ריאל מדריד 2021/22: "אולי עוד קיץ" בלי ראמוס וזידאן, אבל עם בייל ואנצ'לוטי.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1653850246504.Xxx

איזה כיף להעלות את השאלה הזו לדיון בכלל ולהשתתף בסקר כזה. במארקה ביקשו מאיתנו האוהדים לבחור מהי הזכייה הכי גדולה של ריאל מדריד בליגת האלופות? "הזיכרון הקצר של והנטייה של האדם נוטה להאדיר את הזיכרונות האחרונים ולכן נראה שאין עוררין וגביע אירופה הנוכחי, הזכייה ה-14 של ריאל מדריד בליגת האלופות – היא הגדולה מכולן. אבל לריאל מדריד יש כל כך הרבה אפשרויות לבחירה, עד שהנושא הזה רלוונטית מאוד מבחינת הפרספקטיבה ההיסטורית וזה מאוד לא פשוט. מה דעתכם?

אז ככה, נכתב על גמר ה-3:7 המטורף נגד פרנקפורט ב-1960, הזכייה החמישית ברציפות אם כי זה היה 'בשחור לבן' ולא נכלל בסקר. קצת יותר מ-15 אלף אוהדים הצביעו בסקר נכון לכתיבת שורות אלה: 53% הולכים עם הזכייה הנוכחית, "גביע הרמונטדות ועונת הניסים"; 27% הולכים עם הדרמה האלמותית והשער של ראמוס בדסימה, 12 שנה ריאל חיכתה לגביע הזה שפתח את עידן ההצלחות; המתנה ארוכה הרבה יותר הייתה עד לגביע השביעי, לה-ספטימה ב-1998 (32 שנה) – 13% חושבים שהשער של פדג'ה היה הכי חשוב; 5% בחרו באפשרות 'אחר'; ו-2% בחרו בזכייה הראשונה נגד סטאד ריימס הצרפתית ב-1956, אותו 3:4 שהחל את המורשת. טקבקו!

הדירוג שלי? זה כמעט בלתי אפשרי, זה כמו לבחור ילדים. חשבתי לדבר על כך קצת בסרטון לפני הגמר, אפילו בסרטון נפרד, או לעשות כתבת צבע כזו, אבל זה ממש צרות של עשירים. בכל מקרה, הייתי מדרג את הדסימה במקום הראשון כי הקבוצה הייתה חייבת את ההצלחה הזו אחרי שלושה כמעטים של חצי גמר והדחות אכזריות; במקום השני הזכייה הזו בה חווינו בעונה אחת משהו שיכול למלא עשור שלם; במקום השלישי השלישי ב-1998 שהוציאה אותנו מחושך לאור ובמקום הרביעי הזכייה בשנת 2000 כי בלי הניצחון בגמר נגד ולנסיה – כלל לא היינו משחקים בליגת האלופות בעונה לאחר מכן ומי יודע אם פיגו היה נרכש ועידן הגלאקטיקוס היה יוצא לדרך.. כמובן שבדירוג פתאום יצאה שהזכיות 'הכפולות' ונשכחו..

 

הקריטריון הוא לבחירה כמובן, נניח הזכייה מ-1960 שאף אחד לא ראה במו עיניו כנראה מהאנשים שאני יכול לדבר איתם על כדורגל - זו הזכייה החמישית ברציפות, בתוצאה של 3:7 שהיא מאוד לא שכיחה במעמד הגמר גם אם מסתכלים על העידן בשחור-לבן, שריאל שיחקה עם חמישה חלוצים. כתבו על זה שמדובר במשחק הכדורגל הגדול בהיסטוריה וגם היו מעל 128 אלף אוהדים.
בכל מקרה בחזרה לתקופה הזו: לדעתי הכדורגל שלנו היה אף איכותי יותר ב-2014, עונה שסימנתי אותה מראש. זו לא רק ההבטחה של קרלו: "אני אביא את הדסימה" אחרי שלוש שנים של חצאי גמר ושברוני לב, זה לא רק סגל אימתני שהיה לו (מחליף וורלד-קלאס בכל עמדה למעט אולי חלוץ). זה גם התאכלס. שלב בתים מצוין ואולי 1:6 על גלאטארסאיי לא מרגש אותך אבל עד אותו ערב לא ניצחנו שם במשחק חוץ; 1:6 על שאלקה - שיחקה מופקר אבל בגרמניה ניצחנו רק פעם אחת עד אז ב-23 משחקים; נקמנו בדורטמונד ומה שהיה נגד באיירן זה וואו אחד גדול. ה-0:4 זה המשחק הכי גדול שראיתי מריאל. בלי הזכייה בשנת 2000 לא היינו משחקים בליגת האלופות בכלל. והיינו אנדרדוג נגד יונייטד ובאיירן בדרך לשם

