על כל ניהול הקריירה שלו. בזמן אמת הרצון לעזוב את ליברפול ההיא וללכת לריאל הוא מובן. בדיעבד אני חושב שזה ברור פחות או יותר לכולם שזאת היתה טעות מבחינתו.
על אותו משקל גם איאן ראש התפתה ללכת ליובנטוס כי כנראה גביע אירופה היה חסר לו בשנות ההרחקה של האנגליות אחרי אסון הייזל, וגם סטיב מקמנמן ערק לריאל כי נמאס לו מחוסר התחרותיות של ליברפול ואני מניח שהיה שם גם שיקול כלכלי נרחב שהשפיע. הראשון הבין מהר מאוד שכל קשר בינו לבין הכדורגל האיטלקי הינו מקרי בהחלט והתקבל חזרה באנפילד בזרועות פתוחות,השני העדיף (החל מעונתו השנייה בריאל) לחמם את הספסל בברנבאו מאשר לשוב הביתה(כאמור כנראה שיקול כלכלי)ואילו השלישי נדחה בכל פעם שרצה לחזור אולי בגלל שבניטז לא סמך על כשירותו לאור ריבוי הפציעות שלו. יש מצבים שבהם לא משנה כמה תחשב לסמל במועדון בו אתה משחק, ולא משנה כמה אהוב תהיה על הקהל הרצון לשחק במועדון תחרותי יותר ועשיר יותר גובר על כל רגש ותחושת נאמנות, וכך היה במקרה של שלושת הסטארים הנ"ל.
על הנייר לאואן היו 45 הופעות אבל זה מסתכם ב-2,413 דקות שזה לא רע. במחזור הפתיחה למשל יצא לו טוב כי ראול נפצע בשלב די מוקדם והוא החליף אותו ובישל את שער הניצחון לרונאלדו. הוא לרוב היה שחקן מחליף עד למחזורי הסיום כשפחות או יותר בקלאסיקו בברנבאו לושמבורגו החליט להפתיע, ללכת על 4:3:3 עם המהירות שלו ושל רונאלדו ולוותר על פיגו כשיש מעין מערך מוזר באמצע. אני מזכיר אגב שבאותה עונה חזר מוריינטס כמושאל כך שהציפייה שלו לשחק, אם הייתה כזו, להיות שחקן חשוב - הייתה די מנותקת, בטח כשראול טאבו בהרכב (ואחרי חצי עונה שפלה רק). ב-2004 אמנם פתחתי את האתר הראשון שלי על ריאל מדריד בטיפו, אבל לא קראתי יותר מדי ברחבי אירופה. מעניין אם בניטס ניסה לשכנע אותו להישאר, אם ליברפול הציעה שדרוג בחוזה, הבטיחה קבוצה תחרותית וכן הלאה או שהבינו שאין סיכוי. עד שטורס הגיע לליברפול כביכול 'היה לו סיכוי' לקאמבק.
יש לך את הנתונים המלאים לגבי וואה בשנת 95 ?? מבחינת כמות משחקים, בישולים ושערים בכל המסגרות ?? ( כולל החצי עונה במילאן כמובן ) . נשמע לי הזוי שהוא זכה על סמך הנתון שרשמת . אגב, אם אני לא טועה השער המפורסם שלו בליגה האיטלקית נגד ורונה היה באותה עונה .
השער המפורסם של וואה נגד ורונה היה במחזור הפתיחה של עונת 97 שהייתה אחת העונות המזעזעות בתולדות מילאן(מקום 11 בליגה,והדחה בשלב הבתים בצ'מפיונס לאחר הפסד ביתי מביש לרוזנבורג). וואה אכן עבר למילאן בקיץ 95 אבל בשלושת החודשים שלו שם מרגע המעבר מפריז ועד לזכייה בפרס לא קרו דברים יוצאי דופן.
בשביל להיפטר מה"פוליטיקה" צריך פשוט שלא יהיו נציגים לפיפא בהצבעה. השאלה איך נפטרים מהתפיסה המעוותת הזו שזה תואר קבוצתי ולא תואר אישי. הגישה הזו כבר ממש ניצרבה בתוך המוח של המצביעים. חוץ מהנרי אין לי כל כך רעיון למישהו מהפריימרליג שהיה צריך לזכות. ב2019 קרב קשה בין ואן דייק למסי אבל אני נוטה טיפה ללכת עם מסי. סלאח היה נהדר אבל לדעתי בכל שנה היה לפחות אחד ראוי ממנו. אגב שמעתי איזו שמועה שאולי יחלקו שני כדורי זהב השנה אחד גם על השנה שעברה. זה נכון?
