מצחיק איך הWWE נותנים לבנאדם רגע אחד להיות ג'ובר ורגע שני להיות אלוף ECW מצד שני ECW זה בראנד של ג'וברים אז אולי זה מתאים http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx
ממש לא, כבר אמרתי ואגיד זאת שוב, הסיבה העיקרית שWWE העבירו את ג'וני נייטרו ל-ECW היא לראות האם נייטרו יכול לעמוד בלחץ של מיין אבנטר. ברגע שיראו שהוא כשיר, הכותבים יחזירו אותו חזרה לראו או לסמאקדאון ויפתחו את הדמות שלו כדוגמאת רנדי אורטון. כך שגם ללא המוות של כריס בנואה, במוקדם או במאוחר, ג'וני נייטרו היה הופך לאלוף.
הבנאדם אומר דברים טובים. לי זה נשמע הגיוני, לWWE יש מחסור בהילים, כאשר מה ששונאים בקינג בוקר זה רק הכניסה הארוכה והמייגעת, אורטון לא ממש היל אלא יותר בכיוון טווינר כי הוא מקבל גם פופים וגם היטים. אדג' מצליח איכשהו ממש איכשהו להחזיק את סמאק, הבראנד פשוט מרדים ומשעמם רצח. איזה הילים גדולים יש לWWE?! אולי קנדי, אבל גם הוא נראה לי כמו אורטון. כל שאר ההילים הם המפלצות כמו הנרי קהאלי סניצקי ואומאגה, זה חסר טעם. איפה ההילים כמו טריפל H ובטיסטה ב2004?! עלבון. בינתיים ההיל האמיתי הגדול מכולם היה וינס! אז בטח שהם ינסו לפתח את נייטרו, שיבוא למיין איבנט בתור ההיל שהWWE היו צריכים כל כך. מקווה שוינס מבין איזה טעות עשה שכשחרר את אנגל! אללה לסנר תחזור (לא יודע במה זה יעזור אבל בא לי לראות אותו בWWE מאוד)
טוב,אז בWWE הכל חראגיל.. סינה מנצח 5 מתאבקים ויום אחרי זה בא לECW מול האלוף הטרי של ECW ומנצח אותו בהכנעה.. עד כמה התואר של ECW עלוב אם אפילו בקרב הראשון של האלוף שלהם הוא לא יכול לנצח,פשוט מעצבן. מתברר שהWWE הבינו רק עכשיו כמה הם הרסו את סמאק אחרת אני לא יודע איך להסביר את זה שכל התוכנית של סמאק הייתה בנוייה מקרבות של מתאבקים מסמאק נגד ראו. הדבר היחיד שהיה טוב זה שסוף סוף עשו קרב של קרוזרוויט סתם ככה ואפילו פונאקי נתן מכות.
התכנית היתה מורכבת מכל המתאבקים בגלל אירועי השבוע והיא לא היתה קשורה לסטוריליינים. כדי להראות כבוד למשפחת בנואה לא המשיכו עם כל הסטוריליינים כרגיל. מה גם שהתכנית מצולמת בימי שלישי, וזה היה יום לאחר שהגופות התגלו. לא יכלו לחזור למסלול כאילו כלום לא קרה.
סמאקדאון עדיין מצולמת ביום שלישי כמדומני, לא הודיעו על שינוי בימים. שמע זיו כבר התרגלתי שכל חגורה בWWE עלובה חוץ מחגורת הWWE. אה איזה טמבל אני שכחתי, חגורת הWWE כן עלובה!!! תראו מי מחזיק אותה! טוב, אממ מצאתי לפחות משהו נחמד בכל העסק הזה של הרסלינג: תמיד אפשר ללכת איזה 100 ומשהו עמודים אחורה באשכול הזה ולראות את השאלות המטומטמות והמצחיקות שלנו מלפני שנתיים כשרק התחלנו לצבור מידע בנושא (או שזה רק אני?)
חחחח לא נראה לי שזה רק אתה,אני זוכר שהדיון הזה בהתחלה היה אנחנו שואלים שאלות וארז עונה עליהם. מה שכן,גם אז וגם עכשיו אני לא יכול לראות קרבות של בנואה[עד שבוע שעבר כמובן],ריגהל ופינלי.. אני נרדם רצח מהתפיסות והאחיזות האלה.
הסטוריליין בין אדג' לבטיסטה נמשך בתוכנית האחרונה(למרות שבטיסטה הפסיד בונג'נס בקרב "הזדמנות אחרונה"). לפי דעתי, זה הקרב האחרון ביניהם בתקופה האחרונה, אם לא WWE עשו מעצמם צחוק.