 

איסקו נפרד רשמית מריאל מדריד| אתמול השחקנים הניפו אותו על הכתפיים כי גם הוא עוזב את המועדון עם תום חוזהו אחרי שנים גדולות (גם לו מגיע - טור דעה בתקשורת) וכעת הגיע מכתב הפרידה של איסקו באינסטגרם.

כשאיסקו הגיע לריאל מדריד בקיץ 2013 ספק אם הוא חשב שיישאר כאן תשע שנים, ישחק 350 משחקים, ירשום 53 שערים. ספק אם האמין שיהיה חלק מתור הזהב ויזכה חמש פעמים בליגת האלופות כשהוא משחק בארבעה גמרים ופותח בהרכב בשניים מהם. כעת, יממה לאחר החגיגות בברנבאו, הקשר נפרד בפוסט מרגש באינסטגרם עם תמונה מכל אחת ואחת מהזכיות שלו בליגת האלופות ועוד כמה. ויש גם מסר לעתיד ועקיצה לאמבפה. באמת שקצת עצוב לי עכשיו. והנה המכתב המלא שלו:

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/a/a22ac55a90981e83287a033d9149bbeaad72de5f.Xxx

"כשהייתי במלאגה וידעתי שאני חייב לעזוב - כבר סיכמתי בקבוצה אחרת. אבל אז ריאל מדריד דפקה על הדלת שלי ולריאל מדריד אתה לא יכול ואסור להגיד לא, למרות שתמיד יש יוצאים מן הכלל. אני זוכר שאמרתי לקרוביי - “מדריד, לעזאזל לא זכתה בליגת האלופות הרבה שנים ויש לי הרגשה שזה עכשיו יקרה”. והגביע העשירי הגיעע - הדסימה. כל מה שבא אחרי זה כבר היסטוריה.

“תשע שנים לאחר מכן מסתיים הזמן שלי במועדון, מה שאפשר לי להגשים את כל החלומות שהיו לי כשהייתי קטן. חוץ מהגשמת חלומות, לזכות ביותר תארים ממה שדמיינתי, לשחק עם הגדולים ביותר, לפגוש אנשים מדהימים: היה לי פאקינג אחלה זמן על כר הדשא ונהניתי מכל רגע. ללא ספק אני זוכר את הטוב ביותר ואני מקווה שגם אתם, כולכם!”

"אני רוצה להודות לחבריי לקבוצה, למאמנים, לצוות האימון, לפיזיותרפיסטים, לכל העובדים בוולדבבאס ובסנטיאגו ברנבאו על העבודה, האהבה והתמיכה שכולם צריכים ושאף פעם לא הייתה חסר לי. אני גם רוצה להודות לאוהדים שקיבלו אותי בצורה מדהימה מהיום הראשון ומלווים את הקבוצה הזו בכל פינה בעולם!. אגב, אתמול אמרתי לחבר שאני לא מבין למה הם מקפלים את מסיבת הסיבלס אם גם הגביע ה-15 בדרך. נתראה. Hala Madrid Y Nada Mas. @EsheD

 

הנה פוסט פרידה שלי מאסקו:

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/285316284_4696145730486404_787272162601382237_n.Xxx?_nc_cat=104&ccb=1-7&_nc_sid=730e14&_nc_ohc=hRpNo1zjxkQAX_Utk17&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AT-a94QrntYzi7eDbeJGTAqCeItBbrb4Ue9x2uI2BtyGyw&oe=629BFE91

