חואן קרלוס ואלרון. בשיאו ולפני כל הפציעות, היה משהו שכמעט ולא ראיתי. רוי מקאיי, למשל טען שזה השחקן הכי טוב ששיחק איתו, חאבייר אירורטה טען שעם קצת יותר נחישות היה הטוב בעולם, והגורו של איינסטה ודוויד סילבה.
ואלרון הוא מהשחקנים שגדלנו עליהם בתקופה מרגשת של הליגה הספרדית, שהיא הייתה אנושית, שהיו שם גם דפורטיבו לה קורוניה ובעיקר ולנסיה. אני חושב שבספרד הוא כן קיבל את ההכרה הראויה. חבל כל כך שאיחר בשנה אחת ולא היה חלק מהאליפות ההיסטורית של דפור בשנת 2000, אבל אני זוכר אותו מחסל את יונייטד בשלב הבתים ב-01/02, כבש את השער השני ב-0:4 המדהים על מילאן (המשחק הגדול בתולדות המועדון) ושיחק באותה עונה בכל המשחקים בצ'מפיונס. הוא גם הבקיע את השער הראשון של ספרד ביורו 2004. סבל מפציעות ונשאלת שאלת ההתאמה שלו תיאורטית לכדורגל המודרני של היום, יחד עם זה שהוא חשב מהר אבל היה טיפ-טיפה איטי. בכל מקרה דפור הייתה אחת הקבוצות הטובות בעולם בין 2000 ל-2004, עשה את שלו.
היו כאלה שההגדרה של אנדרייטדים תקפה לגביהם בכל הקשור לתקופתם בליגה בכירה ביבשת: כמו למשל ג'ון דאל תומאסון שהרשים מאוד בליגה ההולנדית אבל היה בינוני ומטה בפרמיירליג,בסריה A, ובבונדסליגה, וכמוהו היה גם רונלד דה בור ששנה וחצי בלבד בברצלונה הביאו אותו למסקנה שהליגה הספרדית גדולה עליו. עוד דוגמאות בולטות מהעבר היותר רחוק:גיורגי האג'י,ויטור באייה,וכריסטוף דוגארי.
האג'י אכן היה שחקן ענק ואין ספק שהוא הכדורגלן הרומני הטוב בהיסטוריה אבל כששיחק שנתיים בריאל מדריד בתחילת שנות ה-90 ואחרי כמה שנים שיחק שנתיים בברצלונה הוא הוא אכזב בגדול מבחינה אישית וכמו כן עם אף אחת מהן הוא לא זכה בתואר כלשהו. את עיקר תהילתו הוא צבר בליגה הרומנית החלשה ואחרי הפרק הכושל בבארסה הוא זכה לתהילה בליגה התורכית שאמנם נחשבת לחזקה יותר מהרומנית אבל כמובן שהרבה פחות מהספרדית או כל ליגה בכירה אחרת(איטליה,גרמניה,אנגליה). אם תקרא שוב את ההודעה תבין שהכוונה הייתה לשחקנים גדולים שלא ביטאו את הגדולה שלהם באחת מהליגות החזקות ובכל הקשור אליהן הם ענו על ההגדרה של 'אנדרייטדים'.
את עיקר התהילה שלו, סליחה את כל התהילה שלו, הוא השיג בנבחרת רומניה. צריך להבין שבאותם ימים כדורגל הנבחרות היה בקדמת הבמה וכדורגל הקבוצות היה משני לו מבחינת היוקרה. בכל מקרה זה לא עונה להגדרה אנדרייטד. אנדרייטד זה אחד שמקבל פחות הערכה ממה שמגיע לו. אני לא חושב שלהאג'י יש מחסור בהערכה, הוא אייקון לא רק ברומניה אלא בכדורגל העולמי כולו.
סוני אנדרסון,ג'ובאני אלבר ומאריו ז'ארדל נחשבו בשנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 לחלוצים אדירים שקרעו רשתות באירופה אבל בברזיל הם היו הרבה פחות מוערכים ומיעטו להופיע בנבחרת הלאומית ואף אחד מהם לא זכה ליטול חלק במונדיאל אפילו לא כשחקן מחליף. גם באנגליה באותה תקופה חלוצים מצטיינים כמו רובי פאולר, אנדי קול, מתיה לה טיסיה, ולס פרדיננד לא זכו להערכה ברמה הבין לאומית עקב תחרות קשה מדי.
לגבי פאולר אני גם לא מסכים. הוא בהחלט נחשב לכוכב גדול בתקופתו, לא חושב שלא קיבל מספיק הערכה. גם אנדי קול קיבל את הריספקט שלו ביונייטד. אגב מה משותף לפאולר וללה טיסיה אתה יודע?
שם לא הכי מוכר אבל מי שעקב אחרי הליגה הספרדית לפני 10-15 שנה בטח יזכור- איקוצ'קו אוצ'ה. הייתה לו טכניקה ויכולת כדרור ברמה הגבוהה ביותר. ריאל ובארסה סבלו ממנו הרבה.
שם יותר מוכר וזכור מהליגה הספרדית היה חואן סאנצ'ז החלוץ המצוין שכיכב יחד עם חיים רביבו בסלטה ויגו המצוינת של סוף שנות ה-90, ובולנסיה הנפלאה של הקטור קופר ולאחר מכן של רפא בניטז שהגיעה לשני גמרי ליגת אלופות וזכתה באליפות ראשונה לאחר יותר משלושים שנים. אבל סאנצ'ז למרות היותו חלוץ מחונן רשם רק הופעה אחת בנבחרת ספרד ואין ספק שהוא היה ראוי להרבה יותר מכך.
פאולר בסיטי נכון? איך הם פירקו אותנו ב3-1 בדרבי, הייתי בהלם. מי האמין ששנתיים אחר כך ברקו יגיע לקבוצה השנייה שלי ויהיה זבל
1:3 בעונת 2003, ו-1:4 בעונת 2004. עוד כדורגלנים אירופאים מצטיינים שמיעטו להופיע בנבחרות של מדינתם ולא זכו להכרה בין לאומית: אנטוניו קונטה מיכאל צורק(דורטמונד וגרמניה) גוטי(ריאל מדריד וספרד) דוד ז'ינולה