תגידו לי רגע....מה בדיוק הסטוריליין בין אדג' ובטיסטה!? נו יופי, חגורה פה חגורה שם ושום דבר לא יוצא דופן. כל מה שהקהל מחפש כרגע זה הריגוש, בסיס כלשהו לעשות עליו פיוד. וכרגע עם אדג'-בטיסטה זה רק החגורה, וזה מה שמשעמם. תראו אורטון - אייץ': הבגידה של אבולושן. מייקלס - אייץ': שאייץ' "עבד" עליו כשבאו להחזיר את DX ב2002. אנגל - בנואה: הסטוריליין הגדול על היותם טאג שאף פעם לא מצליח להסתדר. כל הדברים האלה הם עם בסיס כלשהו שמייחד את הפיוד. עכשיו כל מה שקורה זה פשוט......טייטל שוטים. יש את האלוף ויש את הטוען לכתר...מה חדש?! וזיו, לגבי ההחזקות וזה, פינלי ריגל ובנואה ממש לא אותו דבר. קודם כל בנואה עם קצת היי-פליינג פעם בפעם, הוא עושה דברים מעניינים ולא סתם. ריגל כולו אגרסיבי יש לו פול סופלקסים טובים, רק לך לויקיפדיה או אונליין וורלד אוף רסלינג.קום ותראה הוא ממש סוס לגבי פינלי אני מסכים. כל הקרב מה קורה? הוא עם איזה הדלוק או משהו כזה וברור שהקרב לא יוכרע בדרך הזו אז אני משתגע משעמום. מה שמעניין בסגנון של בנואה ריגל ג'ריקו ואנגל זה שכמעט כל הזמן מישהו אחר בשליטה בקרב. הקרב הוא דו-סטרי לחלוטין וכל שניה מישהו עושה קאוונטר. ריברסל. מעביר סאבמישן, מנסה להכניע בדרך זו או אחרת. לפעמים גם יש ברול טיפה (ראה בנואה היל בשנות 2000-2001 אולי יותר לטעמך..) בקיצור זה הסטייל רסלינג האהוב עליי....ופשוט גם אם לפעמים קצת משעמם צריך ללמוד להעריך את זה.. מקווה שנתתי לך פרוספקטיב שונה במקצת לחשוב עליו.
תוצאות סמאקדאון שלא הוקלט עדיין: Friday Night SmackDown -מאט הארדי מנצח את MVP קרב לא על האליפות אחרי טויסט אוף פייט -אדג' אומר לטדי לונג שהוא יעשה היום קאטינג אדג' ויהיה אורח מיוחד מאוד -כריס מאסטרס ניצח את ג'ימי ואנג יאנג אחרי מאסטר לוק , נכנס קהלי עשה צ'וקסלאם על יאנג ואמר שיהיה קרב ''פתוח'' מולו -האחים מג'ור ניצחו את מייק פוקס וג'רמי בסקוואש מאטצ' -פינלי ניצח את ריק פלייר אחרי שהגמד הופיע ועזר לפינלי -טורי וילסון עשתה צילומים , ויקטוריה תקפה אותה -צ'אק פולומבו ניצח את קני דייקסטרא -דיוס נגד יוג'ין נגמר ללא הכרעה אחרי שקהלי נכנס ותקף את שניהם , קהלי שאל מי רוצה להיות נגדו.. נכנס בטיסטה וזה נגמר במבטים ביניהם. - ''קאטינג אדג''' , אדג' מארח את קיין ! , קיןן ואדג' איך שהו מדברים.. אדג' מנסה לסיים את הראיון אבל קיין תוקף אותו , לונג נכנס ומכריז קרב בין קיין לאדג' בGREAT AMERICAN BASH על אליפות משקל כבד. שני קרבות נקבעו: בטיסטה נגד קהלי אדג' נגד קיין
כנראה שרק עכשיו אני מעכל את הטראגדיה הבלתי נתפסת הזאת. במשך שבוע מאז אותו בוקר ארור שהתעוררתי להודעת ההלם אני בעיקר מנסה להדחיק, כי כשאדי מת זה היה הלם גדול, אני לא אשקר שאפילו בכיתי מעט אבל במקרה הזה אפילו לבכות קצת אי אפשר. כי אי אפשר בסופו של דבר לבכות על בן אדם שרצח והתאבד. קשה להשלים עם העובדה שאנשים שמוערכים כל כך על ידך מנפצים לרסיסים את התדמית הכל כך חיובית שיש להם בעיניך ועושים משהו נורא שאי אפשר לסלוח עליו. כן, אחד מהחלומות הפרטיים