הפרידה ממנו עברה מתחת לראדר. כי האגדה מרסלו עזב גם כן. כי יש כאלה שיגידו, וקשה להתווכח איתם - שכבר שלוש שנים הוא לא משחק כדורגל. כי גם בשיאו הוא לא היה שחקן מכריע כמו בייל למשל. אבל זה לא משנה. תמיד היה כיף לראו אותו משחק. במחצית מהזמן הוא היה מצוין - שתי עונות הבכורה וגם ב-2016 עד 2018. וחשוב לזכור את זה: לא מעט שחקנים צעירים הגיעו עם תג מחיר גבוה וקרסו. ולא איסקו.
זוכרים שאיקר הגדיר אותו כדבר הגדול הבא בכדורגל הספרדי? שהייתה תקופה שכמעט בכל מגרש הריעו לו, ולא רק במלאגה? כאילו הוא אינייסטה? השער החשוב ביותר של איסקו היה בגומלין חצי הגמר נגד אתלטיקו בקאלדרון. הוא סיים את עונת הדאבל כשחקן סופר-חשוב. זו כנראה הייתה העונה הגדולה בחייו. הוא היה טוב גם בעונה שלאחר מכן וגם בשתי העונות הראשונות והברנבאו התאהב בו. היו לו עונות עם מספרים מעולים אבל אף פעם לא בדקנו אותו רק לפי מספר השערים או הבישולים. התאהבנו בקסם שלו (אני אישית רכשתי חולצה שלו מעונת הדאבל!), בימים כמו זה שהשפיל את וראטי במדי נבחרת איטליה, בבית שלו, הברנבאו "הוא פשוט התעלל בי, לא האמנתי עד כמה הוא טוב", אמר אז האיטלקי). כשרקד על המגרש בקאלדרון באותו 0:3 בליגה. חיכינו שהכדור יגיע אליו בקוצר רוח גם אם מעולם לא שחרר אותו בזמן.
כבר בהופעת הבכורה שלו איסקו כבש שער ניצחון - במחזור הפתיחה של עונת הדסימה, נגד בטיס בברנבאו, ועוד בנגיחה. מעולם הוא לא כבש בראש עד אז. אסור לשכוח גם את היכולת הנהדרת שלו בעונת 2014/15 ברצף הניצחונות כאשר בייל פה ושם לא היה זמין. המכונה של ריאל מדריד עבדה על אוטומט. מעמדו דעך עם שילובו של קאסמירו במרכז השדה והוא וחאמס רודריגס היו 'המפסידים הגדולים' בתחילת עידן זידאן, הוא מיעט לשחק גם בליגת האלופות בתחילת הדרך ב-16/17 אבל הסוף היה טוב. הנבחרת הייתה מפלט עבורו ואיסקו לא ויתר, בדרך לעונה גדולה וצמד בלתי נשכח נגד גיחון גם. וגם בישול לכריסטיאנו במשחק האליפות, חבר'ה.
ב-15 בספטמבר 2017, הגיע הפרס - חוזה חדש עד 2022. כתבתי על כך בזמנו שחייכתי עם ההודעה הזו. "חייכתי, כמו בכל נגיעה שלו בכדור. השחקן שהכי מזכיר את המאמן זידאן בסגנון המשחק. הקוסם איסקו. כמאמר הקלישאה: בשביל שחקנים כאלה קונים כרטיס לכדורגל. איסקו הוסיף תאכלס למשחק שלו אך לאו דווקא יכריע משחקים. הוא בעיקר יקבע דבר אחד: האם ריאל מדריד תשחק כדורגל יפה ותיתן או לא. האם האוהדים ידברו בסיום על עוד מהלך שובה עין – הדריבלים ושינוי הקצב, 'ההשחלות', עצירת הכדור ועוד.
כעת יש נטייה לשפוט אותו בחומרה, כשסנטיאגו סולארי היה הראשון שהתעמת איתו. אבל אסור לשכוח ששחקן צעיר מגיע עם תג מחיר גבוה ולא קל אחד היה שורד בסיר הלחץ של ריאל מדריד. רבים וטובים ממנו 'נפלו' בדרך. איסקו ברוב הזמן ניצח את כולם. את אלה שלא האמינו, את חאמס שכבר איננו, וגם את ה-B-B-C שהיו טאבו בהרכב. ריאל מדריד עברה למערך מנצח של 4:4:2. עם איסקו בהרכב ריאל הפסידה ב-2016/17 רק פעם אחת - בחצי גמר הצ'מפיונס נגד אתלטיקו, משחק בו איסקו כבש.
"הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה עם הכדור", אמר זידאן, שבעצמו מתאים להגדרה. "גאון, גאון!" כתבו במארקה לאחר המשחק ההוא, כן, נגד גיחון. ראמוס דפק ספרינט כדי לחבק ואמר 'ככה עושים את זה, אבא!'. בסקרי האוהדים במארקה, איסקו סיים בשיוויון מוחלט עם כריסטיאנו בקרב על תואר שחקן השנה של הקהל, וזה מסביר הכל.
גם בעונת האליפות האחרונה, עם זידאן, הוא הצליח לחזור. היה שם במשחקים הגדולים כמו קלאסיקו בברנבאו (ראיתי במו עיניי מהיציע את איסקו קרוב לגירסה הטובה שלו ואת טר שטגן שולח יד ארוכה כמו בפלייסטיישן ומוציא את הכדור של איסקו מהחיבור - איך הוא אהב לסובב פעם באומנות לפינה הרחוקה) וכבש גם נגד מנצ'סטר סיטי בשמינית הגמר. העונה זה לא היה זה, כמובן. אבל לפחות איסקו רצה לשחק. לפחות הוא לא 'עשה בייל'. ריאל מדריד נהנתה ממנו מספיק. אנחנו נתגעגע. אז תודה רבה על הכל, הקוסם איסקו. ואולי הוא יישאר בספרד וישחק בסביליה או בטיס. יהיה כיף. ללא מעט אוהדים מבינינו תהיה 'קבוצה נוספת' בלה-ליגה..
ודבר אחרון - תמיד הייתה לו קלאסה על המגרש. כמעט שכחנו. ובפוסט הפרידה המרגש שלו הוא הוכיח שלא רק במגרש. אם הוא לא יכל להיפרד עם איזה פארטידזו או גול חשוב - גם זה משהו. תודה

