כבר רואה ברד קאפה נושא למה לא נתנו לקאריק להמשיך עד סוף העונה? אם כך מה הטענות שלהם לניהול של גלייזרים? הם בעצמם בעט ניהול של טלאי על טלאי. שוב כל דבר אפשר לחרבן ויונייטד יודעת הכל לחרבן. אני יודע שלהתנהל כמו ב - 8 שנים האחרונות לא יביא את הקבוצה לשום דבר, חוץ מלדרוך באותו מקום בדיוק עוד 3 שנים אחרי עוד הוצאה אסטרונומית. לא צריך לעניין מה יקרה לקבוצה עד סוף העונה הזו אלא מה עושים כדי להיות במקום טוב בהרבה בעונות הבאות. כאמור אין פה יותר מדי מהסגל הזה שצריך לצעוד עם המועדון קדימה. רק שחקנים ספורים.
בקבוצות שהוא ניהל היו שחקנים נטולי אגו, רובם צעירים, שהיו מוכנים להיות עבדים של השיטה עם כל מה שכרוך בכך. ביונייטד יש לו פרימדונה שמצפה שהשיטה תהיה עבד שלו.
