עצוב מאד. זוכר אותו כשחקן מאד שקט וצנוע שהיה נטול אגו ולא היתה לו בעיה לעלות מהספסל ולתת את שלו, גם בליברפול וגם בנבחרת.
אתה נוגע פה במשהו שאני לא מפסיק לחשוב עליו מהבוקר: כל אדם שהולך לעולמו זאת טרגדיה לקרובים אליו. כשמדובר בכל מיני כוכבים אז גם אנחנו מרגישים לפעמים צביטה בלב אפילו שלא הכרנו אותם. בין אם זה שחקן מוערך בהוליווד או איזה ספורטאי גדול. אבל אני חושב שאחד הדברים שהכי משפיעים עליי בהקשר של האסון הזה הוא שג'וטה הוא לא "כוכב כדורגל". בלי תספורות מוקפדות, בלי קעקועים, לא עם נתונים מולדים שעוזרים להתבלט. אין סביבו הילה של כוכב, לא צילומי פפראצי או דוגמנות ולא חיי מועדונים. איש משפחה שאוהב לשחק פיפא. לגמרי כמו כל אחד מאיתנו רק שבמקום להיות מתכנת, בעל בית קפה או עורך דין הוא שחקן כדורגל ממש ממש טוב.
תמיד חיכיתי לסרטון חשיפת הדירוג פיפא שעולה כל שנה ובו מראים לכל שחקן כמה הוא קיבל. הוא היה מככב בו בתור מלך הפיפא של הקבוצה. אומנם לא שחקן בית, אבל מאוד התחבר לקבוצה, זה שיש לו שיר כזה פופולרי גם כשהוא לא כוכב גדול זה אומר הכל. אישית אהבתי אותו מאוד, תמיד החזקתי ממנו כגולר מדופלם שצריך לקבל יותר קרדיט. הפציעות כמובן הרסו לו אבל נתן לנו כמה רגעים מאושרים. מקווה שיפתחו אופציה לקנות חולצה שלו שנה הבאה (הפסיקו את מכירת החולצות של השנה), אני אקנה.
וואו לקום ולקרוא את זה. אנבליבאבול. אחד מהשחקנים שהכי אהבתי מוולבס, עוד כשהיה שחקן ספסל שם והייתי צריך להסביר לאלעד שזה השחקן הכי טוב שלהם. איזה אסון.
אם הוא באמת היה צנוע היה נוסע במיני קופר, כמו קאנטה, אתה צריך להיות יותר מומחה לרכבים לתפעל מכונית ספורט כזאת של למבורגיני
משער שזה לא הרכב היומ יומי שהיה לו. ברכבי ספורט כאלה אתה צריך להחליף צמיגים כל עשר אלף מייל ככה שבתכלס נוהגים ברכבים האלה מעט מאוד מיילים, בדרך כלל לאירועים או למתחם אימונים פעם ב..