הקטנטנים שלי היו לפגוש את בנואה פנים אל פנים, משהו שלא היה רחוק בשנה שעברה עד שאסון נסראללה החליט לשבש את התוכניות. המוות של אדי בזמנו הוציא ממנו הרבה עצב בגלל שאדי מבחינתי היה מודל לחיקוי. אדם שאבד למעשה את הכל, את אשתו שעזבה אותו, את העבודה שלו וכמעט את חייו. וכל מסומם לשעבר יגיד עד כמה קשה להגמל, ושהוא עשה את זה, עם הסלילת דרך לטופ, החזרת אשתו וחזרה למקום גבוה יותר משאפילו היה שעזב, תוך בעיקר עבודה קשה והתחלה מהתחתית, עד להיות אלוף העולם ( ועם כל הכבוד למחשבה שהריצה שלו הייתה חלשה, והיא אכן הייתה חלשה גם מבחינת מספרי רייטנג, רוב האשמה נופלת על הבוקרים, עם כל הכבוד), פשוט גרם לי להסתכל בהערצה על כל פסיק שעשה, ושמחת העניים החלקית הייתה בנתיחה שלאחר מותו- שהוזמו כל השמועות על חזרתו לסם שגמרה את חייו. על בנואה אי אפשר להגיד את זה וזה כנראה הדבר הכואב מכל. אי אפשר להעריץ אדם שרצח את המשפחה שלו, אי אפשר להעריך אותו, נכון שאי אפשר להפריד בין הראש ללב ולמחוק אותו מהרשימות שלי ושל כל מי שאי פעם התרגש מאותו רגע גדול ברסלמניה 20 או בכל מארק אאוט מומנט שתרצו, ונכון שבכל זאת קשה להפריד בין בנואה הדמות והמתאבק לבנואה האדם, אבל עדיין אני מסרב להוריד את הערך שלו לגמרי מרשימת המוערכים. על הקרב שמתחולל האם צריך לעשות את ההפרדה בין היותו רוצח להיותו אחד המתאבקים הגדולים שידענו אני אשאיר לכם, לי זה כבר לא משנה. שצפיתי בראיון נחמד עם ברט הארט לפני כמה שבועות הוא אמר ש"רק שאתה מחוץ לעסק אתה מבין עד כמה החיים טובים". ועוד כל מיני משפטים בסגנון של עד כמה העבודה הזו תובענית ומפרכת. כשאתה 300 ימים בדרכים והופעות, ושהפוליטיקות והתככים ושאר הדברים מגעילים הופכים לשמך האמצעי, ואותם מתאבקים הופכים לבית שלך בין אם אתה רוצה או לא כנראה שמשהו נדפק. גילוי נאות קטן: אני כבר לא עוקב באדיקות גדולה אחר התוכניות והאירועים כבעבר. המוצר (מבחינתי לפחות) נמצא בשפל ואין כבר עניין גדול לי לפחות. גם האירגונים המשניים כמו TNA ו ROH לא הכי עושים לי את זה. עם זאת גם השנה כמו שבשנים קודמות הגעתי למפגש רסלמניה ולא הפסדתי את האירועים הגדולים. התרגשתי, גם שהמוצר בשפל והאירועים חלשים אפשר תמיד למצוא משהו חיובי, תמיד זה יכל לרגש אותי ואם לא בWWE אז במקומות אחרים, אבל נדמה שבשבוע שעבר תם למעשה גם הפרק הזה, שבשנים האחרונות היה לי הדבר המרגש ביותר שאפשר להוציא מבידור (כן, גם מכדורגל, שבמהותו הוא בידור למרות שחלילה אני לא מבצע השוואה בין תחרות אמיתית לתחרות שהיא למעשה מדומה. כמובן שזה לא הנקודה. נציין ש"יותר מכדורגל" לא כולל את אייאקס. הכל פרט אליה.). אז מה למדנו ממקרה בנואה? אני לא יודע מה אתם למדתם, אבל אני כנראה שהפנמתי שבן אדם, בין אם הוא מתאבק בידורי, שחקן טניס/כדורגל/כדורסל או שחקן קלונוע, הוא כנראה בעל שני פנים, שאת אחד מהם אף פעם אנחנו לא רואים. ואתם יודעים מה? אם זה קרה לבנואה שכל העסק מאחורי הקלעים, בכל ראיונות השוט האפשריים ובכל מצב טענו עד כמה אדם טוב הוא היה בניגוד להרבה מתאבקים, אז לא כנראה. בטוח.