 

טוב אני עדיין לא נרגעתי מחגיגות הזכייה בליגת האלופות ועדיין - מבט לעונה הבאה ובעיית הרכש:

אני חושב שהמצב מאוד מסובך. ריאל מדריד חייבת חיזוק בהתקפה, זה ברור, אי אפשר לחלום בהקיץ שהכל יסתדר שוב - בנזמה לא ייפצע אף פעם ולא יהיה עייף מהעומס בנבחרת, רודריגו ‘יעשה ויניסיוס’ ויפרוץ לאורך שנה שלמה, אדן הזאר יהיה כשיר וישחק ב-50% ממה שהיה בצ’לסי ואולי אפילו מרקו אסנסיו ירצה להישאר כי עונה ארוכה בפתח. מצד שני אני מסתכל על השחקנים שבשוק ואני לא יודע כמה שחקנים טובים משמעותית ממה שיש ושווה ‘להתאבד’ עליהם. ואני יודע שקיליאן אמבפה וארלינג הולאנד לא פה.
אפילו סאדיו מאנה שהוא סתם כותרת מנותקת מהמציאות - הוא כבר בן 30, הוא עבר מעין הסבה לחלוץ ופחות שחקן שדורס את המגינים בקו עם המהירות. ובכל מקרה זה לא שחקן לצד ימין שהוא החלש והבעייתי. ריאד מאחרז שחקן נחמד, דווקא שם שלא הוזכר, אבל הוא דריבליסט בחסד וטוב עם החיתוך לרחבה, משהו חסר לי| כנ"ל סרג’ גנאברי שהוא סקורר ואפשר לנצל את המצב שלו בבאיירן מינכן - דווקא לירוי סאנה נראה לי שחקן מגוון ממנו| ראחים סטרלינג בדעיכה גדולה ביחס לכך שהוא משחק בקבוצת על שמגיעה להמון מצבים ושולטת בכדור והוא משחק המון ולא בלט| רפאל לאאו? 150 מיליון יורו זה סכום מטורף. השאלה אם ריאל מדריד רוצה עוד ‘פוטנציאל עצום’ ומשחק ההכתרה של מילאן לא גורם לעיוורון.

שאר העמדות:
-עם דני קרבחאל Hasta El Final- ואני יודע שסיכוי טוב מאוד שאני אתאכזב שוב מעוד פציעה שמחכה מעבר לפינה.
-מגן שמאלי: אם אפשר - מיגל גוטיירס בבקשה. קאנטרנו, טוב מאוד התקפית וזה מרענן בניגוד לפרלאן מנדי שלא שיחק עדיין 40 משחקים בעונה אצלנו. למה לא שחקן בית?
-מרכז שדה: לדעתי אנחנו סגורים להרבה מאוד זמן, בטח אם דני סבאיוס נשאר. לא ראיתי את אורליאן טשונאמי מספיק. 60 מיליון יורו הייתי אומר סבבה, 80 מיליון יורו זה ובסדר וכשפ.ס.ז’ בין אם באמת ובין אם לאו, במשחק - בסכומים האלה של מאה מיליון יורו הייתי מוותר עליו. ואני יודע שהשוק משוגע, ועדיין. עם האמצע שלנו אני כן חיי בשלום. להחליף את קאסמירו, שהיה מצוין בגמר, והוא רק בן 30, ורק העונה באמת דעך בזמן שהקבוצה תפקדה - זה אולי יכול לחכות. פדה ואלוורדה ואדוארדו קמאבינגה ישתלטו על הקישור, יש עוד קצת ממודריץ’, קצת מקרוס… הייתי עושה מאמצים לשחקן התקפה אבל לא לטשומאני שלא שיחק בליגת האלופות. קשה לנתח את היכולת של שחקנים בצרפת שם כולם טובים (גם בנבחרת וגם בליגה).

 

רשמית: אנטוניו רודיגר חתם לארבע שנים! רכש ראשון לעונה 2022/23! הבלם הגרמני יוצג ביום שני ה-20 ביוני (לפי ההערכות ירוויח קרוב לעשרה מיליון יורו לעונה). הרכש הראשון שלנו לעונת 22/23 וחיזוק אימתני למרכז ההגנה. ריאל מצרפת בחינם את אחד משחקני ההגנה הטובים באירופה! הבלם רשם בטוויטר: "אני גאה להודיע על הצטרפותי לריאל מדריד ונרגש מאוד לקראת כל האתגרים שבפתח. אני לא יכול לחכות כבר למשחקים הראשונים שלי עבור המועדון הענק הזה!". רודיגר נפרד מקבוצתו הקודמות: "צ'לסי תמיד תהיה בליבי. לונדון תמיד תהיה הבית שלי. באתי לכאן לבד ועכשיו יש לי אישה ושני ילדים יפים. יש לי גם אח לכל החיים, כמו קובאצ'יץ'. זכיתי בגביע האנגלי, בליגת האלופות, יש לי גם מאות זיכרונות שיהיו איתי לנצח", אמר.

הוא גדל בשטוטגרט ושיחק בקבוצת המילואים בליגה השלישית, עלה לקבוצה הבוגרת ב-2011-12 ואחרי 80 הופעות הושאל לרומא לשנתיים. התחנה הבאה הייתה צ'לסי שם רשם 203 משחקים בהם כבש 12 שערים – חמישה מהם העונה, כולל אחד נגדנו. בעונה שעברה רשם 53 הופעות - יותר מאשר בכל עונה אחרת ובלט גם בדקות המשחק הרבות בבלוז. עם הנבחרת הוא זכה בגביע הקונפדרציות אך לא היה בסגל למונדיאל ובינתיים יש לו בדיוק 50 הופעות. מהיר, חזק, מנהיג, דוחף קדימה.

 

לרגל הצטרפותו של אנטוניו רודיגר השתעשעתי ודירגתי (והפעם באמת בקצרה) את עשרת הבלמים הטובים ביותר שראיתי בריאל מדריד ב-25 השנים האחרונות. מדובר כמובן על שכלול של היכולת שהפגינו, הפיקים, התקופה במועדון ואותו פרק זמן מדובר של סביב שנות ה-2000. פחות התייחסתי למה עשו ‘בחוץ’:



https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/6/61015890450a46314ff6da5e54078ce896c1e055_2_500x500.Xxx

1. סרחיו ראמוס – כל מילה מיותרת. מנייה בטוחה במשחקים גדולים, הדסימה, המנהיגות, הביטחון, היה תותח מהרגע הראשון.
2. פפה – אם הוא לא היה נפצע כ"כ הרבה והיה זוכה ‘לשקט נפשי’ גם בצעירותו. אתלט מטורף, שחקן נשמה, בלתי אפשרי לעבור אותו.
3. פרננדו היירו – “הקפטן של הקפטנים” כינה אותו ראול בזמנו. גם בשלהי הקריירה היה תמיד נותן מעל ומעבר בליגת האלופות.
4. רפאל ואראן – היה יכול להיות מדורג גבוה יותר אך הוא ‘נתקע’ בשלב מסוים ולא הצליח להפוך למנהיג הגנה בעצמו, לראייה יכולתו ללא ראמוס.
5. פאביו קנבארו – “ההילה” הזו של בלם שזכה בכדור הזהב. חלמנו עליו. מצד אחד הציג המון משחקים טובים, נוטף קלאס, מצד שני חווה על בשרו כמה קשה להיות שחקן הגנה בריאל מדריד.
6. נאצ’ו פרננדס – אמת לאמיתה. “המחליף” המושלם, נקרא לזה ככה. הוא לא רק מדרידיסטה ואחלה גבר, הוא לא פראייר, תמיד סמכנו עליו. מרוכז מאוד, “בפאניקה” שמגנה עליו.
7. איבן הלגרה – נטו משיקולי פז"ם – עצר כדורים עם כל חלקי גופו, חלק מריאל המנצחת של תחילת שנות ה-2000, כבש שערים מכריעים. היה קשר אחורי, נזכיר
8. מנואל סאנצ’יס – סמל, אגדה, הכל נכון, אבל מיעט לשחק בסוף שנות ה-90. עשה את שלו בכל מקרה. אם היינו כוללים גם את שנות ה-90 זו רשימה אחרת לגרמי כמובן
9. ריקרדו קרבאליו – “אגיע לריאל מדריד בריצה”, אמר בקיץ 2011. עונת בכורה נפלאה שהביאה לאפשרות להסיט את ראמוס ימינה, זכייה בגביע המלך וכן הלאה. מאז? לא הרבה
10. אדר מיליטאו ודויד אלאבה – הם עוד יוכלו לקפוץ גבוה בדירוג הזה. משלימים זה את זה לא רע. האחד שקט, יציב, קר רוח, השני פיזי מאוד ואגרסיבי.

לא נכנסנו לדירוג: וולטר סמואל, פאקו פאבון (כמעט), כריסטוף מצלדר והאחד והיחיד ג’ונתן וודגייט.

בנושא אחר: כותרת גדולה במארקה: "פיתרון עם מונאקו וטשומאני תוך 48 שעות" – כלומר תהיה הכרעה לכאן או לכאן. הכל כבר היה סגור אבל אז פ.ס.ז' הדהימה את מונאקו עם הצעה בגובה מאה מיליון יורו. ריאל מדריד לא זזה מההצעה המקורית שלה שעמדה ביום שני על 60 מיליון יורו+בונוסים. מה שכן, במועדון מגלים אופטימיות: קודם כל במונאקו יודעים שהרצון הגדול של השחקן הוא להגיעל לריאל מדריד. הם יעדיפו, בניגוד למקרה קיליאן אמבפה – לא למכור כוכב ליריבה ישירה בליגה. בריאל מרוצים מכך שלמרות ההצעה האדירה של קטאר – העסקה טרם נחתמה. 'כעת המצב התהפך והאופטימיות חזרה למשרדים בוולדבבאס', נכתב. אם טשומאני יגיע המשמעות היא עזיבה וודאית של דני סבאיוס

 

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/282488799_4703595256408118_4263711207706835736_n.Xxx?_nc_cat=104&ccb=1-7&_nc_sid=730e14&_nc_ohc=Pl0yHH8E0AMAX-tlE-L&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AT880nd3K-ll7vlR2Gnxfl599EdMhkO5yduRUYy697I8eQ&oe=629FC2EB

כותרת גדולה במארקה: "פיתרון עם מונאקו וטשומאני תוך 48 שעות" – כלומר תהיה הכרעה לכאן או לכאן. הכל כבר היה סגור אבל אז פ.ס.ז' הדהימה את מונאקו עם הצעה בגובה מאה מיליון יורו. ריאל מדריד לא זזה מההצעה המקורית שלה שעמדה ביום שני על 60 מיליון יורו+בונוסים. מה שכן, במועדון מגלים אופטימיות: קודם כל במונאקו יודעים שהרצון הגדול של השחקן הוא להגיעל לריאל מדריד. הם יעדיפו, בניגוד למקרה קיליאן אמבפה – לא למכור כוכב ליריבה ישירה בליגה. בריאל מרוצים מכך שלמרות ההצעה האדירה של קטאר – העסקה טרם נחתמה. 'כעת המצב התהפך והאופטימיות חזרה למשרדים בוולדבבאס', נכתב. אם טשומאני יגיע המשמעות היא עזיבה וודאית של דני סבאיוס.

*******
כתבתי כאן גם אני שהמחיר מפריע לי על אף שזה בטח לא יוצא מהכיס שלי. בכל מקרה ככה זה שפ.ס.ז' נדחפת לכל מקום. ריאל תצטרך להשתולל מתישהו אבל אני לא יודע אם זה המצב. אי אפשר הרי לבנות רק על שחקנים חופשיים או כאלה כמו קמאבינגה. אני כן מחזיק מקאסמירו על אף שהוא בן 30 וטשונאמי זה שחקן לעשור...